1. אמנם קשה הוא לכעוס והיה אפשר לחשוב שזו מידה טובה שבו, אך מכיון שקשה הוא לרצות התגלתה מילתא שאכזר הוא, שכל הקשה לרצות אפשר אכזר ואולי ממידת הגאוה הוא, אלא כיון שקשה לכעוס הוא מטעם שיש בו קרירות והקרירות מקורה בלב אכזר, כדאמר ןרחמי ךשעים אכזרי (משלי פרק יב׳ פסוק י׳), ר״ל אף אם ראית האכזר קשה לכעוס, זה רק למדעית העין, שנראה דאינו כועס שממידת הרחמים הוא, ואינו כן, אלא גם זו ממידת האכזר, שיש בו קרירות לאדם, מכל מקום יש עמו שכר שקשה הוא לכעוס, אף שממידה רעה שבו יבוא שכרו.

(יב) 497או־בע מדות בתלמידים.

1. ישמעו התלמידים דברי התנא לאשר יראה בעיני השכל כמתת אל, קרא מידות, והטעם כי בהכנת הלב תהיה השמיעה, ואשר יקר הוא לאדם אינו מאבדו.

וראה אשר כתבתי באדרת שנער על התורה לפרש הפסוק ובלב כל חכם J I •״ T :

לב נתתי חכמה (שמות פרק לא׳ פסוק ו,), וענינו יפה לכאן להבין למה קשה לאבד.

מטרוניתא שאלה את ר׳ יוסי בן חלפתא, מהו הדין שנאמר ןהב חכמתא לחכימין (דניאל פרק ב׳ פסוק כא׳), טיפשין צריך למימר קרא, אמר לה בתי אם יבואו שני בני אדם אחד עני ואחד עשיר ורוצין ללוות, לאיזה מהם אתה רוצה להלוות, לעני או לעשיר, אמרה לו לעשיר, אמר לה למה, אמרה לו אם מאבד העשיר יכול לפרוע לי, אבל אם מאבד העני מאין יפרע לי, אמר לה ישמעו אזניך מה שפיך אומר, כך אם נותן הקדוש ברוך הוא חכמה לטיפשין והיו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי מרחצאות, אלא נתן חכמה לחכמים שיהיו הוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות (מדרש זוטא קהלת פרשה א׳ סימן ז׳).

מאמר בנושא חלום על גור כלבים

ולא נהירא המשל שמשל לה ברוצין ללוות ומה עניינו לנמשל, וגם קשה מהמשך מענה רב יוסף, שלשבת במבואות מטונפים שטות היא, אם כן איה חוכמה שניתנה לו, ואיך לא חשה המטרוניתא בחיסרון המענה שענה רב יוסף לשאלתה הנבונה.

ונראה כך לתרץ המשל, שהעני על פי הטבע אין כסף ברשותו, או מחמת מזלו, או מחמת שהוא עצל, ואפשר שהגורם היא טיפשותו, וגם אם יקבל ממון רב, מה שהובילו להיותו עני, יפסיד שוב כל ממון שקיבל, וכן הוא בחוכמה, שהטיפש אינו טיפש במהותו השכלית, שכזה לא טיפש יקרא אלא שוטה, ומה שגרם להיותו טיפש הוא שאינו יודע לשמר את החוכמה כיון שאינו יודע את ערכה, לכן יעסוק בה במקומות שיביאו לו הפסדה, במקומות של שחוק וקלות הדעת, וגם לא יחוש בהפסד ולא ידרוש את החוכמה שאיבד, ובזה הוא דומה לעני שאינו כדאי לתת בידו ממון, ואילו החכם אם איבד דבר חוכמה שגרמה השכחה או מכל טעם אחר, יבקשנו

498מהר לשמוע ומהר לאבד, יצא שכרו בהפסדו. ?rntfj לשמוע וקשה לאבד, יצא הפסדו בשכרו. מהר לשמוע וקשה לאבד, חכם. קשה לשמוע

: ״ V It : - : • - t : • ••:••• tt : ״ V It t t • : -

ומהר לאבד,זה חלק רע: “ •• : - •• י •% •• •% T I

כבקש מטמונים לרוב אהבתו את החוכמה, כשם שהעשיר אוהב ממון וטורח הרבה בעבורו, הנה תשובה נאותה קיבלה המטרוניתא, ודומה המשל לנמשל.

1. בעי ביאור מה הוא ממהר לשמוע, כי הנראה יותר נכון לאומרו מבין לשמע (נחמיה פרק ח׳ פסוק ב׳) והדומה לו, כי הממהר לשמוע חריף השכל הוא, אבל חריפות זו אפשר למוקש תהיה לו, יען אינו מתאמץ להבין לרוב חריפותו, וזה יביא לו העצלות, ולכן אינו חוזר על תלמודו, וזה הטעם ממהר לאבד הוא.

וזו הסיבה שאמר מהר לשמוע וקשה לאבד חכם, שהחכם יודע שדברי תורה קשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית (חגיגה דף טו׳ עמוד א׳), וחוכמתו עיקרה תאוותו באהבת התורה, כדאמר באהבתה תשגה תמיד (משלי פרק ה׳ פסוק יט׳), ויותר מכסף וזהב מחמדה, וכיון שחומדם מאוד, משמרן שלא יאבדו ממנו, ואם קרה ואבד ממנו משהו יחזר עליו מפני אהבתו.

מידע שיש על קקי בחלום

(יג) ארבע מדות בנותני צדהה. הרוצה שיתן ולא יתנו אחרים, עינו* " • • • •• • • t It •• •• • •• ן • • • •״ •• • >

רעה בעל אחרים. לתנו אחרים והוא לא לתן, עינו רעה בעלו. לתן דלתנו אחרים, חסיד.לא לתן ולא לתנו אחרים, רעע:

(יד) אךבע מדות בהולכי לבית המז־רע. הולך ואינו

1. עושה, שכר הליכה בידו. 505 עושה ואינו הולך, שכר מעטה בידו.

506הולך ועושה, חסיד. לא הולך ולא עושה, רשע: ••1: /• י T ״ ״״T T * %• Ji

504 מה הוא שאמר ואינו עושה, הן בבית המדרש עסקינן, בעי למימר ואינו לומד, ואולי ר״ל לומד על מנת לעשות, ולא מוכרח שגם עשה ממש כדאמרינן במדרש שכל טוב (שמות פרק יב׳ פסוק כח׳) מלכו ויעשו בני ןשראל ליתן שכר הליכה ושכר לעשייה, ובעידניה דכתיב ויעשו, וכי כבר עשו, אלא מיד שקבלו עליהם לעשות העלה עליהם המקום כמו שעשו כבר ע״כ.