ביקורת: ארבע אימהות– קומדיה שנונה על מערכת יחסים שונה – בית ליסין
מאת חיים נוי
ארבע אימהות היא קומדיה שנונה על מערכת יחסים שונה , קולחת ומצחיקה וגם נוקבת ומצליפה: להיט בטוח בתיאטרון בית ליסין.
העלילה שכתב ורקח דניאל לפין, עוסקת בהילה וביונתן, חברים שכל אחד מהם הסתיר סוד משפחתי. הילה מגיעה לספר לבחיר ליבה כי היא בהיריון וגם שהיא אמנם חילונית, אבל מבית דתי . אביה הוא יו"ר מפלגה דתית וחבר כנסת וגם אימה היא דתית, חובשת שביס שאינה יודעת דבר אודות החתן המיועד. יונתן הוא בנם של זוג נשים לסביות שנולד מהפריית מבחנה. השתיים נפרדו וכל אחת מהן נישאה לבת זוג אחרת , כולן טיפלו ביונתן וכך יוצא שיש לו בעצם ארבע אימהות. כיצד פותרים את התסבוכת ואיך יינשאו הצעירים במערכת שונה שכזו הנתקלת בחומת הדת?
לפין הצליח לערבל ולפשט את התסבוכת ובין לבין, שזר קטעים מרגשים, נוקבים ומצחיקים מאוד עד לתוצאה הסופית.
הבמאי אילן רונן הצליח ללהטט עם להקת השחקנים המוכשרת והתוצאה היא קומדיה מבדרת ושנונה, אידיאלית לימי קורונה וחיסונים ולהיט בטוח שנפל בחיקו של תיאטרון בית ליסין.
אודי רוטשילד מגלם באורח משובח את יונתן, החתן המיועד שמנסה לנווט בין נפתולי משפחתו לבין המסגרת הדתית של המחותנים העתידיים שלו. אורי הוא שחקן מצוין, אינו נסחף לרדידות ושומר על משחק מהוקצע ועם זאת מבדח וגם מרגש.
מירב פלדמן מגלמת נפלא את הילה, הכלה שבהריון ומשחקה נעים ואמין, מוצלח וחינני.
עדי גילת המצוינת היא שרית, האם הביולוגית, ומשחקה הוא ראוי ומקצועי.
שירי גדני ,האימא איילת ,משחקת היטב ומבריקה בגילום המטפלת האלטרנטיבית המנסה להפעיל את כולם בתרגילי הנשימה.
נעמה אמית מצוינת כאימא דניאלה ומעולה בתפקיד הרבנית חזיזה בת ה-90, החרשת, עיוורת והעילגת.
לירית בלבן מוצלחת מאוד כאימא לימור ובמיוחד היא בולטת בתלבושת הגברית ובהתנהלותה בתצורה זו על הבמה. אין ספק שימי הזוהר של הסדרה קומי-קומי נסוכים עליה ומעניקים לה תפקיד תיאטרלי בלתי נשכח.
יובל ינאי כחבר הכנסת בייזר מוצלח מאוד ומשחקו הוא גם מרגש וגם מבדח מאוד.
מי שגונבת את ההצגה היא אורנה רוטברג בתפקיד רחל אשתו החסודה של בייזר. אורנה מעניקה לנו משחק משעשע עד דמע, משחק שמהווה בית ספר לתיאטרון והיא ראויה לתשבחות מיוחדות
הבמאי אילן רונן הצליח להעניק להצגה מקצב קולח, הברקות בימוי ותמונות יפות.
אורנה סמורגונסקי עיצבה תלבושות נהדרות. סבטלנה ברגר עצבה תפאורה סולידית אבל מוצלחת במיוחד. שאול בסר אחראי למוזיקה היפה וזיו וולושין עיצב תאורה ראוייה ומלאת אור. שרון גל אחראית לתנועה המצוינת.
דניאל לפין הצליח בכתיבת מחזה עכשווי עם נושאים טעונים. לא רק סוגיות של מגדר ומשפחה , אלא גם ההתנגשות עם הערכים והמשפחה הדתית. המחזאי צלח את אבני הנגף הרעיוניים, גם כיון שלא מיקד את המחזה בתצורה תיאטרלית רגילה, אלא נתן דרור גם להברקות כתיבה הזויות או סטה למחוזות צחוק יותר תוססות . אולם, אין ספק כי זוהי הצגה מוצלחת ומבדרת בלי יומרות מתנשאות: בידור ועונג בימים טרופים אלה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים
צילום- כפיר בולוטין
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים