ביקורת מחזמר: אביב מתעורר עם נינט בבית ליסין – בימוי מלוטש וכוריאוגרפיה מבריקה

מאת חיים נוי

המחזמר "אביב מתעורר" המועלה בבית ליסין בתל אביב הוא מופע מבריק המתאפיין בבימוי מלוטש, תנועה, קצב ושירה מצוינים , המאפילים על התוכן . הפתעת המחזמר היא נינט טייב, זמרת מעולה שמפגינה לראשונה יכולת משחק ונוכחות בימתית.

המחזמר מבוסס על מחזהו של פרנק וודקינד , 1864-1918,מחזאי גרמני, שהיה איש בוהמה, עבד בקברט שהאביב מתעורר היה מחזהו הראשון. המחזה נכתב ב-1891 בשם FRUHLINGS ERWACHEN ותורגם להאביב מתעורר. היצירה עוררה שערורייה, כיון שעסקה במיניות ובהתבגרות מינית בצורה מוקצנת לרוח אותה עת.

המחזה שעלה לראשונה רק ב-1906 ,הפך למחזמר לפני כ-11 שנים בזכות שני היוצרים – התמלילן סטיבן סייטר והמלחין דנקן שיק, שלמדו בצוותא בודהיזם ואפילו הפיקו אלבום משותף. גרסת המחזמר שומרת על רעיון המחזה אולם קוטעת אותו במוזיקה ושירה עכשווית, המהווה מעין אופרת-רוק קצבית ובועטת.

המחזה עוסק בסיפורם של שלושה צעירים, מלכיור,מוריץ וונדלה, המתנסים בחוויות ראשוניות של התבגרות. וונדלה ומלכיור מגלים אהבתם בעולם שמרני נוקה שבו אסור להם לקיים מגע ואילו מוריץ נאבק בקשיי הלימודים בשעה שבערת התשוקות המתעוררות בו פורצות החוצה. יחסי מין אסורים, המחאה כלפי הממסד, אהבות ראשונות וההתבגרות של בני הנעורים יוצרים את המחזמר המרגש.

המחזמר אינו מופע מיוזיקל שגרתי. אין בו שירים וריקודים בנוסח המוכר ממחזות זמר אחרים. גם העלילה מתפתחת כתמונות קצביות ולאמתו של דבר היא גם לא כל כך חשובה , למרות התכנים הסוערים הבוקעים ממנה. התוצאה ,לעומת זאת, היא הברקה תיאטרלית המאופיינת בבימוי מסוגנן ומלוטש, סצנות עשויות בטוב טעם, קצב ושירה ייחודיים ותנועה נהדרת דמוית מחול של המשתתפים. דמויות קריקטורות ומוקצנות, שמות הזויים ומעמדים שהם גם על גבול הבוטות ומצד שני יפים וטהורים, מתערבבים זה בזה ויוצרים הפקה ייחודית מרשימה ביותר.

גלעד קמחי אחראי לבימוי ולכוריאוגרפיה. קמחי הצליח לחולל הצגה מרשימה ומבריקה. הוא להטט עם חבורת השחקנים הנפלאה והעלה לבמה סצנות מוצלחות, תנועה וקצב מיוחדים במינם. כל תזוזה של שחקן וזמר תוכננה בקפדנות. כל צעד הופך למחול קליל ולעיתים גרוטסקי והזוי.

דניאל אפרת אחראי לתרגום וגם משחק את גאורג ודיטר. התרגום הוא מלאכת מחשבת. קולח, עכשווי, משופע בהברקות לשוניות ונאמן לרוח המחזה ושפת המחזמר. דניאל הוא גם שחקן וזמר נהדר, שאפילו הקדיש את רעמתו לצורך התפקיד וחיבל בה קשות עד שלרגע נדמה שעל ראשו מונחת מן פאה משונה עם שנצים וקוצים מגוחכים.

נינט טייב היא בהחלט הפתעה מעניינת. נינט הזמרת מפגינה, כנראה לראשונה, גם סגולות תיאטרליות, יודעת להגיש גם שירה מעולה וגם מתמודדת בהצלחה עם המשחק והטקסט.

יש לה גם שתי סצנות מעט מביכות שבו עליה להתעלס עם מאהבה, אבל היא הודפת אותו במקומות המתאימים וצולחת גם את המטלה הזו.

עידו ברטל כמלכיור הוא שחקן נעים ומעולה, יודע לשיר ואין ספק שיש לו פוטנציאל.

עידו רוזנברג כמוריץ הוא זמר מחונן ושחקן טוב.

הילה זיתון כאילסה ידועה כזמרת טובה מאוד והפעם היא מרשימה בשירה וגם במראה המרנין והמלבב שלה.

דיקלה הדר מגישה משחק ושירה משובחים וכמותה רויטל זלצמן שמפגינה את יכולת כזמרת מבריקה ושחקנית ואפילו רקדנית מצוינת.

טל-יה יהלומי כתיאה מלבבת ויודעת לשיר, לחולל ולשחק בצורה מעולה.

דנה שרייר בתפקידי שאר "הנשים" מעולה בתפקיד האימא והמורה. היא נוקשה וגם יעילה, משחקה מיוחד וטוב.

הפתעת הערב היא דווקא יוסי טולדו בתפקידי "הגברים" ובראש ובראשונה – המורה. יוסי מגיש הופעה מדהימה של קצב, משחק ותנועה מרשימים. כל צעד שלו וכל תנועה מתוכננים ומסוגננים בהתאם לכוריאוגרפיה קפדנית שהופכים את הופעתו לחוויה.

אלון לוי, יניב לוי, עומר שיש, כחבורת הנערים טובים מאוד גם הם וממעוררים הערצה בהרמוניה המוזיקלית והתנועה שהם מפגינים.

דוקי עצמון אחראית להדרכה הקולית והיא הצליחה להפיק ביצועים מצוינים מהמשתתפים.

עיצוב התאורה של אורי מורג הוא נפלא, מואר במקומות הנכונים, מרצד ומבליח בהרמוניה צבעונית ובתוספת ריצודי צורות תאווה לעיניים.

אולה שבצוב עיצבה את התלבושות המחמיאות והיאות לתקופה. גם נוסח פרוסיה וגם משתלב עם העלילה.

התפאורה של ערן עצמון היא מבריקה. גם חסכנית אבל משופעת ברעיונות, כמו העץ היורד מהתקרה .

אגב, פרט מעניין מיוחד נוסף ויוצא דופן נעוץ בעובדה שבשני צידי הבמה הוצבו כיסאות עבור חלק קטן מן הצופים וכך הם כאילו מופיעים כמשקיפים בתוך ההצגה.

איציק פריד אחראי לסאונד שהיה עוצמתי אך לא חזק מדי, השתלב בשירה וללא תקלות.

הניהול המוזיקלי של אמיר לקנר היה מצוין.

הנגנים , רן גיל,(ניצוח וקלידים), רמי אוסרווסר,נעה אילי, ניר ברנר,מתי גלעד, ניצן קאנטי ועידן דנש, היו מעולים.

אין ספק שהמחזמר האביב מתעורר הוא מיוחד במינו , שנוי במחלוקת וייתכן שאולי גם ארוך מעט. עם זאת מדובר במופע מסוגנן שנוגס מן התוכן והעלילה ומציג מחזה של קצב, שירה ותנועה מרהיבי עין בעוצמתם ובתצורה המעניינת .

 הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.