בליל הסדר הקרוב אני יודעת כי עליי להתארגן אחרת, 30 איש, חלקם ללינה, צריך מצעים חדשים, אולי מיטה וכריות נוי להסבה. אני עורכת את אשר יש לי בבית, מונה במספר כל אחד מן החסרים, מקשת עוד מעט עזרה מן הילדים ומתכוננת לקניות החסרות. שלושה ימים נותרו לי, צריך לבשל, לערוך, להנות. דלת החנות הראשונה כבר קראה לי מרחוק, שלט גדול בכניסה העלה בי זכרונות לחנות ישנה ליד ביתו של אבי עם ניחוחות של חג, "כריות להסבה 2+1", זה דיוק מה שאני צריכה, איזה מבחר, של גדלים, צבעים, בדים ואריגה, אני בוחרת אחד אחד, ממלא עגלה, מרוקנת מדף, בצבע בורדו שיתאים למפה, בצבע לבן אשאיר, שלא יתלכלך עד השנה הבאה, את הכתומים הכהים אקח ליתר ביטחון ואת השחורים בכמות גדולה יותר אאסוף, רגע ומה עם גדולות יותר אולי שניים לכבד את חמי וחמותי, אולי עוד אחד גם לבעלי, מספיק כריות, מה שנותר עכשיו לבדוק, מצעים, בעצם אקח רק סדינים עם השאר אסתדר. והעגלה התמלאה וידי שלי גם מלאו מכל טוב החנות, כל שנותר עכשיו בצ'ק וצ'יק להעלות הכל עד לקומה החמישית. ברגלים רצות ארזתי יפה את כל אשר עלי להעלות, עוד עגלת קניות קטנה הייתה לי לעזר, עכשיו הגיע הזמן לפרוק, להניח כל דבר בזהירות, במקום, להניח שלט, "לא לגעת", אחרת עד ליל הסדר אני כבר יודעת, שאת הצבע לא יראו, על הקמטים והכתמים בודאי ישאלו ומה עזרה ההתכוננות החגיגית לחג אם כל אלו לא יראו כפי שיצאו מן החנות של יוסף "כל בו יוסף" ברחוב רחל אימנו 6?! ורק לעצמי הענקתי מנוחה קטנה לפני שיכנסו כל השאר, על כריות ההסבה של חג הפסח שנקנו בערב החג של שנת 1991.