ביקורת: "כלת הצאר" – רימסקי קורסקוב מספר על אהבה, תשוקה ורצח – קולות אדירים מרוסיה על במת האופרה הישראלית

מאת חיים נוי

"כלת הצאר" היא יצירת מופת של המלחין הרוסי המהולל ניקולאי רימסקי קורסקוב שחיבר 15 אופרות שלמות. היצירה חוברה ב-1898 ועלתה במוסקווה שנה לאחר מכן. זהו תמהיל של אהבה, תשוקה, קנאה, מרמה ורצח , שזורים בשירים ולחנים אדירים של עשרות משתתפים.

האופרה מבוצעת בידי הסולנים, המקהלה והתזמורת של האופרה החדשה ממוסקווה , המתארחת על במת האופרה הישראלית.

האופרה מתאפיינת מביצועים חזותיים עתירי תלבושות וקולות של סולנים שמימיים, לפרקים אפילו אקפלה, ללא ליווי תזמורתי.

העלילה , כמו רוב האופרות, קצת מסורבלת וכרגיל כלולים בה תאוות ותשוקות, אהבה וגם רצח.המלחין כתב את היצירה על סמך רומן של מאיי שיש לה רקע היסטורי כלשהו מתקופת איוואן האיום, הצאר הרוסי הנודע לשמצה.

מרפה נבחרת להיות כלת הצאר וכך היא מאבדת את אהובה שלו תכננה להינשא. מותו של אהובה באמצעות רעל גורמת לה לאבד את שפיותה והיא נכנסת למצב פסיכוטי. החוויה הנפשית מיושמת כמובן לאריה גדולה , שזורה בכאב וחרדה.

העלילה מספרת על גריגורי גריזנוי, אחד משומרי ראשו של הצאר איוואן האיום, המבכה את כשלון הצעת הנישואין שלו למרפה. אביה של מרפה, הסוחר סובקין, השיב בשלילה מאחר וידה של מרפה הובטחה כבר לאהוב ילדותה, איוואן ליקוב. הוא מארגן משתה גדול ומזמין אליו את ליקוב שזה עתה חזר מחו"ל. בתום הנשף מבקש גריזנוי מבומליוס, רופאו האישי של הצאר, שיקוי אהבה אותו הוא מייעד לידיד, אך לובשה, אהובתו של גריזנוי המצותתת בחשאי מבינה כי השיקוי מיועד לאישה אחרת בה מאוהב אהוב ליבה. בקנאתה נשבעת לובשה לנקמה  ביריבתה המסתורית.
מרפה ודוניישה מטיילות ברחוב, כשמרפה מספרת לחברתה על האושר שבנישואיה לאהובה ליקוב. את שיחת הבנות קוטע הגעתו הפתאומית של איוון האיום, המציג עצמו בתור הצאר שמחפש מועמדות לכלה. סובקין וגריזנוי מצטרפים לבנות, וכולם נכנסים לבית סובקין. לובשה מגיעה, מציצה דרך החלון ומבינה כי גריזנוי מנסה להשיג את מרפה היפהפייה בעזרת שיקוי האהבה. היא יודעת כי לא תוכל להתחרות עם מרפה ביופי ולכן מבקשת מבומליוס להחליף את שיקוי האהבה. בומליוס מוכן לתת לה את השיקוי אך רק במחיר אהבתה שלה. לובשה מסרבת לעסקה, אך השנאה הבוערת בליבה ,משכנעת אותה להסכים.
בבית סובקין, סובקין ליקוב וגריזנוי מדברים על החתונה הצפויה של מרפה וליקוב. הבעיה היא שכל עוד הצאר לא בחר בכלתו אין אפשרות להמשיך בהכנות. הצאר בחן כמעט 2000 בנות מכל רחבי רוסיה, ובין 12 המועמדות הסופיות מרפה ודוניישה גם יחד. ליקוב מדוכא ודואג וגריזנוי מרגיע אותו. כשמרפה חוזרת לבסוף, כולם נרגעים וממשיכים בהכנות לחתונתה של מרפה. גריזנוי מנצל את ההזדמנות כשאף אחד לא שם לב, ונוסך אל תוך המשקה המסורתי לחיי הכלה שיקוי שהוא בטוח שהוא שיקוי אהבה. ברגע זה מגיעות החדשות שהצאר בחר במרפה לכלתו.
סובקין מקונן על מחלתה של בתו מרפה. בהוראתו של הצאר דואג גריזנוי להוציא את ליקוב להורג. כאשר מרפה שומעת על כך היא מתעלפת ומתעוררת זמן מה לאחר מכן כשהיא מעורערת בנפשה וכאמור במצב פסיכוטי ואינה מוכנה להאמין כי אהובה מת. גריזנוי מודה כי הוא היה זה שהוציא להורג את ליקוב וללא כוונה הרעיל את מרפה. לובשה מתוודה כי היא זו אשר החליפה את השיקויים. אחוז טירוף, גריזנוי הורג את לובשה.

מי שצלח את העלילה המהבילה, יכול כעת להתרשם מהלחנים והמוזיקה האדירה הבוקעת מפי הסולנים והתזמורת.

הסולנים הם בעלי קולות עזים , בסים מופלאים וסופרנות כבירות. המנצח מלהטט עם התזמורת המקצועית שלו והמקהלה מפגינה יכולת קולית עזה ועצמתית, לצורך וגם שלא לצורך.

ןלרי קריצקוב ניצח ביד רמה על התזמורת והפגין שליטה מופלאה בשרביט המנצחים.

הבמאי יורי גרימוב ויתר קצת על קטעים מהפתיחה והעמיד את כל הקאסט סביב מגדלי עץ שזורים במדרגות ומרפסות. מריה דנילובה עיצבה תלבושות נהדרות ביופי ומרשימות מאוד.

אנדז'יי בלטסקי היה גריזנוי מרשים ועצמתי. אנדריי פטיסוב היה סקורטוס נעים ומלודי.

ליקוב בוצע באורח מצוין בידי אלכסיי נקליודוב. מקסים אוסטרוחוב היה בומליוס מרשים, הרופא. לובשה היתה אנה ויקטרובה המקסימה.דוניישה היתה אנה סיניטסינה הנפלאה, בתה של סבורובה וחברתה של מרפה. גלינה קורולבה הייתה מרפה מצוינת ובעלת קול נפלא.

אין ספק כי מדובר בהפקה מעולה שבוצעה על ידי זמרים מקצועיים ומרשימים וביחד עם התזמורת והמקהלה – הייתה זו חוויה מוזיקלית, אם כי העלילה קצת מסובכת ולא ניתנת לקליטה והבנה למי שאינו מצוי בעניין.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.