ביקורת: איבנוב  - הקומדיה האנושית של צ'כוב במתכון מודרני של חוויה תיאטרלית – תיאטרון הקאמרי

מאת חיים נוי

"איבנוב" הוא מחזהו הראשון שהופק ועלה בתיאטרון של אחד מחשובי המחזאים אנטון פאבלוביץ' צ'כוב שנכתב על ידו בשנת 1887 בהיותו בן 27 ונשא כבר תואר דוקטור לרפואה. הצגת הבכורה במוסקווה הייתה מלווה בתקלות רבות על הבמה. שחקנים שכחו את הטקסט, אחרים שתו לשכרה  וההפקה ספגה ביקורת מוחצת. המחזה שופץ והופק שנית בסנט פטרבורג ושם נחל הצלחה.

ההפקה העולה בתיאטרון הקאמרי היא עיבוד של שתי הגרסאות הראשונות של המחזה, ששוכתבו וקוצרו מעט , אך שמרו על הצביון הצ'כובי , כאשר המיקום של העלילה הוסט לימינו אנו, על חידושי הטכנולוגיה והמודרניזציה. התוצאה הניבה חוויה תיאטרלית של  קומדיה אנושית מרגשת, שזורה בשחקנים מוכשרים ובטקסט שופע רוממות, קולח ומוצלח.

הבמאי ארתור קוגן ראוי לתשואות על כך שרקח מחזה שגורם לקהל הצופים להפגין רגשות נלהבים ולהיות מעדן תיאטרלי על הבמה, השוקקת להקת שחקנים, מבכירי ומותיקי הבמה .

העלילה עוסקת בבעל אחוזה בשם איבנוב שנקלע למצוקה כלכלית והשקוע בחובות. הוא מתחתן עם בחורה יהודיה, שרה, שממירה את דתה למענו ולכן גם מנושלת מירושת הוריה. שרה לוקה במחלה חשוכת מרפא ורופא המשפחה מאשים את איבנוב בהזנחתה. איבנוב מוצא מפלט מידי ערב באחוזה של חבריו, שמהם נטל הלוואה נכבדה, ושם מתאהבת בו בתם הצעירה סשה. איבנוב נופל ברשתה ומתאהב בה, אך באחד הערבים מגיעה למקום אשתו עם הרופא ומגלים את הבגידה. בהמשך, נגאלת שרה מייסוריה ואיבנוב אמור להינשא לסשה, אולם מסלול החיים מוסט ואיבנוב מוצא עצמו בסיטואציות אחרות עד לסיום הבלתי נמנע.

המחזה שזור בביקורת חברתית על המעמדות, נוגע באהבה ובבגידה, קיום כלכלי ומהווה בבואה על החיים בצל עידן התמורות המתחוללות, אז ועכשיו – דבר לא השתנה.

ארתור קוגן ואיתי טיראן עיבדו ותרגמו את המחזה והפכו אותו למעדן שבו השחקנים מערימים הררי קצפת ומעטרים אותה בדובדבנים של דיאלוגים שנונים , תוך מפגן של משחק ראוי ומשובח.

איתי טיראן מגלם את איבנוב ואם בהתחלה המחזה הוא נראה ענייני ושליו, הרי שתעצומות נפשו נערמים והולכים בהמשך העלילה הסוחפת והיא נוסקת לגבהים של משחק מעולה ומופלא.

הלנה ירלובה מגלמת את שרה, האישה הנבגדת שאור חייה כבה בעיצומה של ההצגה, אך היא מבליחה כצל של דמותה בסיום, שרה את שירה הנוגה ומדגימה עד כמה היא שחקנית גדולה ומרגשת.

אורי רביץ מגלם בהצלחה רבה את דמותו של הרופא דר' לבוב. הטקסט בפיו רהוט וחד ומשחקו מצוין.

עירית קפלן מענגת כאשת בעל האחוזה, ידידי איבנוב, והיא מפגינה קמצנות מרבית וסוערת בעת הצורך. עירית משחקת להפליא ומשחקה מוצלח מאוד.

אסנת בן יהודה  - נפלאה בדמות מרפושה . אסנת היא שחקנית עם מימיקה מדהימה, משחק שופע חן ומקצועיות.

דודו ניב כבעל האחוזה מגלם את התפקיד באורח ראוי לתשואות ומשחקו טוב ביותר.

דנה מיינרט היא סשה , הנערה המתאהבת באיבנוב הקשיש שנופל ברשתה. דנה משחקת באורח מצוין ובמיוחד בסצנת החתונה היא מפגינה משחק דרמטי מעולה וקולח.

תחיה דנון כאבדוטיה מוצלחת מאוד בתפקיד ומשחקה בפוקר הוא נפלא.

שמחה ברבירו כקוסין משחק באורח מקצועי ומקסים. הוא מקצוען ומדגים משחק ראוי לציון.

גיל ויינברג מוצלח מאוד כדודקין השתיין . משחקו הוא כליל השלמות ותאווה לעיניים.

טל וייס כבודקין המגמגם הוא מוצלח מאוד ומשחקו הוא מרשים.

חמיס אלשייח כגברילה המלצר והמשרת הוא מוצלח מאוד. הוא שומר על קור רוח למרות מסכת הגערות וההשפלות מצד גברתו הקמצנית. משחקו משול לפנטומימה מעולה.

יואב לוי הנהדר בדמות מנהל הבית של איבנוב והמאכר המחוזי, נפלא במשחקו והדמות בגילומו היא מצוינת .

מי שגונב את ההצגה הוא גדי יגיל בדמות הרוזן שבלסקי. גדי מפגין יכולות קומיות, דרמטיות ואפילו ריקוד רוסי סוער. גדי יגיל חוזר לבמה התיאטרלית כאחד מחשובי השחקנים ומוכיח שהוא שחקן מעולה ומקצוען שראוי לתשואות מיוחדות.

לירון ברזילי וברק פרידמן מגלמים את האורחים ולירון מפליאה בריקוד.

התפאורה הייחודית עוצבה בידי מיכאל קרמנקו. מוני מדניק אחראי לתלבושות היפות. אורי מורג עיצב תאורה ראויה.

ההצגה שזורה באלמנטים בימתיים מיוחדים ובאפקטים מעניינים.

הדבר היחיד שהפריע לי, היה הצבת שולחן העבודה שסביבו התרחש חלק של המחזה , בשולי הבמה מצד שמאל . ראוי היה לבחון הצבתו במרכז הבמה וכך גם ניתן היה לצפות במתרחש ביתר קלות מצד קהל הצופים באולם.

אין ספק שאיבנוב הוא מחזה איכותי והבמאי ארתור קוגן, שהוא גם מנהל אומנותי-פדגוגי בבית צבי, להטט עם להקת שחקנים מצוינת והתוצאה היא מענגת ומרשימה מאוד.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.