מאת: קובי עזרא Ph.D יעקב, מומחה לרפואה נטורופטית, ומדריך כושר מוסמך. פרטים: 052-8567140. מחלת האוסטאופורוזיס (דילדול העצמות) נוצרת בעיקר אצל נשים, אך אין זה אומר כי גברים לא לוקים בהפרעה!

מהי מחלת אוסטאופורוזיס?
מחלת האוסטאופורוזיס, היא מצב שבו חלה ירידה במסת העצם (ירידה בצפיפות העצם) – באופן סיסטמי (מערכתי). ההגדרה למחלה היא, מחלת עצם מטבולית המאופיינת ע"י מסת עצם נמוכה עם שינויים מיקרו-סטרוטורליים (זעירים במבנה), הגורמים לסיכון מוגבר לפתח שברים.

הרכבם הכימי של עצמות גופינו אינו משתנה, אך בגלל הירידה בכמות העצם (בחומרים האורגניים והאנ-אורגניים), העצמות נעשות פריכות, חלשות ופגיעות יותר לשברים. מבחינה מילולית, מקור המילה אוסטאופורוזיס בלטינית ופירושה: אוסטאו = עצם, פרוזיס = חרירים, כלומר עצם מחוררת.
העצם בנויה ממצע אורגני המכונה: מטריקס, עליו שוקעים מלחי סידן המקנים לעצמותינו את חוזקן וקשיותן. במהלך תקופת חיינו נמצאות העצמות בתהליך בלתי פוסק של השתנות. תהליך זה נקרא עיצוב מחדש (remodeling).

העצם מכילה תאים שונים בעלי תיפקוד שונה. בין החשובים ישנם את התאים אשר מפרקים עצם, המכונים אוסטאוקלסטים. ותאים בוני עצם, המכונים אוסטאובלסטים. שני סוגי תאים אילו "חיים" בשלום, ובגיל הבגרות ישנו יתרון לתאים הבונים את עצמותינו (אוסטאובלסטים), לכן השכחות לשברים עקב עצמות חלשות – נמוך ביותר.

לעומת זאת, בגיל מבוגר יש לתאים ההורסים עצמות (אוסטאוקלסטים) יתרון תיפקודי טוב יותר, לכן ישנה נטייה מוגברת של שברים אוסטאופורוטיים בגיל המבוגר. אצל אנשים צעירים קצב יצירת העצם עולה על קצב פירוקה; כתוצאה מכך גדלה כמות העצם במשך 25 השנים הראשונות לחיים. בגיל 35 - 40 בקירוב, שיעור הספיגה החוזרת (פירוק העצם) עולה על קצב היצירה של עצם חדשה, וכמות העצם נמצאת בירידה. השינויים בשלד עם הגיל: הזדקנות העצמות. עד תום העשור השני לחיים השלד נמצא בשלב של צמיחה. העצמות מתארכות, מתעבות ונעשות סמיכות יותר.

בעשור השלישי מסת העצם בגוף היא בשיאה. צפיפות העצם גדולה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים. השלד הבוגר שומר על צפיפותו במשך העשור השלישי או הרביעי. אין פירוש הדבר שהעצמות הן לא פעילות מבחינה מטבולית, אדרבא, היום ידוע שעד סוף החיים קיים תהליך בלתי פוסק של התחדשות העצם. בסביבות גיל 35-40 מתחיל תהליך של הזדקנות העצם. בשלב הזה קצב יצירת העצם החדשה ע"י אוסטאובלסטיס (תאים בוני עצם ) אינו מדביק את קצב פירוק העצם הישנה ע"י אוסטאוקלסטיס(תאים הורסי עצם ).

התוצאה היא ירידה בצפיפות העצם. חשוב לזכור שזהו תהליך פיזיולוגי, הקורה אצל רוב הגברים והנשים החל מגיל 35-40 ומתבטא באיבוד של 0.5%-1% של מסת העצם לשנה. ואולם כאשר אישה מגיעה לגיל פוסקן הווסת חלה האצה בקצב אובדן העצם המגיע לכדי 2%-4% לשנה. שלב זה נמשך בין 5 ל- 10 שנים ולאחריו חוזרת האישה לפאזה של אובדן עצם איטי עד 1% לשנה. אצל הגברים לא קיים השלב המואץ של אובדן עצם. כאשר צפיפות בעצם יורדת עד שנגרמם כשל מכני של העצמות, דהיינו, העצמות הופכות לשבירות יותר, לפנינו אוסטאופורוזיס. התהליך של איבוד עצם מהיר יותר אצל נשים, במיוחד ב- 5 - 6 השנים הראשונות שלאחר הפסקת הווסת. בגברים, מדרך הטבע כמות עצם גדולה יותר ותהליך איבוד העצם אצלם איטי יותר.

