בפרשת השבוע שלנו, פרשת "מטות", פונים שבטי ראובן ,גד וחצי שבט מנשה אל משה בבקשה להישאר ולהתנחל בעבר הירדן המזרחי ולא לעבור עם שאר השבטים לצד המערבי של הירדן לשטחי ארץ ישראל. משה קוצף עליהם מאוד. הוא מייסר אותם בדברים קשים  וקורא להם "תרבות אנשים חטאים".

בסופו של דבר ואחרי דין ודברים איתם משה מקבל את בקשתם ובתנאי שיקיימו כמה תנאים על פי הסכם איתו.

הפרשנים עוסקים רבות בחטאם הגדול של שבטים אלה.

אם ניצמד לאחת ההאשמות כלפי השבטים נראה משהו שייחד אותם במיוחד: "ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאוד..." - בתיאור השבטים בחרה התורה להקדים את מקניהם לשמם. למשל אצל אברהם היה הפוך: "ואברהם כבד מאוד במקנה".

הבדל דק זה הוא מהותי לפי חז"ל. בני גד וראובן הקדימו בדבריהם את הדאגה לגדרות הצאן לדאגת טפם ולעומתם משה מקדים את הטף לצאן. עניין זה מבהיר מניעים נפשיים ברמזים ואין להתעלם מזה.

התכונה שמהווה ציר מרכזי בגישת השבטים האלה היא "חמדת הממון".

חז"ל במדרש מאריכים בחמדנות שהייתה טבועה בשבטים אלה: "... וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחיבבו את ממונם וישבו מחוץ לארץ ישראל לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינים". המדרש אפילו מדמה אותם לעושר קורח והמן וזהו דימוי חריף מאוד.

הגאון מפרשבורג אומר שאנשים הנגועים בחמדת ממון אין לתת אמון בדבריהם והבטחתם, כי חמדת הממון מעבירם על דעתם. ולכן משה הקדים את טפם קודם לצאן. הוא למעשה  מעיר להם שאין לייחס חשיבות ראשונה במעלה לכסף, רק אז יהיה אפשר להאמין כי "היוצא מפיכם תעשו". גם בעלי המדרש מסבירים שלא כל ממון הוא פסול. יש ממון שנרכש בדרך התורה המוסר והיגיעה והזוכה בו זוכה בכל. ממון שמביא שואה על בעליו הוא רק ממון הנקנה "בחטיפה" או כפי הגדרת חז"ל "חוטפין אותם להם". הרבי מקוצק מסביר זאת שישנם כאלה שעושים מהממון מטרה במקום אמצעי ומשתמשים בממון לצורך עצמם במקום להשתמש למטרה הידועה.

משה מזכיר להם בתוכחתו את לשון המרגלים שגם הם הקדישו ליבם רק לצד החומרי מבלי לשים ביטחונם באלוקים.

בני ראובן וגד ראו בחומר חזות הכול אבל הוא לא עמד להם בצרתם ואפילו גלו בגללו לראשונה. שנזכה ללמוד ולהבין את חומרת "חמדת הממון".

שבת שלום ומבורך!

http://h-y1.coi.co.il/

תודות : לצחי מיכאלי

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק, מאיר גרינברג, יצחק שניצר ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם