מודעות רוחנית היא הכוח והיכולת להבחין בין יצר ההישרדות שרובו הוא לקיחה לעצמי לבין הרצון לנתינה וליצירה. יצר ההישרדות הוא הכוח של הגוף שלנו שרוצה לשרוד על ידי לקיחת דברים לעצמו – אוכל, רכוש, כסף, שטח ושליטה. ומולו יש את הקול הפנימי שמסמל את הנשמה שלנו, שהיא הקול המנחה אותנו לאהבה, נתינה וצמיחה מתוך אכפתיות, קבלה ללא תנאי והרמוניה עם הסביבה.

המודעות לכוחות האלה נותנת לנו את היכולת לבחור בניהם. וכשיש לנו את היכולת לבחור בניהם אז יש לנו את היכולת לנתב את חיינו למקום שבו באמת אנחנו רוצים להיות.

כדי להבין מהי מודעות רוחנית יש לשאול:

מהו אדם, מה מגדיר אותו? האם אדם הוא אופי? אוסף יכולות?

רוב בני האדם רואים את עצמם כאוסף מחשבות, יכולות וכישרונות. אך מהו אדם אם כל הדברים האלה נלקחים ממנו? זו מחשבה שיכולה להפחיד, כי רובנו רגילים להכיר את עצמינו כאוסף של מחשבות, אך אם נדמיין שלוקחים לנו את התפיסה העצמית שלנו אז מה יישאר מאיתנו? מי אנחנו נהיה?

זוהי שאלה, שלפי דעתי, כל אדם צריך לשאול את עצמו ולחפש את התשובה שלה. מי אני?

כל עוד אנחנו מאמינים שאנחנו אוסף של מחשבות, תפיסות עולם, יכולות וכישרונות, אנחנו בעצם מגדירים את עצמינו כמשהו שמוגדר על ידי אחרים. ולמה?

כי רוב המחשבות שלנו מושפעות מהסביבה. וזאת כיוון שכשאנחנו גדלים אנחנו לומדים לחיות דרך חיקוי ההורים שלנו, דרך האמונות שהם מלמדים אותנו ודרך ההתמודדות שלנו עם פחדים.

מה היא אמונה? אמונה היא כל דבר אשר אנחנו מאמינים בו כי ראינו אחרים עושים כך, כי הכריחו אותנו להאמין בכך על ידי זה שאיימו עלינו שאם לא נאמין בזה אז לא יאהבו ויקבלו אותנו או כפחד אשר היה לנו בילדות והאמונה עזרה לנו להתמודד איתו.

לדוגמא – ילד שגדל במשפחה שלא אוהבת רעש וצעקות יגדל באמונה שאסור לו לצעוק, כי כשהוא צעק בבית אז ההורים שלו הענישו אותו, וכך הוא למד שאם הוא צועק הוא לא מקובל במשפחתו.

והצורך הבסיסי של כל אדם, ובעיקר כשאנחנו ילדים, הוא להיות נאהב ומקובל.

דוגמא נוספת לאמונה שנרכשת מתוך פחד – ילד שחווה פחד נוראי כל פעם שהלך לישון והיה לבד בחדר, לימד את עצמו אמונה שהחושך זה דבר מסוכן ואסור להשאר בו לבד כי לא היתה לו את האפשרות להכיל את הפחד רגשית בתור ילד צעיר.

כך כולנו גדלים עם אמונות שונות ומגוונות אשר כולן נרכשו מתוך היחס שלנו עם הסביבה. בנוסף לאמונות, אנחנו לומדים להכיר את עצמינו לפי היכולות שיש לנו המועילות או לא מועילות לחברה שבה אנחנו חיים. לדוגמא – אדם שיש לו יכולת לצייר ואנשים מערכים ואוהבים את היכולת הזאת בו גודל ולומד שהוא צייר. אך האם הוא באמת צייר? כי אם הוא היה גדל בחברה אחרת שלא מעריכה ציור – הוא לא היה מאמין שהוא צייר.

לכן, כל היכולות שלנו הם שיקוף של החברה שבה אנחנו חיים. וכל חברה מוציאה מהחברים בה יכולות אחרות אשר להן היא זקוקה. חברה כלכלית חומרית תקדם יכולות של ניהול וכלכלה לעומת חברה משפחתית שתקדם יכולות סוציולוגיות וחברתיות.

לכן שוב אני שואל – מי אני?

האם אני אוסף של אמונות שרכשתי כשגדלתי?

האם אני תכונות ויכולות שראיתי שאני טוב בהם?

או שאני אוסף של רגשות אשר מושפעים מהסביבה בה אני נמצא?

כל עוד אדם חיי מתוך אמונה שהוא אוסף של מחשבות, אמונות ויכולות, הוא תמיד יחיה בחוסר ביטחון כיוון שאם המהות שלו מוגדרת על ידי הסביבה אז הוא תמיד יהיה בפחד שהסביבה תשתנה או שלא תקבל אותו. ואם לא יקבלו אותו אז הוא יחווה חוסר אונים ומשבר זהות אשר יובילו לדיכאון ופחד עמוק.

