גם לחולי פוליו שנפגעו במחלה לפני קום המדינה מגיע פיצוי!

המוסד לביטוח לאומי ממשיך כהרגלו "להראות את נחת זרועו" לציבור הנכים. הפעם מדובר בהתייחסותו של המוסד לביטוח לאומי לציבור חולי הפוליו (שיתוק ילדים) שלקו במחלה לפני קום המדינה.
לדאבוני הרב החוק לפיצוי לנפגעי פוליו נוסח באופן לקוי, וכבר במרץ 2007 (לאחר שהחוק עבר בקריאה שלישית)  התרעתי על כך שהמוסד לביטוח לאומי עלול לפרש באופן מצמצם את המילה "ישראל". ואכן, המוסד לביטוח לאומי התנהג כמצופה והחליט שלא להכיר בציבור מצומצם של נכי פוליו שלרוע מזלם הם לקו במחלה לפני קום המדינה. על פי ההגדרה הכתובה בחוק, "נפגע פוליו" הינו "תושב ישראל שלקה במחלת הפוליו בישראל". אין כל איזכור למושג "מדינת ישראל" בחוק עצמו, כי אם למילה "ישראל" בלבד. לפיכך, לעניות דעתי, המוסד לביטוח לאומי טועה ומטעה כאשר הוא בוחר לדחות את תביעותיהם של אלו שחלו בישראל לפני קום המדינה, שכן על פי הגדרת החוק, גם נפגעים אלו, זכאים לפיצוי בגין נכויותיהם.
גם בפרסומים בעיתונים וגם בטופסי התביעה שהמוסד לביטוח לאומי מחלק, דאג המוסד לביטוח לאומי לציין ולהבהיר לחולי הפוליו שלקו במחלה לפני קום המדינה, שהם אינם זכאים לקבל פיצוי. ציבור גדול של חולי הפוליו, שאינו מכיר את דפוס ההתנהגות של המוסד לביטוח לאומי, נתן אמון בקביעת המוסד לביטוח לאומי ולא הגיש את התביעה לקבלת הפיצוי, וחבל.
מס' חברי כנסת לרבות ח"כ דוד טל, ח"כ רן כהן, וח"כ דוד רותם, שהיו פעילים בקידום החוק טוענים, שלמחוקק לא הייתה כל כוונה לעשות הפלייה בין חולי פוליו שלקו במחלה לפני קום המדינה, לבין אלה שלקו במחלה לאחר קום המדינה. גם מעיון בדברי הכנסת, שקדמו לחקיקת החוק לא נראה שזו הייתה הכוונה.
מעיון בחוקים אחרים שבהם למחוקק כן הייתה כוונה לעשות הבחנה בין התקופה שלפני קום המדינה לבין התקופה שלאחר קום המדינה, נרשם בחוק בפירוש "מדינת ישראל" ולא "ישראל". בכל מקום אחר הפרשנות של המילה "ישראל" היא ארץ ישראל.
לחיזוק טענה זו אפשר גם להביא את תעודות הזהות של אותם נכי פוליו שתביעתם נדחתה, שבהן נרשם שמקום הלידה הוא "ישראל" ולא "פלשטינה" או "האימפריה הבריטית" או מקום אחר. ברצוני לציין, שמדובר בקבוצה של כמה עשרות נכים שכולם בני כ - 80 - 60 שנה. מצב בריאותם של אנשים אלה הוא במרבית המקרים חמור ביותר, וזאת, בן השאר, עקב החמרת מחלת הפוליו שחלה אצל מרביתם בצורה של תופעות "פוסט פוליו" שמהם הם סובלים. זאת ועוד, מצבם הבריאותי של חולי הפוליו אינו משתפר עם השנים. שיתוק הילדים היא מחלה נוראית, שמצבם של הלוקים בה רק מחמיר עם השנים. המוסד לביטוח לאומי מודע לעניין ובכך שהוא "מושך את הזמן" הוא "חוסך" למדינה כסף רב.
בימים אלה פונים אלי נכי פוליו רבים אשר הגישו תביעות במסגרת חוק זה וקיבלו תשובה מהמוסד לביטוח הלאומי בדבר דחיית תביעתם עקב כך שחלו במחלת הפוליו לפני קום המדינה.
לאור האמור לעיל, לדעתי, כל מי שתביעתו נדחתה, עקב כך שחלה במחלת הפוליו בישראל לפני קום המדינה, חייב לערער על החלטת המוסד לביטוח לאומי ורצוי שיעשה כן במהרה ובאמצעות עורך דין מיומן.
מספר חולי פוליו, שתביעותיהם נדחו סבורים, שהיות ויש כבר הצעת חוק לתיקון עוולת הפרשנות של המוסד לביטוח לאומי, הם יכולים "לנוח על זרי הדפנה" כי "הכל יבוא על מקומו בשלום". להערכתי, חולים אלה שוגים שגיאה חמורה, והם אינם מודעים לכך שתיקון כזה בחוק, ספק אם בכלל יתקבל. גם אם נהיה אופטימיים באופן קיצוני, הליך התיקון לחוק עלול להימשך מספר שנים רב, כך שתביעתם כבר לא תהיה רלוונטית. כפי שציינתי, מומלץ לאנשים כאלה לערער (תוך 30 יום מקבלת החלטת המוסד לביטוח לאומי) ובמהרה ורצוי באמצעות עורך דין מיומן.
להערכתי, לאחר דחיית הערעור על ידי המוסד לביטוח לאומי, הדרך הנכונה היא להגיש ערעורים לבית הדין לעבודה, ואני מעריך שבסופו של דבר המוסד לביטוח לאומי ייאלץ לשלם לנפגעים את מה שמגיע להם על פי החוק.

בחודש אפריל 2008 התקיים בחיפה כנס ארצי שדן בזכויות נכי הפוליו. המרצים בכנס היו בן השאר: ח"כ רן כהן - מיוזמי ומקדמי החוק,  ח"כ משה שרוי - מיוזמי ומקדמי החוק, ד"ר אלכס שפירא - מנהל מרפאת הפוליו בבית חולים אסף הרופא, דורון יהודה - יו"ר מטה המאבק של נכי הפוליו, ועו"ד גיל גולדרייך המתמחה בחוק הפוליו בכנס דנו המרצים בן השאר באסטרטגיות בסיכונים ובסיכויים של ההצעות השונות לתיקון החוק וכן בסיכויי הבג"ץ שהגישו מס' נכי פוליו.

לאחרונה, פנו אלי בני משפחותיהם של חולי פוליו, שנפטרו עוד בטרם הצליחו לקבל מהמוסד לביטוח לאומי את הפיצוי המגיע להם על פי חוק הפוליו. לעניות דעתי, הזכות לקבלת הפיצוי על פי חוק הפוליו עוברת בירושה ומומלץ ליורשים של חולי פוליו שנפטרו ב-2007 להגיש תביעות כנגד המוסד לביטוח לאומי אולם רצוי להגיש תביעות אלה באמצעות עורך דין מיומן. כאן המקום לציין שאסור לוותר לשרירות ליבו של המוסד לביטוח לאומי גם במקרה זה. אמנם, יש בכך נחמה מעטה, מכיוון שהיה רצוי שחולי הפוליו יהנו מהפיצוי  בעצמם ובעודם בחיים ובכך אולי יוכלו להמתיק את הסבל הנורא שהם סובלים מהמחלה. יחד עם זאת, אני מניח שכל חולה פוליו, שהלך לעולמו בטרם הצליח לקבל את המגיע לו על פי החוק, היה מעוניין שיורשיו ימשיכו במאבק ויקבלו את הפיצוי במקומו.