מונולוגים מהוואגינה-ההצגה הנודעת בהפקה תוססת ומרגשת - בית צבי

מאת חיים נוי

ההצגה הנודעת מונולוגים מהואגינה, העולה בבית צבי ברמת גן, היא הפקה תוססת ומרגשת מאוד, בזכות העוצמה שבמחזה, הבמאית המצוינתליאת פישמן-לני ולהקת השחקניות המוכשרות.

צפיתי בהצגה פעמים רבות, בחו"ל ובישראל, ולדעתי, ההפקה העולה בבית צבי היא ייחודית, מקצועית ומוצלחת במיוחד.

המחזה נכתב על ידי איב אנסלר, מחזאית אמריקנית ופעילה חברתית-פמיניסטית וההצגה עלתה לראשונה בשנת 1996 במסגרת אוף-אוף-ברודווי בבית קפה קטן בניו יורק. המופע זכה להצלחה מרשימה וההצגה עלתה ברחבי העולם, בתיאטראות נודעים ורבות מכוכבות הקולנוע ושחקניות מפורסמות גילמו בו מגון תפקידים. הפקה נודעת עלתה בהבימה עם גילה אלמגור, לפני 21 שנים. ההצגה זכתה בפרס טוני ובפרס אובי.

המחזה מורכב ממונולוגים המושמעים על ידי נשים וכל מונולוג מתייחס לוואגינה מזווית מיוחדת. אנסלר כתבה את המחזה לאחר שראיינה כמאתיים נשים וכל אחת וכל מונולוג מתייחס לוואגינה מנקודת מבט של יחסי מין, אונס, לידה ואורגזמה. המונולוגים מוכיחים כי איבר המין הנשי יכול לשמש כמוקד של גאווה נשית, כוח ויכולות השפעה. הם מפארים את קיומו של המין הנשי ומעוררים כבוד כלפי הנשים. מידי שנה היו ההפקות בעולם מוסיפות מונולוג מיוחד שנגע באירוע שנתי או התמודדות נשית שהתרחשה באותה עת.

גם ההפקה בבית צבי הוסיפה מונולוג שמושמעעל ידי בחורות צעירות ישראליות וההתמודדות שלהם עםהטרדות מיניות והחשש שלהם ממפגשים שכאלה עם גברים.

הבמאית ליאת פישמן-לני להטטה עם להקת השחקניות המוכשרות והתוצאה היא מפגן של הצדעה לכוח הנשי ומאיר נושאים שהם בבחינת טאבו וחושף אותן להארה ולחוויה תיאטרלית.

כאן המקום לציין כי מדובר בהצגה שאינה קלה לעיכול ולא מתאימה אולי לכל אחד. השימוש באיבר הנשי הכמוס והמסתורי וחשיפתו כבעל עוצמה במצבים שונים וייחודיים הם מרגשים , מבדחים ונוקבים.

בין היתר יש לציין את עלמה שילון הנהדרת והמרשימה במגוון הדמויות ובדמות הקשישה שלא ביקרה "שם" כבר זמן רב. הקטינה שנאנסת על ידי אישה בוגרת במלכודת נעורים ומשוחקת נפלא בידי נעם גז, פצצת אנרגיה מרגשת ושחקנית מופלאה. נעם מפליאה גם בדמות בוב , מתפלשת על הרצפה ונוגסת בתאווה בתפוח אדום, חוויה של משחק , מרגשת ועוצמתית. רוני טל הנפלאה בדמות האישה השברירית אך החזקה , עם משחק מרשים, נוקב ומרטיט נימים. ענבר כפיר בדמות הבוגרת המפתה או אלופת הגניחות – היא מעולה וראויה למחיאות כפיים. עמית חן התוססת כברמנית היא מוצלחת במיוחד ומשחקה מקצועי וראוי ואין ספק שיש לה פוטנציאל מרשים.

המונולוגים, התנועה והמוזיקה משלהבים את הקהל ולפרס מיוחד ראויה אחת הצופות בשורה השנייה שפרצי הצחוק המדבקים שלה ראויים לפס קול מיוחד. הצחוק הרועם שלה ליווה אותנו לאורך כל ההצגה וחרף המסכה, היא הפכה כאילו במפגיע לכוכבת הליווי של המופע.

התרגום הוותיק של שלומי מושקוביץ הוא קולח וראוי. זהר אלמליח אחראי לעצוב התפאורה הנהדרת שמתרכזת בדמות בר משקאות והתלבושות הנפלאות. אורי מורג עצב תאורה ראויה. ניר שלו לוגסי אחראי למוזיקה המקורית והנפלאה. תומר יפרח עצב את התנועה המקסימה.

אין ספק כי מדובר בביצוע מוצלח במיוחד של ההפקה ואין גם ספק כי אנו חווים גם בחשיפה מצוינת של שחקניות שעוד נשמע מהן על הבמות.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA,עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צלם: שמחה ברבירו