הטכנולוגיה, התעשייה והמוצרים הישראליים הנם מוקד משיכה לחברות ענק מכל העולם. חברות טכנולוגיה ישראליות נקנות בסכומי עתק ע"י משקעים זרים, חברות בת וסניפי מחקר טכנולוגיים זרים קיימים מזה מספר עשורים. אולם רובם המוחלט של הרכישות ושיתוף הפעולה העסקי בתחום מתבצע עדיין מול חברות מארה"ב. חלומה של כל חברה ישראלית הוא לייצא את מוצריה או שירותיה לחברות במזרח הרחוק, ליתר דיוק סין. בפועל רק 30% מהחברות הבינוניות מצליחות לבצע דריסת רגל, מדוע?
בעיה זהה מתאפיינת אצל חברות סיניות המחפשות מוצרים או שירותים בישראל. אמנם בתצוגות הבינלאומיות ישנה התעניינות רבה אך בפועל קיום קשרי מסחר בריאים היא נחלת ברי המזל, האומנם?
את זאת ניסה להבין מנכ"ל חברת ענק מטיוואן, חברתו ניסתה ליזום פגישה עסקית עם מספר חברות ישראליות במשך שנה תמימה. לאחר שנואש פנה למשרדה של יעל הסו לניסיון אחרון. על המשרד הוטלו שלוש משימות עיקריות:
- יצירת קשר ראשוני עם מקבלי ההחלטות והצגת החברה הטיוואנית
- קיום פגישה עסקית בארץ והמשך דיון בנושא.
- בחירת החברה הישראלית המתאימה ביותר וחתימת חוזה עסקי לרישיון הפצה בטיוואן.
בסיכומו של יום נענו כל החברות להיפגש, כאשר מתוכן נבחרה חברה ישראלית אחת.
המשימות בוצעו במלואן לתדהמתו של המנכ"ל אשר הבין לראשונה שתרגום מקצועי מסינית לעברית, ומעברית לסינית תוך גישור בהבדלי התרבויות השונים יכולים לעשות את כל ההבדל בין הצלחה לכישלון.
"תבנית זו חוזרת על עצמה בכל מהלך הקריירה שלי" אומרת יעל הסו. ידוע סיפורה של המתורגמנית הסינית ליסה וונג אשר עזרה לאחת מחברות התוכנה הגדולות בעולם לקבל את כספה ממפיצי התוכנה הסיניים, מי שבתחום יודע על מה אני מדברת.