ביקורת: העטלף – הפקה קלושה לאופרטה הידועה המתארחת באופרה הישראלית
מאת חיים נוי
"העטלף" היא אופרטה ידועה פרי יצירתו של יוהן שטראוס הבן, מלך הואלסים, ואולם ההפקה המתארחת בבית האופרה הישראלית היא קלושה ולמעט מספר כישרונות, אין היא מגיעה לרמה האופיינית של האופרה שלנו.
תיאטרון האופרטה הממלכתי מבודפסט מתארח מידי שנה באופרה הישראלית ומעלה אופרטות שונות. בשנים עברו היו אלה הביידרה ונסיכת הצ'רדש. האופרטה היא בעצם ראשיתו של המחזמר המודרני והיא שזורה לחנים מתקתקים, ריקודים ומפגן ססגוני של מקהלה ותלבושות ססגוניות.
ההפקה הנוכחית הובאה כולה מבודפסט, שחקנים-זמרים, מקהלה ורקדנים ותזמורת. אין ספק שהלחנים הידועים נעימים ומבוצעים בלהט רב, אולם הסך הכול הוא מאפה של שטרודל שלא נאפה דיו בתנור והרמה של הכוכבים אינה חורגת מגבולות הסביר עד חלש בלבד, למעט יוצאת מן הכלל אחת.
העלילה לא כל חשובה והיא עוסקת במזימות ותככים, נשפים ואוירה וינאית עם זהויות כפולות והכול מתמזג עם שירים וריקודים מלודיים ומוכרים לכול. שטראוס כתב את האופרטה בפרק זמן קצר והוא אף ניצח על התזמורת בערב הבכורה בווינה בשנת 1874.
הליברית נכתבה בידי ריכרד ז'נה והיא גם מושרת בשפה הגרמנית, בידי הזמרים של התיאטרון ההונגרי והיא נשמעת די כבדה ומאולצת. משפטים שונים נאמרו בעברית והם היו די לקויים בהגייתם. בהפקות הקודמות השירה הייתה בהונגרית .
מקובל שאת תפקיד הסוהר פרוש מגלם שחקן אורח ידוע בכל מדינה שההצגה מתארחת. ישראל קטורזה נקרא לגלם בישראל את התפקיד ובחלק הראשון ההומור של קטע הקישור היה די רדוד ומשונה, לאחר שהכותב ניסה לשזור בו מהאקטואליה של ימינו אלה.
אניטה לוקץ גילמה את החדרנית אדלה והופעתה הייתה נעימה, אך היא הייתה די קולנית-צווחנית בחלק מן השירה. רוזלינדה הייתה מוניקה פישל ששירתה הייתה מוצלחת , אך לא התעלתה לספירות מיוחדות. פטר בלצו היה אלפרד לא רע, אך לא מיוחד.
מי שגנבה את האופרטה הייתה, כרגיל, כוכבת האופרטות ההונגרית הידועה, מריקה אוסוולד בתפקיד אידה. מריקה היא כבת דמותה של ציפי שביט, פקעת שופעת חיוניות ותוססת. מדובר בשחקנית לא צעירה שהצליחה לחולל תרתי משמע תרגילים אקרובטים מסובכים על הבמה, לבצע שפגאטים , לרקוד וגם לשיר והיא אכן זכתה למחיאות כפיים מיוחדות.
המנצח לאסלו מקלארי הצליח להפיק מהתזמורת את המרב והמיטב .
הבמאי קרו עיבד את האופרטה וקצת שינה בה קטעים ואולם עדיין היא חסרה את הדבר שיהפוך אותה מסתם אופרטה לחוויה מוזיקלית. הכוריאוגרף יאנו לוצ'אי עיצב את הריקודים עם קומץ הרקדנים, ללא כל התעלות או חיוניות. אם נשווה את התנועה באופרטה הזו לכוריאוגרפיה המדהימה במחזמר אוויטה, למשל, העולה בהבימה, הרי שמדובר בהבדלים של יום ולילה.
אופרטות הן בידור קליל ונעים ואמורות להיות משב רוח רענן ואפילו חוויה מוזיקלית. ההפקה הזו נראית לדעתי קצת לקויה ובכל האספקטים.
האופרה הישראלית מתברכת בהפקות מרהיבות ועם כישרונות ישראלים מעולים. ראוי בהחלט לארח מפעם לפעם מוסדות מוזיקליים מחו"ל, וזכור לי המחזמר סיפור הפרברים לפני שנתיים שהתארח כאן והיה מדהים ומושלם מבחינת הביצוע המדויק. אבל ייתכן שההפקה הספציפית הזו לא הייתה מוקפדת דייה ולכן, ייתכן והיא חסרה את הדבר הנוסף שהופך אופרטה וינאית לאירוע נוצץ וחווייתי.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים