ביקורת– המלט - הצגה מופלאהמענגת נועזת וייחודית– תיאטרוןבית ליסין

מאת חיים נוי

ראשית, לעיקרי הדברים: המלט העולה בתיאטרון בית ליסין היא הצגת חובה לכל שוחר תיאטרון וחוייה תיאטרלית שבסיומה עומדים הצופים על הרגליים ומוחאים כפיים בתשואות אדירות במשך דקות ארוכות. אין ספק שאילו ישב ויליאם שייקספיר בקרב הקהל היה מורט עד זוב את זקנו וסביר שגם היה אחר כך מתהפך בקברו. אולם, אני משוכנע שבהחלט היה לוגם ספל אדירים של בירה ומפטיר – כל הכבוד, בחורים, אני נהניתי.

הצגות של שייקספיר נחשבות לפסגת היצירה התיאטרלית וחובבי תיאטרון נוהרים שנים לתיאטרון השייקספירי בלונדון לחוות הצגה מקצועית ומעולה. ישנם רבים שלא מסוגלים אפילו לצפות בהצגה שייקספירית וזה עניין של טעם, חינוך ועניין אישי.

יותר מ-400 שנים לאחר שנכתב המלט עולה ההצגה בתצורה יוצאת דופן, מטורללת, אחרת ועם זאת מעדן שחרף 3 שעות כולל הפסקה, העת חולפת ביעף ואין מצפים לסיומה.

המלט עוסק בנסיך דנמרק שמגלה כי אביו נרצח בידי קלאודיוס שנושא את אימו לאישה. רוחו של אביו מצווה עליו לנקום את מותו והתוצאה הסופית היא שבסיום ההצגה כמעט כל הגיבורים מוצאים את מותם. המלט נחשב לאחת היצירות החשובות ביותר של שייקספיר וגם הארוכה שבהם. כבר בראשית ההצגה מופיע השחקן רמי הויברגר עם נייד בידו ומשוחח עם אשתו ששואלת מתי יגיע הביתה והוא משיב לה שהערב הם משחקים את המלט וזו הצגה של 7 שעות ושתיתן לילד כריך עם טחינה.

ההצגה העולה בבית ליסין היא בעצם טקסט המחזה של שייקספיר מפי שחקנים שמשחקים את המלט, מעין תיאטרון בתוך תיאטרון. ההצגה מוצגת כאילו בתוך חדר חזרות של תיאטרון והזמן הוא עכשווי. השחקנים עולים על הבמה מתוך האולם כאילו הם באים לחזרה. הם פוצחים בשירה ובאימונים . הדמויות לובשות בגדים רגילים וברקע גם נשמעים שירים כמו של אייל גולן. המשחק נכנס לתוך חיי השחקנים בערבוביה אחת גדולה ולא תמיד יודעים מה מתרחש היכן. הזמן על הבמה הוא נצחי . הבמאי יאיר שרמן רקח מצבים אבסורדיים ,הצגה שופעת הומור שחור והומור אנגלי, סצנות הזויות ועם זאת, הכל בתצורה ענוגה ורבת הוד.

המלט עטור חלק מההצגה עם כתר מקרטון על ראשו ומסתובב גם עם תחתונים (וגם בלי בגדים בסצנה אחת).

ההצגה בוימה על ידי יאיר שרמן שנתן דרור לכל הכיוונים האפשריים והתוצאה ,כאמור, היא יצירת מופת בפני עצמה. יש כאלה הסבורים, מחווי דעות למיניהם ומשוררים,כי הוא פגע בקדושת שייקספיר ובעלילה הטרגית הנודעת. ההיפך הנכון. העיבוד היצירתי הפורה רק מעצים את גדולת המחזאי ומהווה חוייה תיאטרלית ענוגה.

אלי גורנשטיין מגלם נהדר את הרוח של אביו של המלט, שחקן וליצן. גורנשטיין הוא שחקן מופלא, זמר עם קול מדהים של בס בריטון, בית ספר מהלך לכל שחקן. משחקו הוא מפסגת תפקידיו.

שירי גולן מגלמת בהצלחה את גרטרוד אימו של המלט ומשחקה מקצועי ונעים, מוקפד ומשרה הוד.

רמי הויברגר מגלם את קלאודיוס ומשחקו הוא הישג תיאטרלי נוסף ברזומה האדיר והנפלא של אחד מטובי שחקני הבמה הישראלית. רמי הוא שחקן בדם והופעתו בהמלט היא פשוט מעולה.

יורם טולדנו מבכירי שחקני הבמה בישראל , מגיש משחק נהדר בגילום של פולוניוס והתוצאה הסופית היא הופעה כובשת ומוצלחת של שחקן אדיר.

תום חגי כלארטס ושחקן ג מגיש משחק כובש ומקצועי. עמית פרנקו כהורציו מוצלח מאוד בתפקידו. תום זידנר ויניב שביט כרוזנקרנץוגילדנסטרן מגישים משחק מצוין , אמין ומשובח. יש לציין גם את עמית ברוורמן, דור אלמקייס וגיא אלון על גילום תפקידם באורח מקצועי ויפה.

כרמל בין מגלמת יפה מאוד את אופליה וסצנת השיגעון שלה היא נוקבת ומוצלחת במיוחד.

אופיר וייל מגלם מצוין מספר תפקידים ובכולם הוא מרשים במשחק קומי ומרגש כאחד. אופיר הוא אחד מטובי השחקנים בארץ הניחנים בכישורים קומיים אבל המאופיינים בגילום דמויות אנושיות מרטיטות לב. כל הופעה שלו היא שירה תיאטרלית.

לבסוף, התהילה מגיעה לשחקן שנשלף ממש מבית הספר לאמנויות המשחק לפסגת התיאטרון , בגילום המלט: אסףיונש.אסף הוא כישרון מהלך, המצליח לספוג אליו את דמותו של הנסיך האומלל ומשחקו הוא שובה לב. אסף מוצלח מאוד ואין ספק כי הוא תגלית השנה בתיאטרון.

דורי פרנס שיפר את התרגום הותיק והמוצלח שלו והשפה העשירה והיפה היא ענוגה ונעימה.

רוני תורן עיצב תפאורה נהדרת. פולינה אדמוב עיצבה את התלבושות המדהימות והנפלאות. שלומי ברטונוב אחראי למוזיקה המצוינת. נדב ברנע עיצב תאורה ראויה.

ייתכן שהיה מקום לקצר מעט או לשנות סצנות, אולם התוצאה הסופית מאפילה על הכל והיא בהחלט יצירה מעולה בנוף עולם התיאטרון שלנו.

תמונת הסיום המופלאה משולבת דם על הווילונות שעל הקיר , דמויות שקמו לתחיה ומעל כולם קול זמרתו היפה של אלי גורנשטיין. הקהל נעמד ומריע ליוצרים ולשחקנים על הממתק התיאטרלי הייחודי.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום – ישעיה פיינברג