מודעות רוחנית היא החיפוש אחר התשובה "מי אני" בצורה העמוקה ביותר בכדי למצוא תשובה אשר תהיה אבסולוטית לעצמי. שזה אומר, שאני אמצא תשובה שהיא שלי, שהיא אומרת מי אני ביחס לעצמי ולא ביחס לסביבה. תשובה שתתן לי תחושה שאני משהו אמיתי שתמיד יוכל לדעת מי אני גם כשהסביבה תשנה ואולי לא תקבל אותי.

מודעות רוחנית היא החיפוש אחרי התשובה, והיא המסע אל התשובה הזאת שעובר בשני מישורים.

המישור הראשון הוא השכלי. אם אמרנו שה"אני" מוגדר סביב האמונות, התכונות והאופי שלי, אז מודעות רוחנית היא הפירוק של הדברים האלה. היא גילוי האמונות שיש בי שמנסות לשכנע אותי מי אני ופירוקם לגורמים כדי לשחרר אותם ממני כדי שאוכל להיות "אני".

לדוגמא – אם אני אדם שיש לו אמונה שאסור לי לצעוק, אז חלק מהמסע שלי למציאת ה"אני" הוא לגלות ולשחרר את האמונה שאסור לי לצעוק.

הדרך לשחרר את האמונות והמחשבות שיש לי על עצמי היא מגוונת ושונה. אך הבסיס שלה הוא גילוי האמונה, לקיחת אחריות עליה, קבלתה, ושחרורה.

המישור השני שבו המסע אל התשובה עובר בו הוא המסע לגילוי המהות הרוחנית שיש בי כאדם. המהות הרוחנית שיש בי היא דבר שיש לו הרבה שמות – נשמה, מלאך פנימי, אלוהים וכו'.

כאשר שואלים לעומק את השאלה "מי אני" מגלים שיש בתוכי משהו שקשה להגדיר אותו שכלית כיוון שהוא סוג של עוצמה ללא סוף, כמו אש או חשמל. זו אנרגיה שאם מנסים להגדיר אותה שכלית מגלים שהיא לא הגיונית ואפילו לא נתפסת, ולכן היא מוגדרת כמהות רוחנית.

אותה מהות רוחנית משמשת כעוגן נפשי, רגשי ורוחני שבעזרתו אנחנו יכולים להתמודד עם הרגשות, הפחדים והכאב שעולים בנו בזמן שאנחנו משחררים את האמונות במישור הראשון שבו אנו משחררים אמונות מגבילות.

אם לא נכנס למישור הרוחני לא נוכל להתמודד עם הכאב והפחד שיש מאחורי האמונות שיש לנו.

וזאת כיוון שכל אמונה שיש לנו מסתירה כאב. לדוגמא – אותו ילד שאסרו עליו לצעוק הבין זאת אחרי שהענישו אותו הרבה פעמים עד שהוא למד לבלוע את הצעקה שיש בו ולהדחיקה. כי כל ילד בריא מביע את עצמו גם בצעקה, וכאשר ההורים מאיימים שאם נמשיך לצעוק הם יענישו אותנו אז יש שם הרבה כאב ופחד. ולכן מאחורי רוב האמונות יש כאב ופחד, והרבה פעמים הפחד הוא עמוק מאוד ובעזרת העוגן הרוחני אפשר להתמודד איתו הרבה יותר טוב. כי כשאנחנו יודעים שאנחנו נשמה אינסופית, אנחנו מבינים ששום דבר לא יכול לפגוע בנו באמת, ובעזרת ההבנה הזאת אנחנו מסוגלים לשחרר את הכאב בצורה קלה יותר.

לסיכום, מודעות רוחנית היא מסע חקירה אישי מרתק אשר לוקח אותנו למפגש עמוק ועוצמתי עם מי שאנחנו – עם האמונות שלנו, היכולות שבנו, הכוחות שיש לנו והמציאות שבה אנחנו חיים.

מודעות רוחנית היא מסע אשר מחבר אותנו למציאות ולרגע הזה ומוציא אותנו מפעולות אוטומטיות כדי שניקח אחריות מלאה על מה שקורה לנו בחיים.

והכי חשוב – מודעות רוחנית היא מסע אשר אין לו מטרה מוגדרת כי הדרך כל הזמן משתנה, אך הוא מסע אשר משחרר אותנו מהסבל וההתנגדויות לחיים על ידי ההכרה במי שאנחנו וקבלה מודעת לבחירות שלנו. ובנוסף, הוא מסע דינמי, שונה מאדם לאדם, לפעמים קשה ולפעמים קל שדורש אומץ לחיות את החיים ולא לעבור עליהם באוטומט.