פס׳ ד - אחר שמואב המליכו את בלק עליהם למלך (והוא היה מנסיכי מדין) הם פנו לבלעם לעזרתם ובלעם הודיע להם שישראל לא ירעו למואב שיש צו אלוקי אל תצור את מואב ואל תתגר בם מלחמה, ולאחר ששמעו כן הם לא היו צריכים יותר לבלק והורידו אותו מעליהם וחזר לנסיכי מדין [ושם מת ע״י ישראל] וראה לקמן בפרשת פנחס (כה, טו ”במדין הוא”).
פס׳ ה - בלק אמר לבלעם אתה שאמרת ששום עבד לא יצא ממצרים ועשית כשפים לשם כך והנה עם יצא ממצרים בניגוד לדבריך וכשפיך וכן שיעצת לפרעה למעט את בנ״י הנה כיסה את עין הארץ והוא מרובה מאוד, בעצם בלק אומר לבלעם דבריך לא התקיימו, ולכן אין לסמוך על כשפים בעניין עם זה ולכן גם מה שהודעת שישראל לא ירעו את מואב אין זה בטוח לכן בלק קורא לבלעם לבוא ולהילחם עם ישראל.
”ובדרך רמז פיו הכשילו במאמר ארה לי לארר את בלק...לקיים מה שנאמר חרבם תבא בלבם”.
מאמר בנושא dosidate
פס׳ ו - מובן שלבעלם היה כוח לקלל אך כיצד היה לו כוח לברך? אלא "לעולם ברכת בלעם כברכת חמור" ואינה שווה כלום ואין לו שום כוח אלא שהיה רואה באיצטגנינות וכך יודע מה עתיד להיות ובכך מברך מה שכבר עתיד להיות ממילא.
פס׳ יא - מדוע בלעם שינה מדברי בלק בדברו עם ה’? אלא שבלעם טעה לחשוב שיש נעלם מאת ה׳ שינה דברי בלק שמהם נודע שנאתו לישראל והרי ידוע כבר לכל העולם אהבת ה׳ לעמו, ואמר את הדברים בצורה שבה לא נשמעת שנאתו לישראל.
פס׳ יב - כאשר ה׳ שאל את בלעם ”מי האנשים האלה עמך” בלעם טעה לחשוב שחלילה נעלם מה׳ דבר אלא שכוונת ה׳ באמת הייתה לומר לבלעם שאין מכבודו ללכת עם אנשים אלה שהם פחותים בדרגה ובאמת בלעם הבין זאת ואמר להם "מאן ה׳ לתתי להלוך עמכם״ וא״ת מדוע ה׳ כיבד את בלעם כך? א. משום שבלעם הוא נביא לאומות ה׳ מקפיד על כבודו. ב. זה שכר עבור שאמר שישיב להם מה שיאמר אליו ה׳.
"ואמר לא תאור ולא לקח לשון עצמו שאמר בלעם קבה לי, להודיעו כי ידע גם לשון השליחות ששלח בלק ולשון ארה אמר ועקצו לבלעם ברמז זה שידע ששינה בלשונו”.
”הצדקות הוא מקור הברכות”.
מידע שיש על k9 סינון אתרים
פס׳ כ - מדוע ה׳ נתן לבלעם ללכת בפעם השניה, ועוד מהו שאמר ה׳ בלשון ספק אם לקרוא לך באו האנשים וכי ה׳ לא יודע? אלא ה׳ רצה להסיר שני חששות א׳ שאם לא יתן לבלעם ללכת יחשבו שה׳ לא נותן לו להלוך משום שה׳ חלילה מפחד מכך שבלעם יקלל את ישראל, ואם כן יתן לו ללכת יחשבו שבלעם ברשות עצמו ולא בידי ה׳.
האוה״ח מכנה את בלעם ’כלב׳ [וכן מופיע במדרש שהביא אוה״ח בתחילת הפרשה] וכן הוא קורא לו ’עביט של מי רגלים’. ובפס׳ כג קראו ’בזוי זה’. ובפרק כג פס׳ ה קראו ’חזיר’.
פס׳ כב - מדוע חרה אף ה׳ בבלעם? משום שהוא הלך ולא אמר שהולך ברשיון ה׳ וזה יגרום לאחרים לחשוב שהוא הולך ברשות עצמו ולא ברשות ה׳ ולכן ה׳ כעס עליו. [ראה גם בנחלת אבות להרה”ג יוסף משאש זצ”ל פ”ה דרוש שכח (במהדורה החדשה - הכתומה חלק ו’ עמי 269) הסבר נפלא לשא’ זו בדרך פשט].
פס׳ כג - מדוע המלאך נראה לאתון בשלושה מקומות שונים ולא שלוש פעמים באותו מקום? ה׳ עשה זאת מידה כנגד מידה כנגד שלושה דברים שבלעם עשה ברשעו. [בתנחומא פרשת ויצא (סימן יג) מובא הסבר נפלא ”עד הגל הזה זש״ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר (במדבר, כב), הגל הוא הקיר לפי שעבר בלעם את השבועה שנשבע ליעקב שנאמר אם לא תעבור את הגל הזה ואת המצבה הזאת לרעה, ובלעם זה לבן שנאמר ארמי אובד אבי (דברים, כו)”].
פס׳ לה - מדוע ה׳ לא אומר לבלעם לחזור לאחר שבלעם שאל אם לחזור? משום שאם היה ה׳ אומר לו לחזור היה בכך חילול ה׳ שהאנשים שאיתו יגידו שה׳ מפחד שהוא ילך, וזה שכתוב בפס׳ ”לך עם האנשים” בשביל האנשים שבאו איך שלא יהיה חילול ה’.
”ומעתה מצאתי טעם למעשה ישראל שהרגוהו כי כפי הדין נתחייב מיתה כי ה׳ הזהירו בין על המעשה בין על הדיבור בפירוש כנזכר ואזהרת בני נח זו היא מיתתן".
פס׳ מא - בלק עזר לבלעם לעלות לבמות בעל (עבודה זרה - רש״י, כנראה מקום גבוה) משום שבלעם היה חיגר ברגלו וזה שכתוב ויקח בלק את בלעם ויעלהו.