התחושה בזמן הדייט: קיפאון, מחנק ויובש בפה |
"הייתי כבר אצל כל מי שאפשר, פותחים בקפה, טיפולים בביו-אנרגיה, בסדנת
משחק וכמובן בטיפול פסיכולוגי. שום דבר לא הצליח להפחית את הלחץ ואת
הפאניקה שאני נתקפת בה במהלך דייט. הגעתי אליך ואני נואשת". זו הייתה
יריית הפתיחה בתהליך האימון של חגית. חגית, בת 34, מנהלת בחברה ציבורית, בעלת תואר שני, נראית מצויין. "כל
חבריי, ויש לי הרבה חברים, אומרים שהם לא מאמינים שאני עדיין לא נשואה עם
ילדים. הם תמיד חשבו שאני אתחתן לפני גיל 30, והיום הם רובם נשואים ואני
לא. אין דבר שהוא יותר חשוב לי מלמצוא בן זוג, להקים בית ושתהיה לי משפחה.
אני מרגישה שאני מסתובבת לבד עם אות קין על המצח וכולם מסתכלים עלי
ושואלים: 'מה דפוק בה, למה היא, שתמיד הייתה כל כך מוצלחת, עדיין לבד?'" חגית המשיכה: "פונים אליי הרבה בחורים באתרי ההיכרויות ואני יוצאת בערך
פעמיים בשבוע לדייטים. בזמן האחרון הפסקתי לצאת או שביטלתי ברגע האחרון.
מה שקורה זה שמהרגע שקבעתי פגישה אני מאבדת את יכולת הריכוז בעבודה,
מסתובבת סהרורית ופזורת דעת ואפילו הפסקתי לישון, או שהיו לי חלומות
רעים". "מה קורה בדייט עצמו?" שאלתי את חגית. "המצב שבו הגעתי לדייטים היה ממש לא טוב", היא השיבה, "לחוצה, קפואה
ומשותקת מאימה. אני בדרך כלל יודעת לדבר ומתקשרת עם הסביבה, אבל בדייט יש
לי תחושה של מחנק ויובש בפה, אני הופכת לאילמת, שותקת כמו דג, מהנהנת, לא
מספרת על עצמי, לא שואלת שאלות, וכשהבחור שואל אותי שאלה אני עונה בקצרה
ובטון שנשמע לי אגרסיבי או מתגונן, ברור לי למה אף בחור לא מעוניין בדייט
שני". "האם התגובה זהה בכל דייט?" שאלתי. חגית חשבה לרגע ואמרה "לא, זה קורה רק עם מי שנראה לי, רק כאלה שמוצאים חן
בעיניי". "ומה קורה עם אלה שלא מוצאים חן בעינייך?" המשכתי."איתם אין
בעיה", ענתה, "אני צוחקת, פתוחה, אפילו משעשעת". "אז איך את מסבירה את ההבדל?" הסתקרנתי."תראה, זה ברור, מי שעושה לי את
זה, מי שמושך אותי, ברור שלא ירצה אותי. זה מישהו שיכול לבחור כל אחת אז
למה שירצה אותי?" לפגישה הבאה חגית הביאה איתה את תוצאות המשימה שקיבלה: טבלת תשובות של
שמונה אנשים (חברים, חברות ובני משפחה) שענו על השאלה "למה שבחור, שיש בו
את כל מה שחגית מחפשת, ירצה בחגית?" חגית הסתכלה על הטבלה והסמיקה. "למה את מסמיקה?" שאלתי. "כי אמרו עלי הרבה מאוד דברים טובים, הרבה מאוד מחמאות", השיבה. "וזה מוזר
לך? חדש לך?" שאלתי. "כן ולא, בהקשר של עבודה ולימודים זה לא מוזר לי, אבל
בהקשר של זוגיות...". "מה בהקשר של הזוגיות? מה הם אמרו?" "הם אמרו שאני טובת לב, חברת אמת, חכמה, יפה, סקסית..." "נו, ואיך את מרגישה עם התיאור הזה?" "בראש אני יודעת שזה נכון אבל בלב, בבטן אני לא מאמינה שגברים רואים אצלי
את התכונות האלה, בטח שלא בהתחלה. אני יודעת שאני מנהלת טובה ומוצלחת
בעבודה, אבל בהיכרות אישית אני צריכה זמן או היכרות שונה, לאט לאט, להכיר
מישהו במסדרון, בעבודה, בדרך אחרת", השיבה. המשימה של חגית למפגש הבא היתה לצאת לשני דייטים ולאחר כל דייט לרשום מה
קרה במהלכו. חגית התבקשה להוסיף לרישום, בצבע אחר, כל פעם שהיה מקום שבו
רצתה להגיב, ולא הגיבה, או הגיבה באופן שלא רצתה. חגית הגיעה נרגשת למפגש. "יצאתי עם שני בחורים חמודים, שניהם מצאו חן
בעיני. עם הראשון הייתי במצב הרגיל של הספינקס ממצרים, ורשמתי את כל מה
שלא אמרתי ואת כל מה שרציתי לומר אחרת. שמתי לב שאני יודעת כל הזמן מה אני
רוצה להגיד ושהשיתוק הוא לא במחשבה, אלא בהעברת המחשבות להתנהגות ודיבור.
