אורלי רובין-מוסמכת לטיפול משפחתי וזוגי

נאמנות כפולה בעולם הילד במשפחה אומנת

נאמנות כפולה היא לא מצב דיאדי. היא מצב טריאדי. - משולש

התולדה של המשולש היא האמביוולנציה

אמביוולנטיות , ככל שמתחזקת, משתקת ומעכבת התפתחות

כשמדברים על נאמנות כפולה ועל המתח האמביוולנטי המתרחש בנפשו של הילד, מתבקש אזכור של הדרמה האדיפאלית. והפתרונות האדיפאלים

תסביך אדיפאלי לא פתור בעל מימדים הרסניים ודחפיים שהופכים להיות האישיות כולה, פורצת בדרך כלל מתוך שבר חמור של העצמי. כדי לחוות את התסביך באופן מוכל במרחב נפשי ,נדרש עצמי שלם, אשר כדברי קוהוט, רק ילד הרואה עצמו כמרכז עצמאי, יוכל לחוות בפנטזיה באופן מלא את סוגי התשוקות והשנאות שהעסיקו את דמיונו של פרויד.

אצל הרבה מילדי האומנה עולם הייצוגים מסוכסך, קיים קושי אמיתי להתארגן ולחשוב במשולש, קליין גורסת שכנגדהפנטזיות הרצחניות, הלא מודעות, המעוררות אשמה גדולה, מופיעות הגנות ראשוניות של פיצול ובהמשך הדחקות.

בכל אחד מהילדים שהכרתי, אפשר היה לראות את מנגנון הפיצול האוריזנטלי בפעולה. את הפיצול בין אני ללא אני, אתם והם, טוב ורע, אהבה והכאבה, בין מודע ללא מודע.המנגנון מכוון לשמור על ארגון העצמי, אפילו אם זה ארגון חלקי וקטוע. כךמציג הילד את ההיערכות הנפשית שלו, כדי להתקיים באופן נסבל במצבי אמביוולנציה חזקה , במיוחד באזורים של רוך והזדקקות.

כשלא מתאפשרת יכולת החשיבה במשולשים,עושה הילד את הפיצול בין האובייקט הטוב והאובייקט הרע, תוך ויתור על קוטב אחד של המשולש ואחיזה נצמדת לקוטב השני.לכל היצמדות, יש מחיר.נראה את הילדים שייצמדו ויזדהו עם ההורים האומנים, תוך קריעה וניתוק מהמקורות והשורשים,ונראה את הילדים שלא ירפו מהאחיזה בהוריהם הביולוגים, ולא יצליחו לקבל את שסביבת האומנה מציעה להם, טובה ככל שתהיה.

מנגנון זה מאפשר את השמירה על מקומו של ההורה המוליד, גם אם קשרי ההיקשרות , הם הנמצאים במוקד הפגיעה, כי כילד אני חייב את ההורה המוליד, אם אין הורה , אין ילד.

לעיתים קשה להעריך את עומק הפיצול

גישות פסיכואנליטיות שונות יציעו, אומנם, דרכי הבנה שונות. מנגנון הפיצול במונחים קליניאניים ידגיש התארגנותסכיזופרנואידית של האני כדי לשמור אובייקט טוב כנגד חרדה מציפה של כליון

ובמונחים של ביון אפשר לדבר על חלקיקי בתא שלא זכו להכלה ולעיבוד.

במונחים של פסיכולוגית האני, השאלה המתמדת שמציגים הילדים הגדלים בתנאים אלה,היא אודות היחס בין החולשה של ההורים הביולוגים לבין הצורך להגן עליהם, גם מפני הזעם של עצמם וגם מפני תלאות החיים.

מור , לימדה אותי עד כמה הפיצול יכול להיות עמוק. עד כמה החרדה מפני איון,הנובעת מתחושת כח הרסני גולמי אינה מאפשרת לה לחוות את אותו אדם כפוגע וכמיטיב. האופן שבו מתמודדת עם אימה זו היא תוקפנותה כלפיהאם ושמירה עליכאובייקט טוב. כמו התינוק הרך, כך גם מור אינה יכולה לחיות רק בעולם מלא תוקפים ולכן משליכה את האימפולסים האוהבים אל תוך האחר בעולם החיצוני ובכך יוצרת אותי כמטפלת כ"שד הטוב" שמגן עליה וכדברי קליין ו"אני בתמורה מגינה עליה ואוהבת אותה" . בחוויה שלה, גם הדודה ,אינה נחוות כנפרדת מאימה, וגם כלפיה מרגישה מור שהזעם והשנאה חזקים יותר מיכולת התיקון של אהבתה.

שם, לא הצליחה להיווצר האינטגרציה של אהבה ושנאה כלפי האחר(ז"א- שהדודה התמזגה עם דמות האם, כממשיכה את הפגיעה בה. מור לא מצליחה לראות בדודה דמות משמעותית שלעיתים אהובה ולעיתים שנואה

עומק הפיצול מלמד אותנו על הפגיעה ביכולת הילד לתפוס את האובייקט כשלם.

המחשבה על היכולת להתקיף היה בו הסיכון של התקפה אוטו-אימונית של הנפש על עצמה. באחת הפגישות אמרה מור, "אני לא יכולה לבוא יותר,את לא יכולה לשנות את הסיפור שלי, לא הייתי צריכה להיוולד, לא הייתי צריכה לבוא לכאן בכלל"

מור לא הצליחה להתמיד בטיפול, וכאילו, בכל פעם שהתעוררו רגשות כמיהה שאטפל בה ואולי אהיה לה אם אידיאלית, עלה גם הכעס כלפי , את הכעס היא שתקה והשתיקה ואז הייתה נעלמת לכמה שבועות, משאירה אותי רחוקה, לכאן לחדר לא הצלחנו להכניס את הכעס והשנאה,את הגם וגם

עוד למדתי ממור, כי אירוע טראומטי בילדות אינו נזכר ואינו נשכח, הוא מקועקע בעצמי של הילד, יוצר צלקת גופנית ושבר נפשי. זהו זיכרון שלא ניתן לספרו, אבל רישומיו נחווים במהלך החיים

הפגיעה אינה רק ברצף, זוהי פגיעה חמורה יותר, ברציפות הקיום

טראומה של נטישה מוקדמת אינו זיכרון בר- חשיבה אך הוא כופה עצמו על האישיות כולה וגורם לאובדן היכולת לאהוב ולניסיונות בלתי נלאים לחזור ולמצוא את גוף האם האבוד

וויניקוט רואה בהפרעות הבסיסיות בעצמיות כצומחות בשלבים המאד מוקדמים, בשל חסך בתנאי אם-סביבה טובים דיא. משהו בטיפול לא הצליח ליצור את ההמשך בין הכמיהה לאובייקט מכיל לבין היכולת להשתמש בי, מור לא יכלה להיוולד שוב בטיפול, כדברי וויניקוט "זה אסון אם מישהו ימצא אותי וזה אסון אם מישהו לא ימצא אותי"

אחת המחשבות המתבקשות בהתמודדות כמטפלים בילדיםעם חוויות של נאמנות כפולה, המעודדים שימוש בפיצולים רוחביים ואופקיים, היא העבודה האינטנסיבית סביב אינטגרציה ובנית סטרוקטורה חיצונית וגם פנימית שתאפשר יותר חיבורים והתגברות על הפיצולים, תוך תקווה לאסוף את הייצוגים למתווה אינטגרטיבי הורי אחד, מכיל ומזין, ככל האפשר

חשוב לציין שכדי לאפשר אינטגרציה אמיתית, ולא פיוז'ן, דמוי אינטגרציה, חייבת להקדימה היכולת לנפרדות ומובחנות

העבודה במרחב הסביבה הפנימית של הילד יש לעזור לילד ליצור עולם אוביקטלי אינטגרטיביבייחוד ביחס לדמויות ההוריות אולם גם ביחס לאובייקטים אבסטרקטיים כמו טוב ורע, אלימות ורוך, שנאה ואהבה

אנחנו מכירים טכניקות פסיכותרפיות לביצוע משימות כאלה בטיפולאולם יש לטפל גם בסביבה החיצונית- מציאותית.

סיכום מושגי המפתח:נאמנות כפולה

משולש אדיפלי=אמביוולנציה

הגנה = הדחקה

ספליט ורטיקלי

ילד בדיסאינטגרציהאלים, רגרסיבי,מפוחד

המטרה – אינטגרציה – בסביבה הפנימית –ייצוגים בטיפול