ביקורת: "צורה לאהבה" – תעלומת מערכת היחסים המוזרה – היכן הקו בין אהבה ואמנות – תיאטרון הספרייה
מאת חיים נוי
"צורה לאהבה" , העולה בתיאטרון הספרייה מיסודו של בית צבי, היא הצגה קטנה וסולידית, מרגשת ומעניינת שנוברת בקו האדום, הבלתי הגיוני ,החוצץ בין אהבה לבין אמנות. המחזאי והבמאי האמריקני ניל לאביוט רקם מחזה ייחודי שרק בסיומו נחשפת בפני הצופים האמת שהייתה מוסווית כל העת סביב מערכת יחסים מוזרה ולכאורה תמימה, בין אוהבים.
ניל לאביוט התפרסם במחזות השנונים והחריגים שלו וגם מחזהו הנוכחי כבר עלה בעבר בהבימה. המחזה עלה לראשונה ב-2001 בלונדון בבימוי של המחבר ושנתיים אחר כך, הופק לסרט עם אותו צוות שחקנים מקורי.
הבמאי יוסי צברי הצליח ללהטט עם השחקנים המוכשרים וההצגה החביבה הזו הופכת לדו-קרב של יחסים בין זוגות, אהבות ובגידות, סוגיית אהבת אמת והמהפך הגורם לצופים להרהר שנית במה שצפה על הבמה ולעכל את מהות ההתרחשויות והפעם באור שונה.
העלילה עוסקת באדם, סטודנט לאמנות , המתפרנס בתקופת לימודיו כשומר במוזיאון לאמנות. הוא נתקל באוולין , גם היא סטודנטית לאמנות, הנמצאת בשלבי סיום לימודיה והכנת עבודת הגמר שלה. אוולין מגיעה למוזיאון עם כוונה לצבוע פסל עם עלה תאנה. בין השניים מתפתחת מערכת יחסים ואדם מתאהב בבחורה. אנו פוגשים את חבריהם, ג'ני ופיליפ, המתעתדים להינשא. אוולין מנסה לשנות את אדם ולהפוך אותו לאטרקטיבי יותר. תחילה היא משנה את תסרוקתו ואחר את לבושו. היא משכנעת אותו לפצוח בדיאטה ולבסוף גם לעבור ניתוח פלסטי באף. לקינוח, אוולין מצליחה לשכנע את אדם (פרפרזה אדם וחווה+אוולין), להנתק מזוג החברים. כאשר עומד אדם בפני החלטה גורלית על עתידם והוא מעניק לה את טבעת האירוסין הנכספת, מצפה לו הפתעה שכלל לא פילל.
יוסי צברי העמיד הצגה קולחת ונאמנה לספר הבימוי המקורי שקובע כי כל ההצגה, כשעה וחצי, חייבת להיות כמקשה אחת, ללא הפסקות או אתנחתאות כלשהן. צברי הוסיף כמה הברקות בימוי ובהן חשיפת תמונות האמנות מעל הקירות, כתלי המוזיאון או בתי המשתתפים.
נופר בוקר הנפלאה מגלמת את אוולין והיא משחקת באורח נהדר , מקצועי ואמין. היא משכנעת ביכולותיה לסובב את בני שיחה ובן זוגה כאוות נפשה. נופר היא חיננית ומשחקה קולח ומשובח.
מיקה בן שאול המקסימה מגלמת את החברה ג'ני ומשחקה יפה מאוד, מעניין ואמין. מיקה היא שחקנית מצוינת.
דורון רכליס מגלם את אדם והוא מגיש משחק בוטח, קולח, רציני ומעורר אהדה. דורון הוא שחקן מקצועי ומשחקו נהדר.
גיל וייס מגלם את פיליפ ומשחקו הוא שובה לב, קסום ומוצלח מאוד. הוא יודע להלך בין קטעי המחזה ובין הסצנות בצורה מקצועית, מעניינת ומשובחת. גיל הוא שחקן בעל כישורים מעולים.
אסף צפור תרגם את המחזה באורח מוצלח ועכשווי, נדמה לי שהוא גם תרגם מחזה נוסף של המחבר בעבר.
דלית ענבר עצבה תפאורה קומפקטית ונאותה שזורה בתמונות אמנות מעניינות וכן את התלבושות המקסימות.
עדי שמרוני עצבה תאורה ראויה. דודו יצחקי עיצב את המוזיקה הנעימה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים