פס׳ יב - "אפשר שנתכוין לומר לו כי הוא מיחל ומצפה לשום ה׳ דברו בפיו לדבר, והוא אומרו אשר ישים ה׳ בפי אותו אשמור פירוש מיחל ומצפה לדבר, כי יטעום טעם גדול אשר אינו כדאי הוא וכל משפחות האומות כידוע כמה ערב לנפש טעם הכח הקדוש אשר מלתו על לשונו, והגם שעשה ה׳ בפיו דבר ופירשנו לבל יגעו הדברים בפה חזיר, אף על פי כן יטעום טעם בן נותן טעם ויערב לו".
פס׳ כא - החטא בעמ”י הוא לא מהותי הוא רק ליכלוך חיצוני להם וכך מסביר האוה״ח את הפס׳ ”לא הביט און ביעקב. יתבאר על פי דבריהם ז״ל שאמרו כי על ידי חטא האדם נרשם רושם כח הרע באבר שבו עשאו והיא בחינת הפגם המוזכרת בדבריהם ז״ל, ופירוש און הוא כח הרע הנמשך מהעבירה, על דרך אומרו לא פעלתי און, וכתיב יוליכם ה׳ את פועלי האון, ולזה אמר לא הביט און שהוא רושם המפעל הרע אינו אפילו ביעקב שהן המון העם שיתכנו בשם יעקב שכלם נשמרים מעשות רע, והגם שיטעו מדרך השכל אינו נקבע בנפשם האון שהוא חלק הרע, על דרך אומרו כולך יפה ומום אין בך פירוש שאין החטא עושה בו מום קבוע אלא לכלוך העובר על ידי רחיצה והדחה, וכמו שרמזו ז״ל במה שאמר הכתוב שחורה אני ונאוה יעיין שם, ואומרו ולא ראה עמל בישראל פירוש אפילו פגם שצריך עמל להעבירו אינו באותם שנקראים ישראל שהם הצדיקים". [וראה גם לעיל פס׳ ח׳ אותו יסוד ולכן בלעם לא יכל לקללם ”מה אקוב לא קבה אל”].
כנסו למידע כאן גחנון בשבת
הסבר יפה לפס׳ ע”פ דברי חז”ל (קידושין מ.) מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה. ”הצדיקים הגם שעושים מצות וכל עסקם בתורה אינם מרגישים שיש להם עמל על דרך אומרו עמל הוא בעיני אלא אדרבא כאדם המרויח וכאדם המשתעשע בשעשועים לרוב חשקם בתורה.
גם נתכוון על דרך אומרו אני בינה לי גבורה, כי כשהצדיקים עוסקים בתורה ומתמידין בה אין להם עמל בעסק התורה שאדרבא היא נותנת לו גבורה".
בזכות ישראל [הצדיקים והבינונים] ה׳ כביכול מעלים עיניו מחטאי העולם כולו "ומעתה המבקשים לעקור אומה זו מבקשים לאבד העולם ויושביו”.
שבחם של ישראל "שלא בחר ה׳ לשכן שמו אלא עמם. ועוד שעשה בהם כח עליון שיכולין לאבד כל מה שנותנין בו עיניהם כמלך עולם, והוא אומרו ותרועת מלך בו פירוש אין צריכין שה’ יאבד קמיהם אלא בהם עצמן יש הדרגה זו. וכן תמצא שהצדיקים כל מקום שנותנים בו עיניהם להשחית בכל הנבראים הם בעלי היכולת”.
פס׳ כב - "אל מוציאם ממצרים. אמר מוציאם ולא הוציאם...ונראה על דרך אומרם ז״ל בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, על כן אמרו יודעי פנימיות התורה כי כל ליל פסח מתבררים כוחות הקדושה מהקליפה ונוספים בעם בני ישראל והיא הבחינה עצמה של יציאת מצרים, והוא אומרו אל מוציאם כי לא יציאה ראשונה לבד אלא בכל שנה ושנה מוציאם כנזכר, ונתן טעם כתועפות ראם לו פירוש כי ה׳ מוסיף ומחזק אותם לרוממם ואין קץ לרוממות אשר חשב ה׳ עליהם עד גדר שלא ישאר שום תערובת הרע בקדושה”.
כנסו לקרוא על מה מברכים על שניצל
פס׳ כז - אחרי שתי פעמים שראה בלק שבלעם מברך את ישראל ולא מקללם מדוע הוא ממשיך לנסות ולא חושש שבלעם שוב יברכם? ”נראה כי חשב שאפשר שהפינה שעמד בלעם פעם אחד וב׳ היו אנשים צדיקים מה שאין כן עתה שמשים פניו כנגד כל העם מן הסתם יהיו בהם כת אחת בלתי הגונה וחשב אולי ימצא מקום לקוב משם".
פרק כד פס׳ א - המדבר הוא מקום ראש הקליפה הס״מ וחיליותיו שונאי עם בני ישראל.
פס׳ ב - על כל שבט שרתה שכינה בנפרד כי יש דרגות בשבטים ”או לצד הזכות שיש לאחד יותר מחבירו או לפי המניין”.