פרק א׳ אבות אדרת שנער
48וקנה לף חבר, והוי דן את כל האדם לכף ןכרת: העבודה כך היה, ואתם כשם שדנתוני לכף זכות, המקום ידין אתכם לכף זכות (שבת דף קכז׳ עמוד ב׳).
ונאה מאמר זה לרבי יהושע בן פרחיה כיון בדידו הוה עובדא באותו תלמיד שהתפקר אחר שדחהו מלפניו בגלל שנתן עיניו בבעלת האכסניה, יומא חד הוה קרי קרית שמע אתא לקמיה, הוה בדעתיה לקבוליה, אחוי ליה בידיה, סבר מדחא דחי ליה (סוטה דף מז׳ עמוד א׳), ואי היה מלמד זכות על רבו לא היה מתפקר.
מאמר בנושא הרב יעקב ישראל לוגאסי טלפון
והכף זכות היא לשון ההטייה האפשרית, והוא לשון מושאל הבא מכף המאזנים בהן שייכת ההטייה, באשר נראים הצדדים שווים, וכן הוא בתלמידי חכמים שמוכח טוהר מעשיהם ברבות הזמן בו מתמידים הם בצדקתם, ואפילו אין היכי תמצי של למוד זכות, צריך לומר שבוודאי הרהר תשובה בלילה (ברכות דף יט׳ עמוד א׳), לכן אין ללמד זכות על הרשע מתוקף ידיעת רשעתו, וגם לסיבת דאין בו תורה שתאיר לו הדרך שידע שהרשיע, ואז יחזור בו מרשעתו.
יש הדורשים וקנה לך חבר, בקמץ תחת הקוף, ר״ל שהכתב מברר לאדם מקחו, שכל אשר יבוא בכתב נזהר בו האדם יותר, וגם עת יעברו ימים יכול לבקר בקל יותר אשר עלה ברעיוניו, והמה בכתובים, ומצאתי לי מציאה, ׳וקנה לך חבר׳ עם הכולל גימטרייה ׳כתב׳.
לו פרק א׳ אבות אדרת שנער
נתאי האו־בלי אומר, הרחק משכן רע, ןאל תתחבר לרקוע,
51ואלתתיאש מן הפרענות:
ןהודה בן טבאי ושמעון בן שטח קבלו מהם. מזוךה בן טבאי אומר, אל תעש עצמףבעוךכי הדינין.
לח פרק א׳ אבות אדרת שנער
וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, ?היו בעיניך כו־שעים. וכשנפטרים מלפניך, ?היו בעינךכזכאין, כשקבלו עליהם את הדין:
שמעון בן שטח אומר,
56הוי מרבה לחקור את העדים, והוי זהיר בדבריך, שמא מתוכם ילמדו לעקר: ונלענ״ד הטעם שהקדימו בסידור המשנה את דברי יהודה בן טבאי, כי תוכן דבריהם צריך כך, ויהודה בן טבאי דיבר לדיין בהנהגה כללית, ושמעון בן שטח מאמרו על עצם הדין איך יעשה בו, וגם אפשר דקבל עליו כך להורות בפני שמעון בן שטח אחר מעשה שהיה (שם), אבל לפני כן היה חשוב ממנו.
מידע שיש על פירוש חלום לפי הקבלה נתנאל הכהן
איך אפשר שמריבוי החקירה ילמד העד לשקר, ועוד הן אמרנו לעיל שהריבוי הוא יותר מהצריך, אם כן למה להרבות בחקירת העדים יותר מהצריך.
והנראה הוא שריבוי החקירה יביא ממילא לריבוי העדות, ומתוך ריבוי דבריהם אפשר לדיין לעמוד על האמת, שאם שקר הם דוברים, הן לשקר אין רגליים, ודקדק התנא לומר את העדים בלשון רבים, שאם נסתרה אפילו מקצת מעדות האחד אין קיום לעדות כולה, לכן אל לו לדיין להיות גרמא בעדות שקר שלא לצורך, כי המעפט לאלהים הוא (דברים פרק א׳ פסוק יז׳).
והן אמת שקר העד, אך למה לנו להרגילו בשקר, וכדאמר הנביא למדו לעונם דבר עקר (ירמיהו פרק ט׳ פסוק ד׳), כי אפשר שמתוך דברי הדיין ישכילו העדים כיצד צריך להיות הדין, ולמחר בדין אחר משקרים הם בדומה לדין זה.
(י) קזמעיה ואבטליון קבלו מהם. שמעןה אומר, אהוב את המלאכה,
הנה רצו העדים לחזור בהם, ואם היו מרבים לחוקרם גם אפשר שהיו חוזרים בהם, וגם אולי אם היו אומרים הדיינים עצמם כך לעדים, אם נגמור הדין להורגו, תהא מיתתו כפרתו על כל עונותיו, וקולר תלוי בצוארכם, גם אפשר שהיו חוזרים בהם.