דף הבית חוק ומשפט מיסים הפחתה בשיטת המלאי בסיסי [סעיף 17(3) סיפא לפקודה]
הפחתה בשיטת המלאי בסיסי [סעיף 17(3) סיפא לפקודה]
מנחם כהן עו"ד (רו"ח) 19/08/14 |  צפיות: 2092

2.3.3.2 הפחתה בשיטת המלאי בסיסי [סעיף 17(3) סיפא לפקודה]

2.3.3.2.1 כללי

למונח "מלאי בסיסי" לא נקבעה הגדרה מפורשת הן בפקודה והן בחשבונאות.בעקבות כישלונה של שיטת חישוב המלאי הבסיסי אשר הונהגה כאחת מהשיטות להערכתמלאי בחשבונאות ואימוץ השיטה לגבי נכסים מסוימים אחרים כקבוע בסיפא שבסעיף17(3) לפקודה, נוצר מצב בו למונח "מלאי בסיסי" קיימים שני שימושים: האחד -על פי שיטת חישוב המלאי הבסיסי שנחלתו בעבר, והשני - על פי הסיפא שבסעיף17(3) לפקודה המיושם לענין מס הכנסה, בעיקר.

2.3.3.2.2 שיטת חישוב המלאי הבסיסי

שיטת המלאי הבסיסי היתה נהוגה בעבר כאחת מהשיטות להערכת מלאי בחשבונאות.שיטת המלאי הבסיסי קובעת אחת ולתמיד שווי קבוע למלאי הראשוני לפי עלותוהמקורית ואינה מביאה אותו בחשבון הריווח וההפסד, לא בתחילת השנה ולאבסיומה. רכישות המלאי המבוצעות במשך השנה מותרות בניכוי כחלק מסעיף הקניותבדו"ח רווח והפסד על בסיס ריאלי[1], בדומה לשיטת נאי"ר[2].

על שיטת חישוב המלאי הבסיסי נאמר בפסק דין אוהד[3] כך:

"לפי אותה שיטה אין מעריכים, איפוא, את המלאי שבסוף השנה לפי מצבוהאמיתי, ובזאת גם אין מביאים בחשבון כל שינוי שחל בשווי המלאי במשך השנה.שיטה זו מקובלת בכמה סוגי עסק, והיא עשויה, אולי, להתקבל מקום ששווי המלאיקבוע ובלתי משתנה מדי שנה בשנה. אך מן ההכרח הוא כי שיטה זו תעוות אתהחשבון ותקטין את הריווח החייב במס, כשהמלאי האמיתי עולה במשך הזמן, אםמחמת כמותו ואם מחמת עליית המחירים. אכן, הלכה פסוקה היא שאין פקיד השומהחייב לקבל שיטה זו (1) (Patrick v. Broadstone Mills, Ltd.; (1954)[4]".

לאור הקביעה השרירותית בחישוב המלאי המוצגת לעיל, אשר אינה מבוססת עלהשינויים החלים בכמות המלאי ובמחירו, ספק אם ניתן ליישם שיטה זו על איזשהוסוג של מלאי עסקי רגיל.

לפיכך, במקרים בהם המלאי עולה במשך הזמן, אם מחמת גידול בהיקפו, ואםמחמת עליית המחירים, אין פקיד השומה חייב לקבל שיטה זו, והוא רשאי להתאיםאת חשבון הריווח והפסד של המערער ולהוסיף עליו סכום המייצג מלאי שבנמצאבסוף שנת החשבון ושאינו משתקף באותו חשבון.

השימוש במלאי בסיסי לגבי מלאי עסקי הוא נחלת העבר. ויתקון בספרו "דינימיסים"[5] קובע כי שיטה זו חלה לגבי מפעלים תעשייתיים מסוימים המשתמשיםתמיד בכמות מסוימת של חומרי גלם, למשל, באנגליה בתעשיית הטוויה. לעומת זאת,בעניין אוהד התיר פקיד השומה לבעל משתלה למשך שלוש שנים עד לשנת 1959 לנהלאת המלאי בעסקו על פי השיטה האמורה.

בעניין [6]Patrick v. Broadstone Mills, Ltd פסל השופט  singletonאתהשיטה. הוא קבע כי חישוב המלאי לפי מחיר שרירותי שנקבע בתחילת התקופה,במקרים בהם עלתה כמות הכותנה הגולמית שעובדה בתוך המכונות ומחירה, לא ישקףאת הרווח המסחרי שנבע ממכירת התוצרת הגמורה ועל כן אין ליישמה[7]. כמו כןגם בעניין אוהד קבע בית המשפט כי במקרים בהם עלו מחירי המלאי והיקפו גדל,רשאי פקיד השומה לסרב לקבל את חישוב המלאי על פי שיטת המלאי הבסיסי, בשלהעיוות שיוצרת שיטה זו בחישוב ההכנסה לעניין המס.

מאחר ויישום שיטה זו על מלאי עסקי אינה משקפת את ההכנסה החייבת האמיתיתלצורך מס, צומצמה שיטה זו בסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה לגבי כלים מתבליםשאינם מהווים מלאי עסקי ומשכך, כיום, אין לכלול במונח "מלאי בסיסי" נכסיםהמהווים מלאי עסקי, כאמור.

2.3.3.2.3 הסיפא בסעיף 17(3) לפקודה

2.3.3.2.3.1 כלי מלאכה, כלי שרת וחפצים אחרים

המחוקק בקובעו, בסיפא בסעיף 17(3) לפקודה כי יותרו בניכוי מהכנסתו שלאדם סכומים שהוצאו "...לחידושם ולתיקונם או לשינויים של כלי מלאכה, כלי שרתאו חפצים ששימשו כאמור" אימץ למעשה, את שיטת חישוב המלאי הבסיסי. ייחוסשיטה זו לגבי נכסים שאינם מלאי עסקי, כגון: כלי מלאכה וכלי שרת, שינה למעשהאת הפירוש שהוענק למונח "מלאי בסיסי" בפסיקה דלעיל, שכן מעתה אין לייחס אתהמונח למלאי עסקי אלא, לסוגי פריטים או נכסים כפי שיפורטו להלן.

יודגש, כי המונח מלאי בסיסי דבק בנכסים בשל שיטת ההפחתה שמקורה בשיטתחישוב המלאי הבסיסי. כיום, נכון יותר לכנותם כלים או נכסים מתבלים. אלוהינם כל אותם הנכסים שנועדו לשמש את העסק בייצור הכנסה ואשר בלעדיהם ספק אםהיה ניתן לבצע את העבודה כלל, כגון כלי מלאכה וכלי שרת.

כלי מלאכה או כלי עבודה הינם כלים המשמשים בייצור ההכנסה. סוג הכליםמרמז לעתים, על סוג העבודה. לדוגמא: פטישים, מברגים, מבלטים, תבניות,אזמלים אצל קבלנים ויצרנים; סטטוסקופ, כלי קיבול, מכשירי ניתוח אצל מישעוסק בריפוי כגון: בתי חולים, רופאים וטרינרים וכו'; מעדר, מגרפה, את, אצלמי שעוסק בגינון ועוד כיוצא באלה.

במילון אבן שושן בהוצאת קריית ספר בע"מ מוגדר המונח "כלי שרת" כ"מכשיר,אמצעי לשימוש...". לפיכך, כלי שרת כשמם כן הם, כלים שנועדו לשרת את העסקבייצור הכנסה. נתקלים בכלים אלו אצל נותני שירותים למיניהם כגון מסעדות,בתי מלון וכו'. לדוגמא: סכו"ם, צלחות וכוסות ייחשבו ככלי שרת במסעדה.סדינים, ציפות, מגבות וכן סכו"ם צלחות, כוסות ייחשבו ככלי שרת בבית מלוןועוד כיוצא באלה.

נבהיר כי רשימת החפצים הכלולים במלאי בסיסי אינה רשימה סגורה. כלומר, אםיוכח על ידי הנישום כי החפצים הנרכשים על ידו משרתים ומסייעים בייצורהכנסה בעסקו, אף שלא ניתן לכנותם כלי מלאכה או כלי שרת, ייחשבו אלה כמלאיבסיסי.

2.3.3.2.3.2 מאפייני המלאי הבסיסי

2.3.3.2.3.2.1 הבחנה בין מלאי בסיסי לרכוש קבוע

המלאי הבסיסי הוא אוסף של פריטים רבים שערכם הכולל הוא גבוה, אך ערך כלפריט בנפרד הוא נמוך יחסית. רכישתו הראשונית של המלאי מבוצעת בדרך כלל בעתפתיחת העסק ובכמות מרוכזת ובכך ניתן לשוות לו אופי של השקעה הונית בדומהלרכוש קבוע ואילו הרכישות המבוצעות במלאי במשך השנה, שנועדו להחליף אתהמלאי הקיים שבהשקעה הראשונית, מהוות, למעשה, הוצאה שוטפת המותרת בניכוילפי הסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה.

בפסק הדין פלדות[8], המערערת, חברה בעלת מפעל, ביקשה לנכות כהוצאהשוטפת, רכישה מחודשת של "סטנדים" (מעמדים למדפים). זאת, לאחר שלטענתה היאלא ניכתה בגינם הוצאות פחת. בית המשפט קבע, כי "מלאי בסיסי" יותר בניכוי רקבהתייחס לרכוש קבוע בעל ערך נמוך, שהתנועה בו בעלת תדירות רבה. במקרה דנן,עלות הסטנדים היתה גבוהה, התנועה בה מועטה (משנת 1974 ועד 1999 לא הוחלפו)ועל כן, נפסק כי אינם בבחינת מלאי בסיסי אלא נכס הוני.

המלאי הבסיסי, שלא בדומה למלאי עסקי[9], אינו מיועד למכירה כחלק מעיסוקהעסק. מטרת רכישתו, כאמור, הינה לסייע באופן ישיר ביצור ההכנסה. האם רכושקבוע או הוצאות שוטפות אינם משמשים באופן ישיר בייצור הכנסה? רכוש קבוע[10]והוצאות שוטפות אומנם משמשים בייצור הכנסה בדומה למלאי הבסיסי אולם לאבהכרח באופן ישיר.

המלאי הבסיסי מאובחן מן הרכוש הקבוע בשל הרכישות והגריעות המרובותשנעשות בו. מלאי בסיסי נהוג לחדש או לשנות לאחר הרכישה הראשונית בשלהתבלות, התיישנות או אובדן. מאחר ומדובר בחפצים קטנים ורבים, אין זה מעשילנהל לגביהם רישומים של תנועות רכישה ומכירה ולתבוע בגינם פחת[11] ומכאןהסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה[12].

בפסק הדין ענבר[13], טענה המערערת כי יש להתיר לה בניכוי כהוצאה שוטפתאת עלות שמלות הכלה אשר היא משכירה בהיותן מלאי בסיסי, בעוד פקיד השומה טעןכי שמלות הכלה מהוות רכוש קבוע והתיר לנכות את עלותן באמצעות פחת בלבד.בית המשפט קבע, כי באופן עקרוני, היה על המשיב להתיר למערערת, על פי עקרוןההקבלה המוכר על פי החשבונאות הפיננסית ועל פי חשבונאות המס, את ההוצאותשהוציאה על ייצור השמלות, לאורך שנות חיי השמלה, ולא מעבר לכך. עוד נקבע כיאין מקום לסווג את שמלות הכלה כמלאי בסיסי, בהיותן מוצרים בעלי ערך מהותי,שתנועתם מעטה.

כמו כן, האבחנה בין מלאי בסיסי לרכוש קבוע יכולה להיקבע על פי אורךהחיים. נראה, שאם תקופת הפחת המינימלית של נכס קבוע הקיימת בתקנות מס הכנסה(פחת), 1941  (להלן - תקנות הפחת) היא שתים וחצי שנים (לפי שיעור פחת של40%), הרי שהתבלות הנמשכת זמן קצר יותר עשויה להצביע על מלאי בסיסי ולא עלרכוש קבוע. יש לבחון זאת לגבי פריט מאותו סוג.

פריט של מלאי בסיסי בעסק אחד עשוי להיחשב כהוצאה שוטפת בעסק אחר ולהיפך.למשל, מגבת בסוכנות ביטוח נחשבת כהוצאה. לעומת זאת, בבית מלון תיחשב המגבתכפריט של מלאי בסיסי. כך גם פטיש בסוכנות נסיעות ייחשב כהוצאה בעוד שאצלקבלן ישמש כפריט של מלאי בסיסי.

ניתן להסיק כי מיקומו של המלאי הבסיסי הוא, לכאורה, בין הוצאה שוטפתלבין רכוש קבוע, אך לאור התכונות של רכישה מרוכזת, שימוש בייצור הכנסה בעסקלאורך שנים ומאחר שאינו נמכר כחלק מעיסוק העסק, נראה שהמלאי הבסיסי נחשביותר למעין רכוש קבוע. אם כך, מתאים יותר להציגו במאזן בתור רכוש קבוע.בתור שכזה ייחשב ל"נכס קבוע" על פי חוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה),התשמ"ה-1985 (להלן - חוק התיאומים). כך גם רכישת המלאי הבסיסי תיחשבל"שינוי שלילי" כמשמעותו בתוספת השלישית של חוק התיאומים.

2.3.3.2.3.2.2 הבחנה בין מלאי בסיסי למלאי עסקי

להלן הבדלים בסיסיים בין מלאי עסקי [STOCK IN TRADE] למלאי בסיסי [BASE INVENTORY]:

1.  שני סוגי המלאי משמשים ליצירת הכנסה במהלך פעילותו של עסק, אך כלאחד באופן שונה. מלאי עסקי מיועד למכירה במהלך העסקים הרגיל. לעומת זאת,מלאי בסיסי אינו עומד למכירה, אלא מהווה מעין רכוש קבוע של העסק המסייעביצור ההכנסה.

2.  קניית מלאי עסקי, שלא כמו מלאי בסיסי, מהווה הוצאה פירותית של העסקהנכנסת לעלות המכר בחלק הקניות. לעומת זאת, רכישתו הראשונית של המלאיהבסיסי מהווה נכס קבוע המוצג במאזן.

יאמר מיד, שרכישות נוספות של מלאי בסיסי שאינן מגדילות את היקף המכסההראשונית ייכללו בעלויות הייצור או בעלויות המכר, בדומה לרכישות מלאי עסקי.

2.3.3.2.3.3 מלאי בסיסי על פי תכלית החוק

ראינו שבסעיף 17(3) כוללת הסיפא קבוצה מוגדרת של מלאי בסיסי של "כלימלאכה כלי שרת או חפצים ששימשו כאמור" (להלן - הסיפא). קבוצה זו שונהמקבוצת הנכסים המוגדרת ברישא של סעיף 17(3) לפקודה, אשר עוסקת בתיקונם של "חצרים מוצבה ומכונות ששימשו בהשגת ההכנסה" (להלן - הרישא).

עולה מכאן, שהרישא עוסקת בגורמי הייצור המהווים רכוש קבוע, בעוד שהסיפאעוסקת בפריטים שונים מאלה אשר, לכאורה אינם מהווים רכוש קבוע. שתי הקבוצותכאחד משמשות בייצור ההכנסה.

השאלה המתבקשת מהאבחנה לעיל היא: האם יש ללמוד מכך שכלי שרת מצטמצמים רקלכלי עזר שאינם כוללים בתוכם ציוד אשר זכאי לפחת לפי תקנות הפחת?

