ביקורת - הדה גאבלר – חוויה תיאטרלית – תיאטרון בית ליסין

מאת חיים נוי

ההצגה הדה גאבלר העולה בתיאטרון בית ליסין היא חוויה תיאטרלית מטלטלת , דרמה שזורה בקטעים קומיים ומפגן של משחק משכנע וענוג מבוצע בידי להקת שחקנים מוכשרים . הבמאי יאיר שרמן להטט עם השחקנים ובראשם מגי אזרזר והתוצאה היא הצגה רוויית הישגים אומנותיים שנעים לצפות בה.

שחקניות תיאטרון נודעות בכל העולם שאפו לגלם את התפקיד הבלתי נשכח של בת הגנרל הנורווגי והביצוע של מגי אזרזר הוא הולם ותואם את המחזה הנודע שכתב המחזאי הנודע הנריק איבסן.

ההצגה עלתה בישראל פעמים רבות עם מירב הכוחות התיאטרליים ובביצועמיטב השחקניות.

איבסן כתב את המחזה ב 1890 ושנה לאחר מכן הוא עלה בגרמניה וספג ביקורות שליליות. רק בהפקות הבאות זכתה ההצגה לעדנה ולהישגים בינלאומיים. יש הסבורים שתפקיד הדה גאבלר הוא משיאי התפקידים הדרמטיים הגדולים ביותר בתיאטרון. במאים שונים העלו את ההצגה עם פרשנויות שונות ושנויות במחלוקת. הבמאי יאיר שרמן בחר להעלות אותה בזמן עכשווי לא ברור.

העלילה עוסקת בהדה גאבלר בתו של גנרל, אשה משועממת שנישאת לאיש האקדמיה יורגן טסמן ממניעים של נוחות. בעבר היו לה פרשיות אהבים ובין היתר עם איילרט לוובורג, המתחרה עם בעלה על משרה בכירה באקדמיה ושגם שוקד על פרסום מחקר רלבנטי יוצא דופן. גם ידיד המשפחה השופט בראק חמד וחומד עד עצם היום הזה את הדה.

העלילה מסתבכת כאשר איילרט משתכר עם הגברים במועדון מפוקפק ומאבד את העותק היחיד של מחקרו. יורגן מוצא אותו ומביאו הביתה כדי להשיבו מאוחר יותר. אולם להדה יש תכניות אחרות וכל האירועים מתערבלים עד לסיום הבלתי צפוי, אך הבלתי נמנע למעשה.

מגי אזרזר מגלמת נפלא את דמותה של הדה גאבלר. מגי מצליחה לשוות לדמות קווי אופי ארוטיים מצד אחד, ניצוצות של התפרעות חברתית ודוק של שיעמום שמוביל לתוצאות הרות גורל. אין ספק שמגי הצליחה להעפיל לפסגת משחק שאותה רשמו לפניה טובות מהשחקניות בארץ ובבמות העולם.

תום חגי הוא יורגן טסמן בעלה ומשחקו הוא משובח ומופלא. אסף יונש כלווברג אהובה לשעבר מגלם היטב את התפקיד והסצנות בכיכובו הן מעולות. השופט בראק הוא גיל פרנק המצוין, היודע לעגוב ולסחוט את הדה בכישוריו הדרמטיים . תיאה חברתה היא כרמל בין המצוינת, המפגינה משחק יפה ונעים. דודה יולי היא דינה בליי, המעניקה לצופים שתי סצנות בלתי נשכחות ומוכיחה כי היא בית ספר מהלך למשחק, כשכל רפליקה שלה היא מלאכת מחשבת. אורה מאירסון היא עוזרת הבית ברטי ומשחקה , רוב הזמן ללא מלל, הוא נהדר. יצויין כי היא גילמה אותו תפקיד גם לפני שנים בהפקה אחרת בהבימה.

מאיה ערד יסעור תרגמה את המחזה לשפה עשירה, עכשוית וקולחת. רוני תורן עיצב תפאורה נהדרת. פולינה אדמוב אחראית לתלבושות היפות ובמיוחד של מגי אזרזר. יחזקאל רז אחראי למוזיקה הראויה ורומי קופלמן נגנה בצ'לו. פליס רוס עצבה תאורה מעולה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתי"ם, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.

צילום – דניאל קמינסקי