ביקורת : חפץ – הצגה קסומה של חנוך לוין – תיאטרון הבימה
מאת חיים נוי
חפץ – יצירת המופת של חנוך לוין, העולה בתיאטרון הבימה, היא הצגה קסומה ויפה, חוויה תיאטרלית לחובבי חנוך לוין ותיאטרון.
הבמאית מירי לזר שגם אחראית לעצוב התנועה המופלאה והעריכה המוזיקלית, להטטה עם להקת השחקנים המוכשרת והתוצאה היא מעדן לויני נוטף עונג תיאטרלי.
כבר כאן המקום לציין כי התנועה, התלבושות והפאות, אפילו קווצות השיער על ראשו של צביקה הדר, הם נהדרים. מגוחכים אמנם, אבל מיוחדים ויפים.
המחזה הוצע בזמנו לתיאטראות הרפרטואריים הבימה והקאמרי, אך הם לא התלהבו על רקע מלכת האמבטיה השערורייתית שרקח לוין. רק עודד קוטלר חטף את המחזה והעלה אותה בתיאטרון חיפה שניהל אמנותית וגם ביים את ההצגה בשנת 1972.
המחזה שזור בדמויות מופרכות עם שמות מוזרים כיד כשרונו של לוין והבליל הזה נוסק עד לתמונה הסופית שבה חפץ, המיואש מכל מה שמתחולל סביבו קץ בחייו ורוצה כביכול לקפוץ מהגג, מקווה שכל מיודעיו לא יאפשרו לו לבצע את זממו. אולם, הם דווקא מעודדים אותו לכך.
העלילה עוסקת בהשפלות ומתחילה זמן קצר לפני חתונתם של פוגרה – בתם של טיגלך וכלמנסע עם בחיר ליבה ורשביאק. ההורים מבקרים את בתם, טיפוס מתנשא ועולץ ורומס כל הנקרא בדרכה . בבית ההורים מתגורר כבר שנים בחור בשם חפץ שאיש אינו יודע מה הוא עושה שם והוא נתון להתעללות רוחנית ואפילו ברוטלית מצד המשפחה שטוענת כי הוא מציץ לבעלת הבית.
עוד אנו פוגשים את שוקרא העיוור, אדש בדש ההיפוכונדרוחנה צ'רליץ' המלצרית שמסכימה להינשא לבדש ולבסוף חוזרת בה.
אסנת פישמן מגלמת נפלא את כלמנסע אמה של פוגרה ומשחקה הוא מוצלח ויפה, מקצועי וקולח.
צביקה הדר חוזר לבמת התיאטרון והוא מעולה כטיגלך שזהו בעצם ממתק שפירושו בצק מטוגן בדבש. הדר מגלם את התפקיד באורח מצוין ואין ספק שזהו אחד מתפקידיו הטובים ביותר.
אבישי מרידור מגלם מצוין את ורשביאק, הארוס של פוגרה והוא מצליח להפיק דמות קופצנית וכנועה ועם זאת משחקו הוא בהיר וברור, מעוצב נפלא ונעים.
בן יוסיפוביץ מגלם את חפץ, דמות רופסת אך העומדת על שלה ומשחקו הוא מושלם וראוי למחיאות כפיים. בן הוא שחקן נהדר שממלא את התפקיד נפח ומשחק דרמטי ומרגש מאוד.
דניאל סבגהנהדר הוא אדש בדש, חברו של חפץ, טיפוס היפוכונדרי המעדיף את מיטתו ומשחקו הוא תענוג לעין. סבג הוא שחקן מקצועי ומוצלח והתפקיד ממש תפור עליו.
אורי הוכמן הוא שוקרא העיוור ומשחקו הוא איכותי, כיאה לאחד מהטובים בשחקני הבמה שלנו. הוכמן מצליח לזרוע אור בעולם החשוך שבו הוא חי ואין ספק כי הדמות שהוא מגלם היא נפלאה.
אושרת אינגדשט מוצלחת כחנה צ'רליץ' המלצרית העייפה התוהה עם מי תבלה את חייה. אושרת מעניקה לנו משחק יפה ומרגש.
מי שגונבת את ההצגה היא הגר טישמן, המגלמת את פוגרה ומשחקה הוא משובח וקולח, עם טקסטים חדים ודמות שמעוצבת על ידה בכישרון נפלא . יש לה קסם אישי ובימתי, יכולת משחק מעולה וכל הופעה שלה הופכת לפנינה תיאטרלית.
אדם קלר עצב את התפאורה המינימלית והיפה. מאיר אלון אחראי לעצוב התאורה הראויה. עיצוב התלבושות של מאור צבר הוא נהדר.
הקלסיקה של גדול המחזאים הישראלים בתקופתנו היא הצגה מקסימה וענוגה וחוויה לאוהבי חנוך לוין ובעצם לכל אוהבי התיאטרון.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
צילום – רדי רובינשטיין
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים