ביום ראשון, ה- 21.2.10 שודר הפרק הראשון של העונה החדשה של "צחוק מהעבודה", ובה הופיע ליאור כלפון. אין ספק שליאור הינו קומיקאי ואמן ברוך כשרונות, אך עליו - ולמעשה על הציבור בכלל - לדעת לברור את בדיחותיו שלא יפגעו בציבור שלם של אנשים, חלקם אפילו אולי יושבים בקהל באולפן, ואני מתכוונת ל"בדיחה" בנושא הרכבת והמתאבדים. למי שלא ראה, התקציר של העניין הוא העיכוב שנוצר בתנועת הרכבות בגלל מתאבדים אשר מחליטים לשים קץ לחייהם דווקא בשעות הלחץ כאשר אנשים ממהרים לעבודה – ליאור כלפון מציע להם לעשות זאת בנחת, בשעות שאינן מפריעות לנוסעי הרכבת.

העניין "נידון" בהרחבה, כולל הסיבות האפשריות להתאבדות.

לא ברור מדוע נושא כל כך טעון וכואב לכל כך הרבה אנשים ומשפחות הופך לבדיחה ולנושא שמותר לצחוק עליו בהרחבה ובציניות. מדוע לא צוחקים על תאונות הדרכים על פסי הרכבת ועל חולי סרטן, נפגעי תאונות דרכים ועוד כל מיני מיתות – ובצדק - רק על נושא ההתאבדות? ויש לציין – לא רק ליאור כלפון. הקטע שלו הוא רק דוגמא לקלות הבלתי נסבלת של השימוש במונח.

ורק לשם סטטיסטיקה, כמות המתאבדים בשנה הוא ככמות תאונות הדרכים ולפעמים אפילו יותר וזו בהחלט איננה בדיחה!!

באופן כללי יש שימוש קל וזול במילה "התאבדות" או "להתאבד" גם בקונוטציות אחרות, לעיתים חיוביות למרבה האירוניה. לדוגמא כשבתוכניות ריאליטי כמו "כוכב נולד", "לרקוד עם כוכבים" ובעבר גם "נולד לרקוד", ע"מ להדגיש את ההשקעה המירבית בקטע ההופעה,  השופטים אומרים: "...בשלב זה צריך להתאבד על ההופעה..." או יותר מזה "...מעריכים את ההשקעה שלך, שהתאבדת על הבמה..." וביטויים דומים. ...מעריכים....

יש כאן מסר כפול בעיקר לנוער, שהרי מעשה ההתאבדות הוא נורא ואיום! אם כן כיצד התאבדות יכולה להיות סמל להשקעה חיובית? כיצד נוכל להטיף למניעת התאבדויות כאשר אנחנו משאילים את המילה הקשה הזאת למעשים חיוביים?

בואו ניתן את הדעת יותר איפה אנחנו צריכים להיזהר בלשוננו שהרי כבר נאמר "חיים ומוות ביד הלשון" ובמקרה הזה פשוטו כמשמעו, וגם איפה אנחנו פוגעים בציבור שלם והופכים את כאבם הגדול לצהוב, למוזר ולבדיחה.