בדייט השני, כנראה בגלל שרשמתי את הדברים, דיברתי קצת יותר והרגשתי פחות
בלחץ. בהתחלה הייתי לחוצה אבל כשהקשבתי, שמעתי דברים דומים לדייט הקודם,
ובכלל לדייטים ראשונים, והרגשתי יותר נוח לדבר ולהביא דברים משל עצמי. ככל
שדיברתי יותר כך היה לי יותר קל. למרות שנראה לי שדיברתי המון, כשרשמתי את
הדברים, התברר לי שאמרתי שני משפטים שלמים ושלושה חצאי משפטים". "ואיך את מרגישה עם הדייט?" שאלתי את חגית. "אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב, אבל אני מבינה שאנחנו צריכים עוד לעבוד. האמת - הדייט השני היה ממש פריצת דרך". חגית סיפרה שהיא מרגישה כאילו ירד ממנה משא כבד, ועכשיו היא מלאת אנרגיה.
לשבוע הבא קיבלה חגית שלוש משימות: לספר על עצמה משהו רגשי בדייט, לשאול
חמש שאלות ואם יש משהו שלא מוצא חן בעיניה - למצוא את הדרך לומר אותו.
חגית לא עמדה באף אחת מהמשימות. היא אמנם יצאה לשני דייטים בשבוע שחלף,
אבל לא הצליחה לשאול אפילו שאלה אחת ולא העיזה לספר על עצמה משהו רגשי.
"אני בכלל לא בטוחה שאני יודעת למה אתה מתכוון. אולי אתה יכול להדגים לי
כזו שיחה?" ביקשה. עשינו את התרגול הזה וחגית הלכה הביתה, נחושה למלא הפעם
את המשימות שלה בהצלחה. הפגישה הקרובה היתה אמורה להתקיים ביום שלישי, אבל חגית התקשרה וביקשה
להקדים. "קרה לי משהו מאוד טוב" היא אמרה, "ומאז הבטן מסתובבת לי ויש לי
גלי חום וקור. אני רוצה לדבר על זה". נפגשנו למחרת. חגית סיפרה, שמיד לאחר הפגישה הקודמת שלנו, היא נענתה
לפניית בחור חמוד באתר והם נפגשו עוד באותו ערב. באופן שהפתיע אותה מאוד,
היא הרגישה בנוח, שאלה שאלות, סיפרה על עצמה ואפילו אמרה לו בסוף הפגישה
שהיה לה נחמד והיא תשמח לפגוש אותו שוב. עוד באותו ערב הוא סימס לה שגם לו
היה מאוד נעים ושאל אם תרצה להיפגש למחרת. חגית השיבה בחיוב. לאורך כל יום המחרת חגית הרגישה את הלחץ מתגבר, וככל שהערב התקרב התגנבו
לליבה מחשבות שאולי היא צריכה לבטל. "אבל כשדמיינתי את המבט שלך, כשהייתי
מספרת לך שביטלתי, זה גרם לי לעשות שריר ולצאת לדייט", אמרה והוסיפה:
"הדייט היה מדהים. נפגשנו ובלי מילים פשוט התחבקנו. זה הרגיש כל כך נכון
וטבעי. דיברנו על הכל, על החלומות הרצונות, השאיפות, הילדות. ארבע שעות
ישבנו והרגשנו כאילו עברה דקה. נפרדנו בנשיקה שהיתה מאוד נעימה. כבר לא
היינו צריכים לשאול אם ניפגש. בדרך הביתה הוא התקשר אלי ואמר לי שאף פעם
לא הרגיש ככה. הרגשתי בדיוק אותו דבר". "למחרת נפגשנו אצלו בבית. הבית היה מסודר, נקי והריח טוב כמו שאני אוהבת.
ראינו סרט והחזקנו ידיים, התחבקנו אבל לא הלכנו למיטה. נראה לי ששנינו קצת
ביישנים ורצינו לתת לזה עוד זמן. יום אחר כך נפגשנו לארוחת בוקר ובערב
הלכנו לסרט. אחרי הסרט ישבנו בפאב קטן ורומנטי ודיברנו, ומאז אני אחוזת
חרדה ובגלל זה מיהרתי להקדים את פגישתנו. אני יודעת שבקרוב יהיה סקס ו..." "ומה יקרה?" שאלתי. "מה אם לא אמצא חן בעיניו? ומה אם אני לא טובה מספיק, זה לא שיש לי כל כך הרבה ניסיון", אמרה חגית בהיסוס. "ואולי הוא לא ימצא חן בעינייך? ואולי גם לו אין ניסיון?" השבתי לה. "החשש
טבעי. את נמצאת עם גבר שנעים לך איתו כבר שבוע ואתם מתקדמים. סקס הוא השלב
הבא והמתבקש וההתרגשות היא טבעית. אם לא היית מתרגשת וחוששת היתה סיבה
לדאגה". "אבל מה לעשות?" הקשתה חגית. "אני מציע שתתחייבי בפני עצמך. שתעשי ותגידי רק את מה שאת מרגישה ישר מהלב", אמרתי. חגית הסכימה ואחרי יומיים התקשרה אלי: "היה מדהים. גם הוא אמר לי שהוא היה
מאוד בלחץ. אני חושבת שאני מאוהבת. תודה. הכל קרה כל כך מהר". חשבתי לעצמי שזה באמת קרה מהר עבור חגית. לפעמים חלומות מתגשמים, ואפילו מהר. גילי בר הוא מאמן לקראת זוגיות, מכון זוגות פורסם במדור יחסים ynet
|