אנו סבורים, שאין להיתפס באופן דווקני לביטוי "כלי שרת", שלכאורה מצביעעל ציוד משני, אלא יש להסתמך על הפרמטרים העיקריים אשר יוצרים את ההבחנהבין מלאי בסיסי לרכוש קבוע.

כדי לאבחן בין מלאי בסיסי לרכוש קבוע ניתן למנות את הפרמטרים הבאים:

התבלות מהירה שאינה תואמת את קצב הפחת, אורך חיים נמוך מתקופת הפחתהמינימלית שניתן למצוא בתקנות הפחת (שתים וחצי שנים), ריבוי פריטים, ערכוהנמוך של כל פריט ופריט, קושי במעקב ובזיהוי הפריטים.

כך למשל, ציוד שמידת התבלותו מהירה (למשל, תוך שנתיים), שנמצא בצוברגדול, מונה מספר עשרות של פריטים וערכו של כל פריט הוא נמוך באופן יחסי,יהיה זכאי להפחתה לפי שיטת המלאי הבסיסי כאמור בסעיף 17(3) לפקודה ולא לפחתלפי תקנות הפחת.

פירוש לפיו הסיפא כוללת גם נכסים שאינם מפורטים בה אינה סותרת את האמורבו, אלא מגשימה את מטרת החקיקה. נראה, שמטרת חקיקת הסיפא שבסעיף 17(3)לפקודה היא להקל עם נישומים המחזיקים ברשותם נכס שהוא אוסף של פריטים רבים,אשר לא ניתן להתירם בניכוי בדרך של פחת, מפאת היותם מוחלפים בתדירותגבוהה, התיישנות, אובדן וכו' ומפאת היותם פריטים רבים כאמור[14].

לדעתנו, ההבחנה בין הסיפא לרישא כאמור אינה ממצה את כל סוגי הפריטיםהקיימים. לכן אין להיתפס באופן דווקני לביטויים המצוינים בסעיף 17(3)לפקודה, אלא לפרשם על פי תכלית החוק, כפי שנקבע על ידי השופט ברק בענייןקיבוץ חצור[15].

יש לבדוק כל נכס לגופו של עניין. נישום שיוכיח כי ברשותו נכס המורכבמפריטים רבים אשר מפאת זאת התרתם בניכוי בדרך של פחת אינה ישימה או שקצבהפחת אינו תואם את קצב התבלות הנכס שברשותו[16] או את תדירות שינויווחידושו, יכול לדרוש בניכוי הוצאות שהוצאו בגין חידוש ושינוי כאמור.

ביטוי מיוחד לכך, שאין להיתפס לנוסחאות ויש להבין את החוק על פי תכליתו ניתן בעניין אינטרבילדינג[17] ובעניין שכטר[18].

דוגמא

בעסק להשכרת שמלות כלה קיימות 100 שמלות כלה, שעלותן הכוללת 300,000ש"ח. קצב התבלותן הממוצע הוא כשנתיים. עלות כל שמלה בממוצע 3,000 ₪. שיעורהפחת הנקבע לשמלות כלה בעסק העוסק בהשכרתן הינו 7% כקבוע בתקנות הפחת.

נשאלת השאלה: האם יותרו בניכוי סכומים שהוצאו לחידושן ולשינוין של שמלות כלה, על פי הסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה?

הפחתת מלוא ערכה של שמלת הכלה במקרה זה תארך כ-14 שנה. בעוד שסביר להניחשעוד בטרם תסתיים תקופת ההפחתה, זו תתבלה, מפאת שימוש רב, נזק, החלפה בשלשינוי אופנתי ועוד סיבות שונות כיוצא באלה. כמו כן ערך כל פריט הוא זניחביחס למכלול וכן קשה לעקוב אחרי כל שמלה מאותו דגם ומידה. אשר על כן, נראהכי הוצאות שהוצאו לחידוש ושינוי שמלות הכלה יותרו בניכוי כהוצאה פירותית.

2.3.3.2.4 פחת בגין המלאי הבסיסי

2.3.3.2.4.1 אם יש לזקוף לחידוש המלאי הבסיסי גם פחת?

הסיפא בסעיף 17(3) לפקודה מתירה בניכוי הוצאות שהוצאו בגין חידוש ושינויבמלאי הבסיסי עד לגובה ההשקעה הראשונית וכל תוספת שהוספה להשקעה זו. נשאלתהשאלה: האם יש להתיר בניכוי בנוסף להוצאה זו גם הוצאות פחת לפי סעיף 17(8)וסעיף 21 לפקודה.

פחת הינו הוצאה שוטפת, אשר מותרת בניכוי לפי שיעורים מסוימים שנקבעו לכלפריט ופריט. התרת ניכוי פחת כהוצאה שוטפת שנתית בנוסף להתרת הוצאות חידושאו חילוף לגבי אותו נכס תהווה משום כפילות. בפסק דין Great Wigston Gas[19]נאמר כי אין להתיר גם פחת בשל בלאי וגם ניכוי בעד חידוש.

"It is, of course, plain, that the wear and tear allowance and therenewals allowance must be alternatives. If the tax-payer were allowed adeduction year in respect of depreciation, and were then allowed todeduct the full cost of renewal, he would be getting relief in respectof the same subject matter twice."

לכך בדיוק נועדה הסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה. היא מגשרת על הקושי שבחישובפחת לכל יחידה ויחידה במלאי הבסיסי על ידי התרת החידוש כהוצאה שוטפת. כךלמשל, מפעל למרוץ כלבים המחליף מדי פעם בפעם כלבים שיצאו מכלל שימוש,הוצאתו הוצאה שבפירות ואין בעלם זוכה לניכוי פחת[20].

2.3.3.2.4.2 הפחתת המלאי הבסיסי הראשוני כהשקעה הונית?

ההשקעה הראשונית וכל תוספת מעל השקעה זו מהווה השקעה הונית. האם ניתןלתבוע פחת בגין המלאי הבסיסי הראשוני? נראה, כי כנכס הוני מן הראוי הואלזקוף על המלאי הבסיסי פחת, לפי סעיף 17(8) וסעיף 21 לפקודה. שיעורי הפחתשייזקפו יקבעו לפי סוג המלאי הנדון, למשל, מלאי המשמש בתור ציוד כללי ייזקףלו 7% פחת כל שנה.  בפסק הדין גן חנה לאה רוז[21] נקבע, כי יש להתיר פחתעל מלאי עיסוק לפי סעיף 17(8) וסעיף 21 לפקודה, והחוק אינו מבדיל במקריםכאלה בין נכסים המהווים נכס השקעה לבין נכסים שהם מלאי עיסוק. לפיכך, ניתןלומר כי מקל וחומר יש להתיר פחת גם על מלאי בסיסי שהינו נכס קבוע.

2.3.3.2.5 סיכום

ניתן לתאר את המלאי הבסיסי כדלקמן:

א. מרכיבי המלאי הבסיסי, על פי לשון החוק הינם פריטים המסייעים בייצור הכנסה כגון כלי מלאכה וכלי שרת (סעיף 17(3) לפקודה סיפא).

ב.  ערכו הכולל של המלאי גבוה אולם ערך כל פריט ממנו הוא נמוך.

ג.  המלאי  הבסיסי אינו נמכר במהלכו הרגיל של העסק.

ד. המלאי הבסיסי חשוב בעסק ומשמש בייצור ההכנסה באופן ישיר.

ה. המלאי הבסיסי מורכב בדרך כלל ממספר רב של פריטים בערך נמוך מאותו סוג, אשר רכישתם הראשונית נעשית במרוכז.

ו.   הפריטים רבים והתנועה בהם מהירה יחסית וקיים קושי במעקב וברישוםלעניין תביעת פחת. זהו אחד הטעמים  להפחתתו המהירה בדרך של חידוש ולא בדרךשל פחת.

ז. התבלותם אינה מהירה עד כדי הפיכתם להוצאה שוטפת. אפשר שההתבלות אורכתמספר שנים, בניגוד להוצאות שוטפות אשר מיוחסות לשנה השוטפת, אולם החלפתםמהירה בשל אובדן, גניבה או בשל שינוי בצו האופנה.

ח. קיימת אי התאמה של הפריטים לקצב הפחת. למשל, לנכסים באופן כללי קבועבתוספת ב' בתקנות מס הכנסה (פחת), 1941 שיעור פחת של 7%. כלומר, הפחתתונעשית על פני 14 שנה לערך, דבר שלא נראה הגיוני ומעשי במלאי שספק אם יימצאבעסק כשנה אחת או מספר שנים מועטות. לכן התרת המלאי הבסיסי לפי הסיפאשבסעיף 17(3) לפקודה מקל עם הנישום בכך שמקצר הוא את תקופת ההפחתה מתיר אתההוצאה במועד מוקדם יותר.

לסיכום, על פי תכלית החוק יש לראות כמלאי בסיסי פריטים המתאפייניםבהתבלות מהירה, שאינה תואמת את קצב הפחת, בריבוי פריטים, אשר נרכשים בדרךכלל ברכישה מרוכזת בהיקף כספי כוללני גדול, כאשר כל פריט בנפרד הוא בערךנמוך יחסית. הפחתתם בשיטת המלאי הבסיסי מתבקשת בשל קיום המאפיינים הנ"ל.


[1] בפסק דין פסט (עמ"ה 9-10/63 פסט נ' פ"ש ת"א 1, "רואה החשבון" י"ד(131) 486) נקבע כי בתנאים האינפלציוניים, אין מנוס מכך שחידוש כלים בליםיעלה יותר ויותר כסף מדי מספר שנים. על כן נותנת הדעת כי ההוצאה השוטפת לאתוגבל לסכומים הנומינאליים שהוצאו כהשקעה ראשונית, אלא תותר בהיקף ההוצאההממשית שבה נעשה חידוש המלאי, כל עוד הנישום מחדש כלים המשמשים לאותה מטרה,ולא יותר מאלה.

