ביקורת: המכשפה - המחזמר הנודע של גולדפאדן בעיבוד חדשני, צבעוני ובוהק - תיאטרון היידישפיל - (צוותא וברחבי הארץ)

מאת חיים נוי

המכשפה היא אחת מההצגות המוזיקליות הנודעות שכתב אבי התיאטרון היהודי, אברהם גולדפאדן בשנת 1877 ומאז עלה בכל רחבי העולם. גולדפאדן התבסס על סיפור אגדה והשירים שכתב והלחין הפכו במשך השנים לנכס צאן ברזל בהווי היהודי המוזיקלי. דמותה של המכשפה גולמה במשך רוב השנים בידי שחקנים גברים, גם כיון שלא היו בתיאטרון שלו שחקניות נשים מתאימות וגם כי כך הפך הליהוק למסורת.

ההפקה החדשה העולה עתה בתיאטרון היידישפיל עברה טלטלה נכבדה. היא מודרנית יותר, השירים הידועים הפכו לקצביים וכל ההפקה הצבעונית במיוחד היא כאילו לקוחה מתיאטרון מריונטות או סרט מצויר. האם התצורה החדשה מוסיפה או גורעת מן המקור המסורתי? בדרך כלל כאשר מנסים לקחת אגדה ותיקה ולהפיח בה ובמוזיקה שלה חיים חדשים ושונים, הקהל הוותיק אינו רואה זאת בעין טובה. גם הקריצה לקהל צעיר שיבוא לצפות בהצגה בנוסח חדש עם מוזיקה תוססת או טכנו, לא יעילה ובהצגה שאני צפיתי, היו הצופים אנשים מבוגרים שבאו לצפות במכשפה הטובה והותיקה ורובם לטשו עיניים בתדהמה על הנעשה על הבמה.

לדעתי, ההפקה הזו היא משובחת בגלל מספר סיבות, לאו דווקא המוזיקה המקפיצה והטרנספורמציה שעברו השירים הותיקים.

ראשית, עבודת וידיאו ארט הנפרסת על פני כל הבמה וכתליה ומנגישה לצופים גם איורים ודמויות מכשפתיים וגם את בתי העיירה הקטנה מהגלות בצורה נפלאה ותזזיתית. התלבושות והאיפור הבוהקים, נוצצים סופר-מלוטשים הם חוויה לעין. הכוריאוגרפיה המופלאה הלקוחה כאילו מעולם הדמיון ובו מככבים מריונטות ודמויות מסרטים מצוירים . ועל כל אלה, להקת שחקנים מוכשרת, זמרים ורקדנים, חלקם מצעירי התיאטרון שאינם יודעים כלל יידיש (הם למדו את התפקיד במיוחד) והשחקנים הותיקים, המנוסים שהפכו כבר בעצמם לאגדה חייה.

ולקינוח, בטרם אעבור לעובדות עצמן, המכשפה הישישה בוקעת על הבמה בדמותה של בחורה בלונדינית, חטובה ונאה , ההיפך הגמור מדמות המכשפה הותיקה, גבר בדרך כלל, ולכן, הנס מתחולל.

על ההפקה האוונגרדית הזו אחראי הבמאי הוותיק אלכסנדר האוזפטר ולצידו חוללו קסמים הכוריאוגרפית מיטל טולה דמארי, דליה פן-לרנר שעיצבה את התלבושות הצבעוניות והמוחצנות, אדריאנה לובינה שעיצבה את הוידיאו ארט המופלא. אורן סלע שאחראי למוזיקה המקורית ולעיבודים ולניהול המוזיקלי (פלייבק למרבה הצער).

העלילה הידועה עוסקת במירלה, יתומה בת 17 שחיה עם אביה ועם אימא חורגת. האם החורגת בתיה מנסה לסלק את מירלה מדרכה וגם לרשת ולהיפטר מבעלה. בסיוע המכשפה , נאסר האב ומואשם בעבירות כוזבות ואילו מירלה נמכרת לצועני המאלץ אותה להופיע במופע רחוב ב...איסטנבול. הסוף הוא שגם ארוסה מרקוס עולה על עקבותיה כשהוא נעזר ברוכל הוצמך וגם האב משתחרר בכליאת השווא. כיאה לאגדה, הרעים ובהם האם החורגת ובן משפחתה אליקום והמכשפה עולים בלהבות בפונדק שם תכננו לשרוף את מירלה ובני ביתה.

ספיר באומוואל, בוגרת טרייה של בית צבי, שחקנית וזמרת, מגלמת בהצלחה רבה את דמותה של מירלה. ספיר נחונה בקול פעמונים מלוטש ומקצועי והיא מרגשת מאוד בהופעה ובהגשת השירים. השיר הידוע של מירלה שמגלה כי גנבו את כספה בשוק, יהודים רחמו רחמו, מבוצע על ידה בטוב טעם ובעוצמה ווקלית נהדרת.

בהערת אגב, אציין כי ספיר היא נכדתה של הזמרת המנוחה והנודעת אסתר באומוואל מראשונות האופרה הארצישראלית , שגילמה עשרות תפקידים ראשיים.

המכשפה היא יעל רוחקינד המוכשרת , המצליחה לעבור מדמות המכשפה הישישה למכשפה המופיעה בציבור , בקלילות והיא מבצעת את תפקידה באורח מצוין ובקול נפלא ובנוכחות בימתית מעולה.

גיל וייס מגלם מצוין ובאורח קריקטורי נהדר את אליקום, קרובה של בתיה המרשעת. גיל הוא שחקן רב כישרון.

ישראל טרייסטמן מגלם את אביה של היתומה, אברומצה ומשחקו הוא בהחלט מרגש וטוב מאוד.

אירמה סטפנוב נפלאה במשחק ובריקוד ובקול פעמונים צלול.

אנדריי קשקר ראוי לתשואות מיוחדות על גילום הרוכל הוצמך, גיבור יידישאי יהודי המופיע בהצגות וסיפורים רבים. משחקו הוא שובה לב.

ארז רגב כמרקוס ארוסה של מירלה מגיש משחק מוצלח וטוב.

מירי רגנדורפר מגלמת את בתיה האם החורגת המרשעת ומשחקה כובש ומעולה.

ניב שפיר נהדר ומשובח כצועני וכקצב

דותן עמרני, לורן פיטארו, וטל אבישר מצוינים בתפקידי המשנה בלהקה.

מישה צ'רניאבסקי עיצב תאורה ראויה ולורה סהר אחראית לתרגום הסימולטני.מושיק יוסיפוב עיצב תפאורה מוצלחת.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צלם - ז'ראר אלון