השרירים:
תפקיד עיקרי:
השרירים הם רקמות שמפעילות ומניעות את השלד.
סוגי שרירים:
השרירים מתחלקים לשלושה קבוצות עיקריות:
1) שרירים משורטטים - שרירי השלד.
2) שרירים חלקים - שרירים של איברים פנימיים.
3) שריר הלב - שהוא מעוצב משני הוריאציות.
מבנה השרירים
השרירים בנויים מסיבים רבים. כל סיב עטוף בקרום דק המכונה: Sercolema.
סיבי השרירים מורכבים ממספר רב של ליפים (Myofibriles), תחת עדשת המיקרוסקופ ניתן לגלות שהליפים דומים לחוטים דקים, אשר יוצרים חבל עבה יותר - סיב. הליפים הם יסודות המתכווצים בתא השריר. הם שרויים בתוך נוזל המצוי בתא השריר, הסרקופלזמה המכילה חלבון, גליקוגן, שומן ותרכובות זרחניות עתירות אנרגיה (ATP - cp).
מספר סיבים מתאחדים לקבוצה ע"י רקמה עדינה המכונה: פרימיזיום.
קבוצת הסיבים הופכים בהדרגה לסיבי גיד ואלה מתאחדים לגיד עבה אחד, שבעזרתו השריר נאחז בעצם.
השריר כולו עטוף ברקמה חיבורית.
השרירים מורכבים:
השרירים מורכבים מ- 70% מים ו- 20% פרוטאין. וכל השאר הם מלחי רקמות שונות.
פעולת השריר ואופן התכווצותו:
גירוי עצבי מתאים יגרום לכיווצו של השריר. אולם, הכוח המניע את תהליך הכיווץ טמון בשני סוגי החלבון המצויים בכל ליף.
הראשון, העבה יותר, מכונה: מיוזין.
השני, הדק יותר מכונה: אקטין.
האזור המצוי בין שני קווי רוחב מכונה: סרקומר
הסרקומר מתכווץ כתוצאה מגירוי עצבי.
ניתן להסביר את מנגנון ההתכווצות באמצעות תיאוריית ההחלקה.
בעקבות גירוי עצבי המגיע אל סיבי השריר מתפרק חומר כימי עתיר אנרגיה המכונה: ATP (אדינוזין טרי פוספאט).
חומר זה המספק אנרגיה לפורודות החלבון, גורם לתנועת ההחלקה של האקטין על פני המיוזין.
התכווצותם של הסרקומרים מביאה להתקצרות הליף. התכווצותם של הליפים גורמת להתכווצות הסיב, והתקצרות מספר סיבים מביאה להתכווצות השריר.