פס׳ ב - "וישמע ה’. הוצרך לומר וישמע ה; לומר שלא שמע אלא ה׳ הכוונה בזה שלא דברו בפני בריה, עוד נתכוין לומר שמהם שמע ולא ממשה, שלא קבל לפני ה’ כדרך הנעלבין מזולתם".
פס׳ ו - מרים ואהרן אמרו "גם בנו דיבר ה׳" וה׳ הענישם ולאחר מקרה זה לא דיבר עמם.
ישנם שלוש דרגות כלליות בהכרת ה׳ "האחת לא השיגה אדם בנבואה והוא מה ששאל משה (תשא לג יח) הראני נא את כבודך פירוש נא עתה מה שאתה עתיד להראותני לאחר מיתה, כי יודע היה משה המושג לצדיקים בעולם העליון, והשיבו ה׳ לא תוכל וגו׳ כי לא יראני האדם וחי אלא לאחר מיתה, והדרגה זו היא בעצמות אורו יתברך, והגם שלא יתייחס אליו מאמר עצמות אלא לשכך אוזן וכו’, הדרגה השניה היא אור המאיר ממנו יתברך שיתייחס אליו תמונה, ואין תמונה זו דומה לשום תמונה מההוים בנמצא, כי אין לו תמונה אלא תמונה לנעלם מעיני כל חי שאין לה מכיר זולת משה אשר הכירה לו ה׳ דכתיב ותמונת ה׳ יביט, מה שלא השיג זולתו בכל הנביאים, הדרגה שלישית היא הבהקת אורו יתברך ברחוק, הא למה זה דומה לנר דלוק אשר ילך אורו למרחוק ויראה אדם האור ההוא, וזה יקרא מראה, וזה הוא השגת הנביאים זולת משה, והוא מאמר ה׳ במראה והבן, וכנגדה אמר במשה ותמונת ה׳ יביט".
כאן נקרא על פיטום הקטורת עם כוונות
פס׳ ח - נבואת זכריה היא סגורה ואין יודע כוונת נבואתו. [במאורי החיים הביאו עוד מקורות לסתימות נבואת זכריה].
פס׳ ט - גם אהרן נענש בצרעת אלא שהוא נתרפא מיד.
פס׳ יד - כמשה התפלל על מרים מיד פרחה ממנה הצרעת אך היתה צריכה להיסגר שבעת ימים כל זאת.
פרשת שלח לך
מיקוד:
פרק יג פס׳ ב.
פס׳ יז.
פס׳ יח.
פס׳ כד.
פס׳ כו.
פס׳ כה.
פס׳ ל.
פס׳ כט.
פרק יד פס׳ א.
פס׳ לב.
פס׳ ט.
פס׳ לו.
פס׳ י.
פרק טו פס׳ ל.
פס׳ יא.
מיקוד מורחב:
פרק יג פס׳ ב - ישנם שני סוגי ריגול - א. לראות באיזה דרך כדאי לעלות ומהיכן לתקוף וכדומה. ב. ריגול האם בכלל יש בנו כוח לנצח את העמים היושבים שם. ומשה אמר שאין ללכת לרגל את הארץ משום שה׳ הבטיחנו בה ולכן הריגול הוא מיעוט אמונה בה׳ אך עמ״י הערים על משה שהם הולכים לרגל את הארץ לצורך מציאת הטמנת הממון של הגוים.
"או אפשר לצד שכוונת המשלחים היתה רעה תפעיל פועל הרע בשליח ויחזור להיות שלוחו של אדם כמותו ויולד בו תכונה רעה מה שלא היתה בו קודם כדרך שתולד בחינת הקדושה בשלוחי מצוה לטובה אות, ולזה הגם שהיו צדיקים, בהתחלתם עשות ההליכה לרגל נולד בהם תכונה רעה מכח המשלחים ויעצו להדיח". [וראה במאורי החיים שהביאו מהשם משמואל בשם אביו האבני נזר להסביר את הגמ׳ בברכות (לד:) ש״צ שטעה סימן רע לשלוחיו שהחסרון הוא מחמת המשלח ולכן ה׳ אמר למשה שלח לך - שאם משה היה משלחם לא היו חוטאים, אבל כאשר המרגלים נעשו שלוחים של ישראל חטאו].
מידע שניתן לקרוא יארצייט צדיקים
"עוד רמז במאמר לך על פי מה שאמרו ז״ל בפסוק עתה תראה אבל במלחמת ל״א מלכים אינך רואה עד כאן. מעתה אם היו ישראל נכנסים לארץ בשנה השנית ליציאת מצרים והיה מתקיים מאמר ה׳ שאמר עתה תראה היה מוכרח משה לישב חוץ לארץ כהדיוט או יכנס לארץ ישראל הדיוט, ובאמצעות שליחות המרגלים נתעכבו ישראל מ׳ שנה ולא ירד משה מגדולתו ויהי בישורון מלך מ׳ שנה עד מלאת ימיו, והוא אומרו שלח לך כי לך הנאה בזה בתכלית הדברים".