|
לא חשבתי שאני מתחתן עם כל המשפחה שלה |
יותם ורוית התישבו על ספת הטיפול הזוגי הקטנה, כשכל אחד מהם נצמד לקצה אחר של הספה ומבטם מופנה רחוק ככל האפשר זה מזה. לא היה צורך להסביר. הם מצויים במשבר זוגי עמוק. כל אחד מהם סיפר לנו בנפרד את סיפורו: יותם ורוית התישבו על ספת הטיפול הזוגי הקטנה, כשכל אחד מהם נצמד לקצה אחר של הספה ומבטם מופנה רחוק ככל האפשר זה מזה. לא היה צורך להסביר. הם מצויים במשבר זוגי עמוק. כל אחד מהם סיפר לנו בנפרד את סיפורו:
הצד של יותם:
"כשהכרתי את רוית לא העליתי בדעתי שבעצם אני מתחתן עם כל המשפחה שלה. רוית נולדה וגדלה בצפון, וכשהכרנו כבר חייתה שנים רבות בתל אביב, כמוני. היא ביקרה את הוריה פעם בחודש, אפילו פחות בתקופות לחוצות. במבט ראשון, ואפילו שני, אי אפשר היה לראות עד כמה המשפחה שלה מעורבת בחייה. את זה גיליתי רק אחרי זמן רב....
הכרתי את רוית אחרי תקופה ארוכה של יחסים מזדמנים. החברים שלי כבר נשואים ברובם, וחלקם כבר הורים לילדים קטנים. במשך זמן רב הסתכלו עלי כולם כעל רווק מושבע שנהנה מחיי כסינגל תל אביבי טיפוסי ובורח מכל אפשרות של קשר משמעותי. זה באמת היה המצב, אבל בשנתיים האחרונות, אפילו אני רציתי כבר להתמסד. בלילות שישי היה לי קשה למצוא את מי לפגוש, כולם ספונים בזוגיות שלהם, במשפחות שלהם, בארוחות שישי. הלבד התחיל להיות לי כבד.
רוית היתה כל מה שחיפשתי. בחורה מקסימה, שכבשה את לבי בן רגע, עם החיוך שלה, שמחת החיים, האופטימיות וחוש ההומור המפותח. היחסים בינינו התקדמו במהירות, ואחרי שמונה חודשים הודענו שאנחנו מתחתנים.
במבט לאחור, ייתכן שיכולתי לראות את סימני האזהרה. זה התחיל כשהוריה הגיעו אלינו לסופשבוע, בהפתעה, ללא הזמנה מראש, והפכו את ביתנו לביתם. ראיתי את רוית חוזרת להיות ילדה של אמא, תלותית, קשובה לצרכי האם, ולגמרי לא מסוגלת לקבל בעצמה החלטות או להביע שום סוג של הסתייגות או מורת רוח. בזמנו זה שימח אותי. כבן למשפחה פולניה, בה מודיעים חודש מראש על כל ביקור ואין מקום לארועים ספונטניים, פירשתי את ביקור ההורים כאקט של קירבה, חום ופתיחות, וראיתי בהתנהגותה של רוית אות למשפחתיות שחסרה לי.
התעקשו שהוצאות החתונה יתחלקו שווה בשווה
החיכוכים בין המשפחות הופיעו מיד עם תחילת ההכנות לחתונה המתקרבת. הוריי חשבו שכל צד ישלם על המוזמנים שלו ויתחלקו חצי חצי במוזמנים שלנו, הילדים. להוריי משפחה מאוד קטנה בארץ, ומספר האורחים שעמדו להזמין היה די מצומצם. הוריה, לעומת זאת, היו בעלי משפחות מסועפות, עתירות ילדים ודודנים רחוקים, שיש להזמין את כולם, ובכל זאת הם התעקשו ודרשו שההוצאות יתחלקו חצי בחצי. זה הוביל למריבה הראשונה של רוית ושלי. הייתי בטוח שהיא מבינה אותי ומסכימה איתי בסתר לבה, הרי ההגיון היה ברור לכל, אבל בכל זאת היא הגנה על עמדת הוריה ולא הסכימה להתפשר. בסופו של דבר התקפלתי והכרחתי את הוריי לבלוע את הגלולה המרה.
אבל כל זה היה כאין וכאפס לעומת מה שקרה לנו מאז שנולד הבן שלנו, היום בן שנה וחצי. כבר בתקופת ההריון הגיעה אלינו אמה של רוית והתנחלה בסלון לימים ארוכים. רוית אמרה שזה עוזר לה, שאמא מפנקת אותה, אבל אותי זה הטריף. איבדתי את החופש בבית שלי. במקביל התרבו השיחות הטלפוניות ביניהן, והיום לא עובר יום עם פחות מעשר שיחות טלפון בין רוית ואמה.
התברר לי לחרדתי שאשתי מדברת וחושבת בדיוק כמו אמה
במשך הזמן, כשאמה של רוית שרצה אצלנו, התברר לי לחרדתי שאשתי מדברת וחושבת בדיוק כמו אמה. נדהמתי לגלות כמה היא אפופת אמונות טפלות בכל הקשור לגידול ילדים, תלותית בצורה אובססיבית בעצות הסבתא של אמא שלה וחסרת ביטחון עצמי.
ניסיתי לדבר עם רוית ולהחזיר לעצמי את הרוית שהכרתי לא מזמן כל כך ? האשה החזקה, העצמאית, הבטוחה בעצמה. אבל במקומה גרה איתי בבית היום ילדה מפוחדת. בכל שאלה שנוגעת לגידול הילד היא פונה תמיד לאמה, לא מתיעצת איתי בכלל, ומובן שלא עם אמי. אני מרגיש שאין לי סיכוי בבית. המקום שלי נעלם...."
הצד של רוית:
"איך אתה מעז לדבר ככה על אמא שלי? לפחות היא נמצאת בסביבה ועונה לטלפונים שלי. לא כמוך, שנעלם מוקדם בבוקר ולא שומעים ממך עד מאוחר בלילה.
אני חייבת להסביר: יותם הוא איש הייטק מצליח. ידעתי כבר כשנפגשתי עד כמה העבודה חשובה לו, אבל לא יכולתי להאמין שהוא מתכוון להפוך אותי ל'אלמנת הייטק' כמו בסיפורים. הייתי בטוחה שכשיוולד הילד הוא יעמוד לצידי ויהיה הרבה יותר בבית. זה לא קורה.
יותם מגיע מבית קר ומנוכר. לא מפגינים שם רגשות, לא מחבקים, לא מדברים על שום דבר חשוב. כשהכרנו יותם היה אחר. הוא היה פתוח, שיתף אותי במחשבות וברגשות שלו, חיזר אחרי והיה חם ואוהב. במהלך ההריון ראיתי איך הוא מתכנס לתוך עצמו ונסגר. דווקא אז, בתקופה שהכי הייתי זקוקה לו ? הוא נעלם לשעות ארוכות בעבודה, וגם בסופי השבוע עבד בבית, עם הלפטופ בכל מקום. מזל שאמא שלי היתה אצלנו הרבה באותה תקופה ועזרה לי עם ההריון, שהיה לא קל. על זה הוא מתלונן?"
ממשפחת המוצא לעבר משפחה חדשה
יותם ורוית עומדים בפני אתגר טיפוסי לזוג צעיר בתחילת דרכו: כל אחד מבני הזוג מגיע לקשר עם ציפיות ומשאלות שונות מהזוגיות ועם תפישה אחרת לגבי איך זוגיות צריכה לתפקד ולהיראות. כל אחד גוזר את דמות הזוגיות שהוא מחפש לפי הבית בו גדל, הילדות שחווה, מה שהיה לו, וגם מה שלא היה לו בעבר והיה רוצה לשנות, לשפר, להשלים.
המעבר ממשפחת המוצא למשפחה החדשה אינו מובן מאליו ועלול לקחת זמן רב. בשנים הראשונות לחיי הזוג אפשר לא פעם לראות, שכשהם אומרים "לחזור הביתה" הם מתכוונים לבית ההורים, בצרור המפתחות שלהם עדיין נמצאים מפתחות בית ההורים, רבים מהם עושים בבית ההורים כביסה, ומביאים משם אוכל בשבתות, ובאופן כללי הם קשורים ביותר למה שמתרחש שם.
עם הזמן, באופן טבעי, הבית החדש תופס יותר ויותר מקום בחיי בני הזוג, ולאט לאט הופך להיות ה-בית - מרכז החיים והזוגיות. בשלב הזה, אם התהליך מתרחש כמו שצריך, יש ירידה טבעית באינטנסיביות הקשר עם ההורים, במקביל לעלייה בתשומות והאנרגיות הנפשיות שמושקעות בבית החדש. התהליך מתעצם עוד יותר עם לידת הילד הראשון, והרבה זוגות מעידים על עצמם שרק לאחר שהפכו להיות הורים הם גם הפכו מזוג ל"משפחה".
רוב הזוגות משלימים את המעבר מבית ההורים לבנית המשפחה החדשה בכוחות עצמם. אבל חלקם, כמו רוית ויותם, זקוקים לעזרה חיצונית בנקודה הזו. ליותם היה חשוב לדעת שרוית בוחרת בו, והוא המשפחה החדשה שלה, שחשובה לה. לרוית היה חשוב לדעת שיותם נמצא ויתמוך בה בקשיים שלה, ושהוא מכבד את הדרך בה היא רוצה לגדל את ילדיהם. לא ברור מה קדם למה ? העובדה שרוית פנתה בלי סוף לאמה כי לתפישתה יותם לא היה שם עבורה, או שיותם התרחק כי הרגיש שרוית בוחרת באמה ולא בו. שניהם בדקו במהלך הטיפול את תפישותיהם לגבי זוגיות ומשפחה וגילו שהרבה מההתנהגות שלהם, ההרגלים ודפוסי הפעולה, מתקבלים בצורה אוטומטית, בלי שבחרו בהם והחליטו עליהם יחד.
האתגר במעבר להיות משפחה חדשה הוא להיות ערים לשוני ביניהם ולמצוא את דרך המלך שתאפשר לשני בני הזוג להרגיש בטוחים ואהובים בקשר.
פורסם במדור יחסים Ynet
|