שלום יעל, קראתי את הכתבה ואני נמצאת במצב דומה. אני נשואה טרייה (שנה ושלושה חודשים) ולפני כן יצאתי עם בן זוגי 4 שנים. בן זוגי עבד באינטנסיביות רבה בשלושת השנים האחרונות ובלי לשים לב הזניח אותי מאוד... היום הוא כבר כנראה מבין עד כמה התרחקנו ולמעשה התחלנו לדבר כבר על גירושים. פתאום נורא קל לי להבחין בכל החסרונות שלו ואני מרגישה שבתקופה בה התרחקנו כל אחד התפתח לכיוונים שונים. היום אני כבר לא כל כך בטוחה שאי פעם התאמנו... במקביל נכנס לחיי (מבלי ששמתי לב בכלל) בחור אחר שאיתו אני מנהלת רומן כבר שמונה חודשים. יש לנו המון דברים שחסרים לי עם בעלי כמו תקשורת, הבנה ותמיכה רגשית. אני מאוד מבולבלת. אני מרגישה שאני מאוהבת בבחור הזה שנותן לי המון תשומת לב,הקשבה, חום ואהבה שהיו חסרים לי, אך יחד עם זאת, אני מרגישה עדיין רגשות לבעלי ואינני יודעת מה פשר הרגשות הללו. דבר אחד בטוח- אני לא יכולה לשכב איתו ואני כבר לא נמשכת אליו. הזוגיות שלנו מרגישה עבורי יותר כמו ידידות מאשר זוגיות נורמלית ,אך למרות כל זאת, קשה לי לדמיין את חיי בלעדיו. אני מרגישה כאילו הוא עמוד התווך בחיי- מעין חוף מבטחים. בעלי נוסע הרבה לחו"ל ובנסיעות האחרונות שלו אני מנסה לבחון איך זה לחיות בלעדיו. נוכחתי לדעת שאני תמיד מתגעגעת אליו מאוד, דבר שמבלבל אותי עוד יותר. השאלה היא: האם אני לא מתגעגעת אליו מכח ההרגל? הייתי שמחה לדעת מה דעתך. אני מרגישה שאני נמצאת בצומת דרכים ועלי להחליט באיזו דרך אני בוחרת. אני לא רוצה להמשיך לבגוד בבעלי ואני מרגישה רע עם מעשיי, מה גם שהבחור השני מתחיל ללחוץ ורוצה לדעת מה כוונותיי כלפיו... זוהי הפעם הראשונה בחיי שממש קשה לי לקבל החלטה. בד"כ אני תמיד יודעת מהי הדרך הנכונה עבורי והפעם אני פשוט מפחדת להחליט.אני יודעת שברגע שאפרד מבעלי- אין דרך חזרה. חשוב לציין- אני בת 25 אין לי ילדים ולכן הרבה יותר קל לי לפרק את נישואיי. תודה

שלום לך

התחושה העיקרית שעולה מקריאת מכתבך היא בלבול. את נשמעת כאילו את נמצאת באמצע "פלונטר", כשמסביבך הרבה מאד חוטים מעורבבים יחד. כל אחד בצבע אחר, עובי אחר, ומושך לכיוון לגמרי אחר. ואת באמצע ? קצת חנוקה ולא ממש יודעת מאיפה להתחיל... איזה קצה חוט למשוך עכשיו? איך אפשר לבחור? ואם כבר תצליחי לבחור קצה חוט ? מה יקרה כשתמשכי אותו? האם תמצאי את דרכך החוצה מהסבך יחד עם החוט הזה, או שרק תחנקי את עצמך עוד ועוד?

כל כך הרבה דברים קרו לך בחמש השנים האחרונות, ואת רק בת 25... הזוגיות עם בעלך מלווה אותך למעלה מחמש שנים, כלומר מהתקופה בה היית עדיין נערה. יחד התבגרתם, יחד יצאתם מבית ההורים, בניתם בית משותף, התחתנתם, והתחלתם לנסות לבנות את עצמכם כלכלית. לא פלא שאת כותבת עליו שאת "מרגישה כאילו הוא עמוד התווך בחיי ? מעין חוף מבטחים" . מאז שהתבגרת ועד עכשיו הוא היה שם, אותו את יודעת, אליו את רגילה....

אבל, מהצד השני, את כותבת שאת בכלל לא בטוחה שאי פעם התאמתם. מה חיבר ביניכם כל כך לפני חמש שנים? מה גרם לכם להחליט להתחתן לפני שנה ושלושה חודשים? כל זה לא היה כל כך מזמן...

הרבה זוגות בגילכם ומצבכם נקלעים למשבר סביב התחושה ש"הגיע הזמן להכנס להריון". אם אתם כבר נמצאים הרבה זמן יחד, ועבר כבר זמן מאז שהתחתנתם, עולה ציפיה מצד החברה והמשפחות מסביב (לפעמים בצורה מרומזת ובפעמים אחרות בצורה ממש ישירה ומלחיצה) ש"תעברו שלב" ותהפכו להורים. החברה הישראלית דוחפת להורות ומשפחתיות, ולא תמיד רגישה לקצב הפנימי האישי של כל זוג : האם זה מתאים לכם להיות הורים? האם זה מתאים עכשיו?
החששות סביב הציפיה לעבור שלב מולידים לא פעם ספקות עמוקים יותר, לגבי מהות היחסים בכללה ? האם האדם הזה, שבחרתי לא מזמן, ואני כבר רגילה אליו ומכירה אותו, האם הוא האיש שיהיה אב לילדיי? האם אני עדיין ממשיכה לבחור אותו? האם הסיבות שבחרתי אותו בעבר ממשיכות להתקיים היום? מה קרה לי ואיתי במהלך השנים הללו שאנחנו יחד? ומה קרה לו? ולזוגיות שלנו? שאלות כאלה עשויות להעמיק את הקשר ולקרב בין בני הזוג, אבל לא פעם הן מכרסמות ומייצרות משברים זוגיים.

את מספרת שאת לא נמשכת יותר לבעלך ולא מסוגלת לשכב איתו. האם אבדן התשוקה מבטא את סוף הזוגיות שלכם או רק בלבול זמני שלך? נשמע שקשה לך להחזיק בשתי מערכות אינטימיות בו זמנית. זה לא מתאים לתפיסה המוסרית שלך את עצמך, ולא היית רוצה להמשיך לחיות כך. לכן, בנתיים, את לא נמשכת לבעלך וכך, לכאורה, פותרת את הבעיה (נמצאת בקשר מיני רק עם גבר אחד) או לפחות דוחה את ההתמודדות הישירה איתה.

כתבת בפתיחת מכתבך שאת נמצאת במצב דומה לזה של הזוג הקודם שתיארתי, עופר ושירה - שחוו בגידה בנישואים, והצליחו לשקם בצורה מוצלחת ומרגשת את יחסיהם, אחרי מאמצים לא פשוטים. אבל סיימת את מכתבך באמירה מאד חשובה ולגמרי אחרת: "אני בת 25, אין לי ילדים, ולכן הרבה יותר קל לי לפרק את נישואיי".
אני לא חושבת שיש במשפט הזה רמז לגבי ההחלטה שנכונה עבורך ? להשאר בנישואים או ללכת ? אבל הוא כן יכול לרמז לגבי הכיוון שבו עלייך לבדוק את הדברים: עם עצמך. אם הייתם בני ארבעים ומשהו, מטופלים בשלושה ילדים ואחרי רומן שהתגלה ? ההמלצה שלי היתה לבדוק את הדברים ביחד, בטיפול זוגי, אבל בגלל שאת כל כך צעירה, ללא ילדים, וכל כך מבולבלת בתוך עצמך ? הייתי ממליצה לך לגשת לטיפול אישי ולנסות למצוא בתוך עצמך תשובה לשאלה הכי חשובה עבורך כרגע: "מה אני רוצה?" .