[2] שיטת נאי"ר (נכנס אחרון יוצא ראשון) - הינה שיטה המבוססת על הנחה כיהחומרים שנכנסו למפעל לראשונה לא תמיד הם הטובין הנצרכים ויוצאים לראשונהועל כן המלאי הסופי לסוף השנה מוערך על פי מחירים היסטוריים ולא על פיהמחירים לרכישת מלאי המבוצעות במשך השנה. הערכת המלאי בערך נמוך היאשמאפשרת למעשה את התרתם בניכוי בערך ריאלי של רכישות המלאי החדשות המבוצעותבמהלך השנה, בדומה לשיטת חישוב המלאי הבסיסי.

[3] ע"א 363/64 ראובן אוהד נ' פ"ש כפר סבא, פד"י יט(1) 274, 276. במקרהזה המערער, בעל משתלה, ניהל את ספריו לפי שיטת "המזומנים", ולא רשם אתהמלאי שהיה בידו בתחילת כל שנה ובסופה. במשך שלוש שנים קיבל פקיד השומה אתחשבונות המערער ללא בדיקה, אך בשנת 1960 העריך את המלאי וקבע שהגיע לכדי11,235 ל"י לעומת הסך 5,281 ל"י שלפיו היה רשום בכל השנים ללא שינוי. אתההפרש בין שני הסכומים הנ"ל הוסיף פקיד השומה לשומת המערער כריווח, מחציתובשנה הנדונה ומחציתו בשנה האחרת ועל כך הערעור. בית המשפט פסק כי פקידהשומה רשאי להתאים את חשבון הריווח והפסד של המערער ולהוסיף עליו סכוםהמייצג מלאי שבנמצא בסוף שנת החשבון. השופט ויתקון הוסיף והציע כי במקריםבהם פקיד השומה דרש מהנישום, ללא הודעה מוקדמת, לשנות את שיטת הרישום, ישלאפשר לנישום לפתוח את חשבונותיו לשלוש השנים הקודמות, כדי להקצות חלקמגידול המלאי לכל שנה מכל השנים הללו, הכל כפי שיעלה בידו להוכיח.

[4] ראו, Patrick v. Broadstone Mills, Ltd.; (1954), 1 All E.R. 163; 98 Sol. Jo. 43; 35 Tax Cas.44, C.A.

[5] ראו ויתקון נאמן "דיני מיסים" בהוצאת שוקן, מהדורה 4, עמוד 124.

[6] 163 All E.R 1 (1954).

[7] בית המשפט סקר מספר פסקי-דין מנחים בסוגיה הנדונה, ובהם :

C.I.R. v. Cock Russel and Co., Ltd. 29 T.C. 387; The Sun Insuranceoffice v. Clark 6 T.C. 59; Whimster & Co., v. C.I.R.12 T.C. 813

השופט Singleton פוסק (שם, בעמוד 175), בצטטו מדברי Vaisey, כך (ההדגשה אינה במקור):

"I am satisfied that the base stock method of accountance as adoptedby the Company is recognised and accepted in the industry and isunobjectionable for some commercial purposes. But I hold that it is notappropriate for the purposes of assessments to income tax, because itdoes not afford a true picture of the profits in any one year of change,and because for that purpose the  process stock of the Company at thebeginning and end of a year of charge should be valued and brought intoaccount at cost".

[8] עמ"ה 1203/02 פלדות פלדום בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב יפו 3, האתר המשפטי מסטקס.

[9] הגדרת "מלאי עסקי" בסעיף 85(ג) לפקודה קובעת לאמור:

"'מלאי עסקי' - כל נכס מיטלטלין או מקרקעין הנמכר במהלכו הרגיל של העסק,או שהיה נמכר כך אילו הבשיל או הגיע לגמר ייצורו, הכנתו או בנייתו, וכלחומר המשמש בייצורו, בהכנתו או בבנייתו של אותו נכס. "

לפיכך, ניתן לראות כי הגדרת "מלאי עסקי" אינה מגבילה את סוגי המוצריםבעסק לסוג מסוים של מוצר אחד או יותר, אלא היא קובעת כי יראו כמלאי עסקי רקסחורות מוצרים וכו' המיועדים למכירה (להלן - מוצר מוגמר) כחלק מעיסוק העסק(בשונה מרכוש קבוע) ו/או חומרים שנועדו לסייע ביצור אותם סחורות ומוצריםשנועדו למכירה, לרבות מלאי מוצרים בתהליך (מלאי של חומרים ומוצרים הנמצאיםבשלב ביניים בין חומר הגלם המקורי לבין המוצר המוגמר). חומרים המסייעיםביצור מוצר מוגמר מופיעים בדרך כלל בין סוגי המלאי של נישום העוסק בייצורוהינם, בין השאר, חומרי גלם, חומרי אספקה, חומר עזר וכו'.

[10] כידוע, רכוש קבוע הינו כל נכס או רכוש הנרכש לשם שימוש העסק.הגדרות למונח "רכוש קבוע" ניתן למצוא בהגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה וכןבהגדרת "מקרקעין" בסעיף 1 לחוק מס שבח מקרקעין התשכ"ג-1963 (להלן - החוק).הגדרת "נכס" בסעיף 88 לפקודה קובעת כי יראו כנכס "כל רכוש, בין מקרקעיןובין מיטלטלין, וכן כל זכות או טובת הנאה ראויות או מוחזקות, והכל בין שהםבישראל ובין שהם מחוץ לישראל, למעט -

(1) מיטלטלין של יחיד המוחזקים על ידיו לשימושו האישי או לשימושם האישי של בני משפחתו או של בני אדם התלויים בו;

(2) מלאי עסקי;

(3) זכות חזקה במקרקעין - בין שבדין ובין שביושר - המשמשים לצורכי מגורים ולא לשם השתכרות או ריווח;

(4) זכויות במקרקעין וזכויות באיגוד כמשמעותם בחוק מס שבח מקרקעין,תשכ"ג-1963, שעל מכירתם מוטל מס שבח או שהיה עשוי להיות מוטל אילולא הפטורלפי החוק האמור."

