דרך הארובה עוברים כל מיני חומרים, גזי השריפה, פיח ואפילו

חלקיקים מוצקים (ב קמינים על עצים).

כל ה קמינים מייבשים בדרך זו או אחרת את החלל בו הם פועלים ולכן, דרך

הארובה עוברים גם אדי לחות, אדי מים.

כשהארובה של קמין חמה לכל אורכה, אדי המים עוברים דרכה ולא מעניין

אותנו מה קורה איתם.

אבל, כשחלק מן הארובה, זה הנמצא בחלל הרעפים וגם בחוץ,

מתקרר (עקב הקור שבחוץ), אדי הלחות מתעבים בחזרה למים על

הדפנות הפנימיות של הארובה.

תופעה זו דומה למצב שכולנו מכירים, כשמשפחה נכנסת בחורף לרכב

סגור ועקב הקור של החלונות, מופיעה התעבות על השמשות.

המים המתעבים על הדפנות הפנימיים של הארובה נוזלים למטה ובדרכם

גורפים פיח. הם גורמים לשלושה דברים לא טובים:

1) לכלוך.  מופיעים כתמים בצבע חום על תקרות, קירות הבית ולאורך

הארובה. כתמים אלו נחשבים בטעות לחלודה אבל זה לא חלודה

אלא מים עם פיח.

2) ריח.  המים עם הפיח נוזלים למטה. בתחתית הארובה חם והמים

עם הפיח מתאדים מחדש ויוצרים ריחות לא

נעימים בבית.

3) קורוזיה.  הרטיבות המתמדת שנוזלת גם לתוך הקמין, גורמת לקורוזיה

מוגברת של חלקי הארובה. לפעמים המים נוזלים לתוך ה קמין והקורוזיה

מקצרת גם את ימיו.

כדי למנוע את התופעות השליליות ב תנורי ארובה המתוארת למעלה, אנו נוהגים

לבודד את חלקי הארובה החשופים לקור. אותם חלקים הנמצאים

מחוץ לבית וגם בתוך חלל הרעפים.

ערב טוב.

רפי.