ביקורת: מקבת - הפקה מרהיבה ומוזיקלית - בית צבי

מאת חיים נוי

"מקבת" המחזה הנודע של ויליאם שייקספיר, העולה בבית צבי ברמת גן הוא הפקה מרהיבה, מוזיקלית ושזורה משחק נפלא ועיצוב חדשני ומרתק. אפילו שייקספיר שישב לצידי באולם, פימפם בנחת ממקטרתו וחייך בהנאה, מתופף קלות על מסעד הכסא לקצב שירת המכשפות.

"הטרגדיה של מקבת" עלתה לראשונה ב-1606 והיא הטרגדיה הקצרה ביותר שחיבר המחזאי האנגלי, נוטפת דם ומבוססת במקצת על האירועים שהובילו מלך סקוטלנד ואשתו כדי לחסל יריביהם ולבסס שלטונם. מקבת היא אחת ההצגות המפורסמות של שייקספיר ואפילו ורדי הלחין לה את האופרה באותו השם.

ארתור קוגן, הבמאי והמנהל הפדגוגי-אומנותי של בית צבי ואחד הבמאים הנודעים בארץ, מומחה בין השאר להצגות שייקספיריות, העלה הפקה יוצאת דופן והתוצאה היא נופת צופים וחוויה תיאטרלית.

בנוסף למשחק קולח של השחקנים הצעירים, המונולוגים השנונים והדרמטיים, מאופיין המחזה במוזיקה ובשירים, רובם בביצוע שלוש "בנות הגורל" ובמילים פשוטות, המכשפות המלוות את ההצגה ומנבאות את העתיד להתרחש. התלהבתי באופן אישי משתי פנינים מוזיקליות, בסיום המחזה וכן מסצנת המשתה שכאילו נלקחה מהמחזמר פאנטום האופרה והביצוע המופלא שלה היה מעולה.

המחזה מתמקד בעצם בתשוקה לכוח ולשלטון ובבגידה בחברים. חוקרי המחזות של שייקספיר סבורים שהתווספו למחזה קטעים ובין היתר על ידי תומאס מידלטון והוא מאופיין בתמיכה בשלטון המלך ג'יימס הראשון.

התפקיד של ליידי מקבת נחשב לאחד משיאי המשחק בקרב שחקניות בשל מורכבות התפקיד, המונולוגים ואופי המשחק הנדרש מהשחקנית.

המחזה תורגם מספר פעמים לעברית וזכורה חנה רובינא ששיחקה בתפקיד בשנת 1954 בהבימה.

הבמאי והמעבד ארתור קוגן להטט עם צוות יוצרי ההפקה והשחקנים והעמיד מחזה חדשני שכאילו עולה על במה עטופה כולה ביריעות ניילון ובה שלוש המכשפות נמצאות כל העת על הבמה ומלוות את העלילה. כאן המקום לציין את בנות הגורל, כפי שהן מכונות בהצגה והן שרות בקול בסגנון אופראי, נהדר ומוצלח.

דניאל חסין בתפקיד דנקן מלך סקוטלנד סיטון - נושא כליו של מקבת והשוער, משחק נפלא. הביצוע שלו לשיר השוער הוא מקסים.

גל גולדשטיין מוצלח מאוד כמקבת , המלווה את תהליך עלייתו למלוכה ולמדרון בידיים מגואלות דם - קולח, מעוצב נהדר ובביצוע דרמטי נפלא.

שני אורן כליידי מקבת הפגינה משחק משובח מאוד, המונולוג הידוע שלה, סצנת סיוטי הלילה שלה וכל משחקה  גולמו על ידה למופת . אין ספק כי יש לה פוטנציאל מעולה ויכולות ראויות לתשואות מיוחדות.

יבגני מוליבוגה גילם את המצביא בנקו באורח טוב מאוד וראוי לציון מיוחד. סצנות ההזיה שבו הוא נראה על ידי מקבת היו נפלאות.

יוסי קדוש גילם את לנוקס בצורה מוצלחת, מרכיב משקפי שמש מודרניים ותסרוקת קופצנית. גם שאר השחקנים היו חמושים ברובים ובאקדחים , נעלי קרב מודרניות ומדים .

מי שגנבו את ההצגה לא אחת היו המכשפות: אלינור דוד, נטלי מאירי וסיון בן זזון, במשחק, תנועה  ושירה מצוינים.

תום שיניצקי שגם משחק בהצגה, חיבר את המוזיקה המקורית המעולה.

התרגום של מאיר ויזלטיר משנת 1988הוא קולח ועכשווי. מאי ברנע עיצבה את התלבושות הנהדרות, במיוחד תצוין תלבושתה של ליידי מקבת.

עמיר ברנע עיצב תאורה ראויה שיש לה תפקיד חשוב בהפקה. סשה ליסיאנסקי עצב את התפאורה שהייתה מושתתת בעיקר על יריעות הניילון וייתכן שהיה ראוי קצת לשפצר אותה באלמנטים נוספים.

דוקי עצמון אחראית להדרכת הטקסט ולהדרכה הקולית. עמית זייתון, סיון בן זזון ונטלי מאירי עצבו את התנועה. אור אטקס היה עוזר הבמאי ומנהל ההצגה.

מקבת הוא מחזה רווי דמים אך קסום ומיוחד וההפקה הזו היא ללא ספק מוצלחת ומענגת לאוהבי התיאטרון.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.