[11] ראו עמ"ה 9-10/63 פסט נ' פ"ש ת"א 1, "רואה החשבון" י"ד (131) 486.ויחזקאל פלומין, איתן אבניאון, יהלי שפי, מסים חשבונאות ביקורת מאלף עד תו,כרך ראשון עמ' 425.

[12] סעיף 17(3) לפקודה קובע כדלקמן:

"(3) תיקונים

סכומים שהוצאו לתיקונים של חצרים מוצבה או מכונות ששימשו בהשגת ההכנסה,וכן לחידושם, לתיקונם או לשינויים של כלי מלאכה, כלי שרת או חפצים ששימשוכאמור". סעיף 17(3) לפקודה קובע כי לגבי מלאי בסיסי (כלי מלאכה, כלי שרתוכו') יותרו בניכוי מלבד הוצאות לתיקונם אף הוצאות שהוצאו לחידושםולשינויים. אולם, לגבי חצרים, מוצבה ומכונות, המהווים רכוש קבוע, נאמר כייותרו בניכוי הוצאות שהוצאו לתיקונם בלבד.

המונחים "חצרים" ו"מוצבה" מוגדרים במילון אבן שושן בהוצאת קרית ספר בע"מ כדלקמן:

"'חצרים' - רשות היחיד של אדם - ביתו, שדהו וכו' ((premisses".

"'מוצבה' - מערכת המתקנים והציוד הדרושים להקמת מפעל (תעשייתי, מסחרי, צבאי וכדומה)".

[13] עמ"ה 1022/99 עינבר היכלי יופי לכלה 1986 בע"מ נ' פ"ש ת"א 3, האתר המשפטי מסטקס.

[14] כפי הנראה, השימוש בלשון מצומצמת (ציון נכסים כגון כלי שרת וכלימלאכה דווקא) נועדה למנוע הפחתה של רכוש קבוע בשיטת המלאי הבסיסי בצורהגורפת.

[15] בעניין קיבוץ חצור (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פ"ש רחובות, פ"ד לט (2) 70, 75) קבע השופט ברק כך:

"מבין האפשרויות הלשוניות יש לבחור אותה אפשרות, המגשימה את מטרתה שלחקיקת המס. לעתים מטרת החקיקה היא הטבת מס, ולעיתים מטרתה היא פטור ממס.בזו כבזו, על הפרשן ליתן אותו פרוש המביא לתכלית החקיקה. אין עליו לפרש אתהחוק לטובת הנישום ... כשם שאין עליו לפרש לרעתו. טובתו של נישום אחד הואלעתים רעתו של נישום אחר. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאיןעליו לפרשו באופן ליברלי. כבר ציין השופט קרדוזו ... כי פרשנות שהיאליברלית למשלם מס פלוני עשוי שתהא לא ליברלית למשלם מס אלמוני."

[16] תקופות הפחת הקצרות ביותר נקבעו בתקנות מס הכנסה (פחת), 1941למכונות אוירונים ולמחשבים, 2.5 שנים ו3- שנים בהתאמה. ניתן ללמוד מכך שנכסשמידת התבלותו נמוכה מהנ"ל יכול שייחשב כמלאי בסיסי ויותר בניכוי לפיהסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה. ראה באותו עניין פסק-הדין Hinton ((Hinton(Inspector of Taxes)v.Maden&Ireland, Ltd' (1959), 3 All E.R. 356,H.L; 1959), 1W.L.R. 875),.

שם נשאלה השאלה האם חידוש סכינים ואימומים אצל יצרני נעלים מותרתבניכוי. השופט לורד ינקינס (דעת הרוב) קבע כי הכל תלוי באורך חיי הנכס.אילו נתבלו הסכינים והאימומים תוך יום אחד לא היה מקום לשוות להם מעמד שלהון, כשם שאין לייחס מעמד כזה לפחם הנצרך כל יום בהסקת דודי בית-החרושתהמפעילים את מכונותיו. השאלה היא שאלת "התמידות" ((permanence, ולדעת השופטינקינס, די באורך החיים של שלוש שנים של הסכינים והאימומים כדי לראותבנכסים אלה נכסי הון.

[17] בע"א 1527/97 אינטרבילדינג חברה לבנין בע"מ נ' פ"ש ת"א, מיסים יג/24/99 ה-73, דובר על הוצאות מימון שהוציאה המערערת בשל בניית פרוייקטים.הוצאות המימון ניתנות היו לייחוס ספציפי בין הפרוייקטים. אולם, פקיד השומהטען כי גם במקרה זה יש להחיל את הנוסחה בסעיף 18(ד) לפקודה הקובעת, כיייחוס ההוצאות ייעשה באופן שרירותי בין הפרוייקטים השונים. בית המשפט קיבלאת הערעור בקובעו כי ייחוס ההוצאות על פי 18(ד) אינו מיטת סדום, ויש לפרשאת סעיף 18(ד) לפקודה על פי הפירוש התכליתי. מטרת חקיקת הסעיף היא למנועהקטנת תשלום מס בידי נישומים שיש להם קושי בייחוס הוצאות הריבית באופןספציפי. כלומר, במקרים בהם אין קושי בייחוס ההוצאות, יש לבצע ייחוס ספציפילכל פרוייקט ופרוייקט כפי שהוצאו בפועל.

[18] בע"א 5359/92 ורה דבורה שכטר נ' מנהל מס שבח המרכז, מיסים י/612/96 ה-1, דובר על בעלים של מגרש פנוי שעליו נבנה בניין. במועד המכירהביקשה המערערת לנכות את הוצאות הבנייה כשהן משוערכות לפי יום ההוצאה בפועלשל כל אחת מהן. מנהל מס שבח טען כי יש לשערכן לפי הנוסחה הקבועה בסעיף47(2) לחוק מס שבח מקרקעין (להלן - החוק), שכן הסעיף קובע כי הוצאות הבנייהישוערכו לפי היום בו תמו שני שלישים מ"תקופת הבניה". בית המשפט קיבל אתהערעור בקובעו, כי יש לפרש את סעיף 47(2) לחוק על פי הפירוש של תכלית החוק.תכלית הוראות סעיף 47(2) לחוק הינה לגבות מס אמת, היינו, מהרווח הריאליולהימנע מגביית מס על רווח האינפלציוני. על מנת להקל על חישוב רווח זהבמקרים בהם מועד ההוצאה אינו ידוע, נקבעה נוסחה לפיה ייעשה השערוך לפי שנישלישים מ"תקופת הבנייה". אולם, שימוש בנוסחא זו כאשר מועד ההוצאה ידוע,סותר את תכליתה. לפיכך, ייעשה השערוך ממועד ביצוע ההוצאה בפועל.

[19] C.I.R v. Great Wigston Gas Co ; (1946), 29 T.C. 197, 206; 176 L.T. 97; 62 T.L.R. 623.

[20] ראו Abbott v. Albion Greyhounds, Ltd; (1945), 1 All E.R. 308; 173 L.T. 82; 26 T.C. 390.

[21] עמ"ה 51/80 גן חנה לאה רוז בע"מ נ' פקיד השומה ת"א 4, פד"א יא 84.

לכניסה לאתר המחבר לחץ כאן


דירוג המאמר:

תגיות של המאמר:

 מנחם כהן עו"ד (רו"ח)


 


מאמרים נוספים מאת מנחם כהן עו"ד (רו"ח)
 
התיישנות חוב ביטוח לאומי לאחר 7 שנים
תיקון 159 לחוק הביטוח הלאומי

הפחתה בשיטת המלאי בסיסי [סעיף 17(3) סיפא לפקודה]
19/08/14 | מיסים
למונח "מלאי בסיסי" לא נקבעה הגדרה מפורשת הן בפקודה והן בחשבונאות. בעקבות כישלונה של שיטת חישוב המלאי הבסיסי אשר הונהגה כאחת מהשיטות להערכת מלאי בחשבונאות ואימוץ השיטה לגבי נכסים מסוימים אחרים כקבוע בסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה, נוצר מצב בו למונח "מלאי בסיסי" קיימים שני שימושים: האחד - על פי שיטת חישוב המלאי הבסיסי שנחלתו בעבר, והשני - על פי הסיפא שבסעיף 17(3) לפקודה המיושם לענין מס הכנסה, בעיקר.

היבטי מס בניסוח חוזי מקרקעין
במכירת מקרקעין חלים מסים שונים. חשוב שהצדדים להסכם המכר ובאי כוחם יכירו את ההיבטים השונים של דיני המסים ואת השלכותיהם על העסקה ועל הצדדים לה. לכל הפחות, על הצדדים להסכם המכר לוודא כי יש בידם את התשובות לשאלות הבאות:

תשלומים בעת פרישה; תקבולים עבור ייעוץ; דיווח לפי בסיס מזומן
19/08/14 | מס הכנסה
מר ברד יועץ שיווק בעל שם עולמי, עבד בחברת "סופר טכנולוגיה בע"מ" (להלן - "החברה") החל מ?1.1.00. ביום 31.12.10 פרש מן החברה וקיבל ביום 1.1.11 מענק פרישה בסך 200,000 ש"ח. משכורתו האחרונה היתה 15,000 ש"ח. המענק כלל 20,000 ש"ח פדיון ימי חופשה, 30,000 ש"ח פדיון ימי מחלה. בנוסף קיבל מר ברד סכום חד פעמי בסך 1,000,000 ש"ח תשלום בגין אי תחרות, שמירה על סודיות וויתור על זכות תביעה כנגד החברה.

תשלומים בעת פרישה; תקבולים עבור ייעוץ; דיווח לפי בסיס מזומן
17/08/14 | מיסים
פתרון שאלה מתוך בחינה במסים 1/14
     
 
שיווק באינטרנט על ידי WSI