ביקורת: "שבועת אמונים" – סיפור האגדה המיסטי של עגנון בוהק בהפקה מרהיבה של משחק ותצורה – בית צבי
מאת חיים נוי
"שבועת אמונים" הוא סיפור אגדה מיסטי שחיבר ש"י עגנון ושזכה לפרשנויות רבות ולתילי תילים של מחקרים. ההפקה העולה בבית צבי ברמת גן היא מרהיבה בתצורה ושזורה במשחק משובח של שחקנים צעירים ומוכשרים והתוצאה היא ערב של עונג תרבותי.
עגנון כתב את הסיפור בשנת 1942, בהיותו בן 55 והוא כבר סופר נחשב ועתיר יוקרה. הסיפור שלו זכה למחקרים מלומדים רבים שניתחו את הטקסט מכל צד וכיון ומצאו בו כוונות נסתרות, פרדוקסים ופרשנויות שונות ורבות. כל הסיפור משובץ בהזויות ובקושיות ובשפת חידות ונחשב לסיפור אגדה מיסטי שבטבורו עומדת שבועת הנישואין. אצל עגנון התהפכו היוצרות ואת הנדר מבקשת לקיים הבחורה וגם השתאויות ישנן לגבי עיסוקו מצד אחד ולימודיו מצד שני של הגיבור ועוד כהנה וכהנה תהיות ספרותיות. מדובר בסיפור אהבתם וקשר הנשמות בין הצעירים יעקב רכניץ ובתו של הקונסול, מעין אפוטרופוס שלו, והבטחת הנישואין שנדר להינשא לשושנה, אותה בחורה מסתורית.
לימים עלה רכניץ לארץ ישראל, הוא היה כבר מדען בוטני וכאן התרועע עם שש בנות שקיוו לזכות בליבו. גם הקונסול ובתו הגיעו לביקור ובין לבין מזכירה שושנה ליעקב את הנדר שנדרו.
בעיצומו של הביקור, לוקה שושנה בתרדמת , כנראה בשל עקיצת זבוב חולות מסוים. במהלך תחרות ריצה של הבנות בשפת הים, מגיחה לפתע שושנה ממרבץ מיטתה וזוכה במקום הראשון.
ההצגה הועלתה לראשונה בפסטיבל עכו ב-1984 והייתה לפני 30 שנה הפקת הבכורה של תיאטרון הספרייה , מיסודו של בית צבי, שביים אז כעתה, יורם פאלק.
הדבר הראשון שבעצם נתקלים בו הצופים, יותר מהמשחק ומעיצוב הבמה כשפת ים, הן התלבושות הססגוניות והנפלאות שעיצבה נטשה מנטל המשובחת.
יהושע (שוקי) אינדורסקי המוכשר מגלם את רכניץ ומשחקו הוא אמין ומעולה.
שחר פולק מגלם את הקונסול בטוב טעם וביכולת משחקית מצוינת.
אנסטסיה פיין הנהדרת היא שושנה בבגרותה ומשחקה הוא מקסים ואפוף מסתורין מצד שני, קסום ומיוחד.
ירדן אורלובסקי היא גם שושנה הנערה וגם אחת הבנות,תמרה, ומשחקה מצטיין בשלמות, מקצועיות וביכולת משחק משובחת מאוד.
אבירם אביטן משחק את יעקב הנער ומשחקו מצוין.
נעמה פרידמן כרעיה וכמנהל מצטיינת במשחק ובחיקוי.
כרמל יחיה כאסנת וכסגן המנהל נהדרת במשחקה וביכולות התיאטרליות שלה.
ליטל אקריש היא מקסימה ומשחקה שופע יכולות מקצועיות מעולות. חן זכאי מעולה כרחל ולירון כרמיאל מפגינה משחק נהדר כלאה.
מי שגונב את ההצגה הוא יהב קדוש כמספר וגם כמלצר, רופא ואפילו תוכי. יהב הוא שחקן מעולה, המדלג במקצועיות מדמות לדמות בזריזות מדהימה ותוך הפגנת יכולות משחק מופלאות.
יורם פאלק עיבד וביים את המחזה והוביל את להקת השחקנים המוכשרת בנתיב ספוג עונג תיאטרלי. השפה העגנונית שזורה לכל אורך המחזה ומקנה להפקה טעם של יין משומר.
סלבה מלצב עיצב את התפאורה הבנויה כשפת ים, ועליה משטח חול , פרקטית ומעניינת.
אורי מורג עיצב תאורה ראויה ואפי שושני עיצב מוזיקה מקורית נעימה. שחר פרץ הדריך את השחקנים בתנועה ברבורית ובצעדים רכים.
העלילה הנאיבית של הסיפור שנכתבה בעצם בשיאה של המלחמה ולמשמע הידיעות הטריות על השואה והיא כולה נופת צופים ומסתורית, מעניקה להצגה נדבך מיוחד ומיסטי.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים