עניין הפסולת האלקטרונית, אותם מכשירי חשמל היוצאים משימוש ונזרקים כלאחר יד אל האשפה, מעורר דאגה בקרב מומחי איכות סביבה באופן גובר והולך במהלך עשרות השנים האחרונות.   זאת ועוד, קיימת מגמה של חברות אלקטרוניקה למחזר מוצרים ישנים באופן חלקי, שבו הן מפיקות את החלקים היקרים מתוך המוצרים הישנים, ואילו את שאר החלקים הן זורקות למזבלה הקרובה.
למרות שהיקף הפסולת האלקטרונית מהווה רק כ-2% מכלל הפסולת באמריקה, הוא מהווה כ-70% מכלל הפסולת הרעילה.  די אם ניקח את העופרת המצויה במכשירים האלקטרוניים ברמה גבוהה וניקח בחשבון את הנזק למערכת העצבים ולכליות שהוכח כי היא גורמת.

מדינות ספורות כבר הנהיגו מדיניות של העברת הפסולת האלקטרונית אל מזבלות ייעודיות, שבהן ניתן לנטרל את החומרים הרעילים מתוך הפסולת.   החומרים הרעילים העיקריים הם עופרת, נחושת, כספית וקדמיום.  הבעיה הבסיסית מול האוכלוסיה הרחבה היא שאין מודעות לנזק שבהשלכת פסולת אלקטרונית למזבלות רגילות, מכיוון שהאדם הפשוט אינו מקשר טלפון נייד או מחשב עם חומרים מסכני חיים כמו בריליום.  לא שכיח לפגוש אדם, המודע לכך שחומרים מסוכנים נוזלים מתוך הפסולת האלקטרונית אל תוך האדמה ומזהמים אותה.

בשנים האחרונות החלה מגמה במדינות המערב של החזרת המכשירים האלקטרוניים אל היצרנים לאחר תום השימוש בהם כדי שהללו ינטרלו חומרים מסוכנים מתוכם.  מעבר לכך, קיימות כבר חברות גדולות המנסות להפחית מראש את כמות הפסולת הנוצרת ע"י תכנון טוב יותר של המוצרים.   עדיין, רוב הפסולת האלקטרונית במדינות המערב עושה את דרכה אל מדינות העולם השלישי, בהן מקומיים חסרי הכשרה מתאימה מסכנים את חייהם בטיפול בה.

כך במקרה של ארה"ב - כ-80% מהפסולת האלקטרונית בה עושים את דרכם אל מדינות מזרח אסיה.  העניין מתאפשר עקב תקנות איכות ירודות במדינות היעד של הפסולת ועקב העניין של המדינות המקבלות לספק עבודה לאוכלוסיה המקומית העניה.

לקריאה נוספת - אתר אי-גרין בכתובת:  http://e-green.co.il