על הפרופלר פועלים כוחות עצומים, בכוונים שונים:

א. כח צטנרפוגלי שמושך אותו החוצה, לכוון קצות הפרופלר והחוצה.
ב. כח סחב שמכופף אותו קדימה.
ג. התנגשות מולקולות האוויר בלהבי הפרופלר.
ד. הפער בין מרכז כובד הפרופלר לבין מרכז ציר הסיבוב של הפרופלר, שהם שני מקומות שונים, גורם ללחץ מכוון מרכז כובד הפרופלר השואף להגיע אל מרכז ציר הסיבוב.

כוחות אלה מחייבים פרופלר חזק ומסיבי, אך צורך זה מתנגש עם הצורך ליעילות אווירודינמית ומשקל נמוך. כדי להבין מהם השיקולים המשפיעם על תכנון הפרופלר, יש להבין ראשית כיצד הוא פועל ומשפיע על המטוס. לצורך כך נתחיל בכמה מושגי יסוד.

המדחף מייצר דחף/סחב.

דחף/סחב הוא סוג של כח.

בהתאם לחוק השני של ניוטון: כח (f) ניתן לחישוב על פי הנוסחה: f= mxa    כלומר, כח שווה למכפלת המסה בתאוצה.

כפי שכבר ראינו בתחילת קורס זה:

מסה (m) נמדדת בקילוגרמים.
תאוצה (a) היא מידת השינוי של מהירות תנועתו של חפץ ביחידת זמן נתונה.

לכן, אם נרצה לחשב את עצמתו של מדחף מסויים, נוכל לעשות זאת על ידי מכפלת מסת המטוס בקילוגרמים בתאוצה שמייצר המדחף בתנאים נתונים.

תפקידו של המדחף: "לתרגם" את הכח האצור במנוע לסחב/דחף.

כשאנו מדברים על כח המנוע, אנו מגדירים מבחינה פיסיקלית את "מומנט הפיתול" של המנוע. ובלעז - engine torque.

המומנט מסובב את המדחף והמדחף יוצר דחף/סחב= thrust.

המדחף יוצר עילוי אופקי: כל להב שלו הוא פרופיל אווירודינמי הכולל את כל המרכיבים של פרופיל: שפת התקפה, שפת זרימה, מיתר, עקימון עליון, עקימון תחתון.

המדחף "מתברג" לתוך האוויר. נהוג לומר שהמדחף מתקדם באוויר במסלול ספיראלי ((helix.