1392מעגנון עד לוין-שתי אופרות

 צילומים-אלי ליאון
האופרה הישראלית חוגגת השנה 30 שנה להיוסדה.
פעם ב4-5 שנים ,לפי האפשרויות שלה ובתיאום עם הרפרטואר, היא מזמינה אופרה 
ממלחין ישראלי ומציגה אותה הן בארץ והן בחו"ל בהצלחה רבה.
לרגל 30 שנה לאופרה ,הפעם היא הזמינה משהו שונה.שתי אופרות קצרות משני מלחינים 
שונים כאשר כל אחת מהאופרות הנן עפ'י חומרים ספרותיים משמעותיים.הפעם זה 
היה חומר מעגנון בעל פרס נובל לספרות וחנוך לוין הנחשב כבר לקלאסיקה ישראלית.את המלחין חיים פרמונט מכירים כמלחין גםסוג כזה של מוסיקה.
יוני רכתר לא כתב עד כה מוסיקה לאופרה והוא בעצמו מודה שלא מתמצא באופרה אך 
מתמצא היטב בקול האנושי והמוסיקה ועם עבודה רבה,אומר הוא, נכנס עמוק באזור זה.הוא 
מודה שהתחבר יותר לאופרות של המאה ה20 ולא כל כך לאופרות הקלאסיות של המאה 
הו19.לדעתו המלחין וחזיונו הם המובילים באופרה.המלחין משקיע כל מה שהוא יודע על 
מוסיקה ומביא כל זה לידי ביטוי במסגרת הדרמה.אופרה היא בעצם שילוב של 
תיאטרון,תנועה ומוסיקה.

שתי האופרות ששמענו אמש הנם אופרות קאמריות עם מעט משתתפים.
לא משתתפת בהן מקהלה.שתיהן ,על כל מרכיביהן ,מתבססות על כוחות מקומיים בלבד.ההפקה כולה 
ישראלית.הישג המראה את יכולתה של האופרה ואיכותה היום.
ביים את שתיהן עידו ריקלין .הכוריאוגרף היה יורם כרמי.מעצב התפאורה אלכסנדר 
ליסיאנסקי,התלבושות אורן דר והתאורה אבי יונה בואנו-במבי. המנצח היה איתן שמייסר
.
האופרה הראשונה "האדונית והרוכל"מבוססת על סיפור של עגנון. כתבה את הליברית 
צרויה להב.
רוכל מציע את סחורתו. האדוניתקונה ממנוסכין צייד.מאוחר יותר הוא תקוע 
ביער, נתקל באור ומגיע לאדונית מחדש.
היא מסכימה להלין אותו בביתה עד שמזג האויר ישתפר אך הוא נשאר גם לאחר. הוא יהודי והיא נוצריה יפה.
היא אינהמגלה לרוכל מה היה גורל בעלה הקודם.הם מתחילים לחיות כזוג,היא מאכילה 
אותו מכל טוב אך היא אינה אוכלת דבר.
האדונית מודיעה לו שדם אנשים היא שותה ובשר אדם היא אוכלת.היו לה שלושה בעלים והם נמצאים מזמן בקבתה.

הרוכל מחליט לעזוב.היא עושה נסיון כושל לדקור אותובמיטתו אך הוא איננו שם.לבסוף נסערת היא מנסה למצוץ את דמו אך עוזבת אותו כי דמו קר כקרח .

היא גוועת מרעב והוא מניח את גופתה על הקרח.

האדונית-עידית זמיר והרוכל-גיא מנהיים מעולים.אין באופרה אריות וכולה נשמעת כרציטטיב אחד ארוך.אין בה רגע אחד משעמם.ישנם שלושה שחקנים שיש להם נוכחות מרשימה על הבמה.הם לבושים בבגדי גוף בהם מצוייר השלד

שלהם.תלבושות מקסימות המחמיאות לגוף .הם נמצאים כל הזמן בתנועה.מי הם אולי הרוח של שלושת הבעלים המתים,אולי המשרתים,אולי רוחות רפאים.נוכחותם מוסיפה רבות לאופרה .שלושת המבצעים המשתתפים גם באופרה "שיץ" הם ציון חורי,עופר פלדמן ויגאל ברנר.

התפאורה נראית במבט ראשון כעמוסה מדי אך היא יפה ויעילה ביותר.

שיץ-האופרה השניה מאת יוני רכטר-מוסיקה,חנוך לוין-ליברית בעריכת מולי מלצר, היא,על פי הבימוי כאילו המשך לאופרה שראינו לפני ההפסקה.היא מתחילה כך:

"סיגרי את הישבן בבית כי גברים רעבים משוטטים ברחוב עם גרזן.בשר אדם נעשה זול מבשר חזיר'"

שפרכצי-יעל לויטה אומרת מוטב להיות יתומה מאשר רווקה.לצערה אמירה זו בסוף האופרה מתגשמת כאשר היא הופכת ליתומה מבעל ורווקה -אלמנה.

שפרכצ'י מחפשת בעל פוגשת בחור- עודד רייך איש עסקים שהעיקר אצלו זה התועלת האישית שלו.הם מתחתנים,פורצת מלחמה הוא נהרג ותוך כדי העלילה לוין מראה את פניהן המכוערות של הישראליים.

בשתי האופרות הקולות של כל הזמרים היו נהדרים.השתתפו עוד כהורי שפרכצי אירה ברטמן ונח בריגר. התרשמתי במיוחד מקולות הגבריים של גיא מנהיים ועודד רייך למרות שקולות הנשיים ושל בריגר לא נפלו במאומה מהם.

יש קווי דמיון רבים בין שתי האופרות.למרות השוני בסגנון המוסיקלי הן דומות להפליא בבימוי ,בקונספציה ,בהשתתפות שלושת השחקנים בשתי האופרות שממשיכים את מה שהתחילו באופרה הראשונהבשינוי תלבושות.

התפאורה כמעט אותה למרות ששתי האופרות מתרחשות בשני מקומות שונים לגמרי אחד מהשני.

יש גם דמיון בתוכן.באופרה הראשונה מדובר על תאוות בשרים הנובע מרעב,מקניבליזם ולא מרוע לב ובשניהמתאוות ממון,ניצול ואנוכיות.

בראשונה מדברים על אכילת בשר אדם בשניה רואים בתפאורה את בשר הבהמות רמז להתנהגות.בראשונה הבעלים מתים בגלל האישה,בשניה החיילים מתים במלחמה.

אין להשוות את הסיגנונות הסיפרותיים של עגנון ולוין.שניהם שונים אך כאן הםעוסקים בעצם בעולם אחד העוסק בתאווה והרוצים עוד ועוד עד גסות רוח.

המנצח אייתן שמייסר לקח את כל האלמנטים וביחד עם הבמאי עידו ריקלין הביאו את ההפקה לשלמות אחת נהדרת.

היה זה מאמץ גדול של האופרה ובראשה חנה מוניץ בהעלאת שתי האופרות הישראליות אך המאמץ היה שווה וכדאי.

לראות או לא לראות;מומלץ ביותר.

 נכתב על ידי elybikoret-אלי ליאון , 7/7/2015 07:09