מה גורם לאוסטאופורוזיס ? התפתחות האוסטאופורוזיס הינו תהליך מורכב ביותר. הכולל גורמים תזונתיים, גופניים, הורמונליים, גנטיים ואתניים. גורם חשוב להופעת האוסטאופורוזיס בנשים הוא הירידה בהורמון המין הנשי אסטרוגן, המתחילה בתקופת הבלות. איבוד העצם הוא תוצאה ישירה של איבוד האסטרוגן המסוגל "להגן" על העצם מפני פירוק.

טיפול הורמונלי תחליפי כיום ישנם הוכחות ליעילות של טיפול הורמונאלי תחליפי במניעת איבוד עצם. לטיפול זה יתרונות רבים (לא רק בנושא של אוסטאופורוזיס). אך יש לו גם כמה חסרונות רציניים (כמו: נטייה מוגברת לסרטן צוואר הרחם ואבני מרה) ולכן ההחלטה על טיפול הורמונאלי תחליפי חייבת להיעשות ע"י הרופא המטפל ועל ידי האישה שקיבלה את כל המידע הדרוש.

הטיפול באוסטאופורוזיס מוכח כאשר אובחן אוסטאופורוזיס, בין אם ע"י איבוד משמעותי של רקמת עצם או ע"י נוכחות שברים (כולל מומים בגלל שברים בחוליות), החולה יכולה לקבל טיפול למניעת איבוד נוסף של עצם, וע"י כך להפחית את הסיכון של שברים נוספים. היום קיימים טיפולים תרופתיים שונים, אשר מעכבים את פירוק העצם או מגדילים את כמות העצם, ולהלן הם: מטבוליטים של ויטמין d, ויטמין זה חיוני לספיגת הסידן ממערכת העיכול אל מחזור הדם ומשם אל העצמות, על כן חשיבותו. יש להיזהר מפני מינון עודף העשוי לגרום להרעלה. כמו כן, במינון שלא מותאם באופן אישי, ניתן לפתח אבנים ברקמות רכות, כמו: בכליות, בפרקים וכ"ו.סידן – קאלציום, תוספת הסידן מהווה גם היא חלק מטיפול מניעתי. יש לשלב תפריט המותאם באופן אישי (ובהתאם להמלצת הרופא). חשוב לציין כי ישנם במזון חומרים המקטינים את ספיגת הסידן, כמו: חומצה אוקסלית וחומצה פיטית. שתי החומצות הנ"ל נקשרות למלחי הסידן בקשר כימי בלתי הפיך, כך הסידן מופרש בצואה בכמויות מוגברות.

ליקויים בספיגת סידן עם העלייה בגיל (תהליך ההזדקנות) ובאוסטאופורוזיס בכלל, הליקויים בספיגת הסידן מהמזון דרך המעי לדם הם תופעה שכיחה ביותר. פירושו של דבר שפחות סידן נספג מהמזון שאנו אוכלים ומגיע לדם. על מנת לפצות על המחסור באספקת סידן, הגוף מנצל סידן מהעצמות. תהליך מתמשך זה של ספיגה חוזרת של עצם מוביל לאיבוד משמעותי של רקמת עצם עד כדי אוסטאופורוזיס. כמו כן, ישנם גורמים נוספים המפריעים לספיגת הסידן. קפאין, עישון, צריכת חלבונים וזרחן גבוהים, סטרס (לחצים), ירידה ברמות החומציות בקיבה (המתרחש עגיל המבוגר) וחוסר או עודף בפעילות גופנית. קליטת וניצול הסידן ע"י גופינו, תלויה במספר גורמים, כמו: רמת החומציות בקיבה. היות והסידן מסיס טוב יותר בסביבה חומצית, כך נבין כי חומצת הקיבה מסייעת לספיגת הסידן מן המעיים למערכת הדם. הנאמר עד כאן כשר למהדרין כשמדובר בסידן קארבונאט (סידן פחמתי). סידן זה נחשב מבחינה כימית למלח קשה תמס, לכן הוא זקוק לנוכחות רמת חומצת קיבה תקינה (ועוד) בכדי להיספג. כאן נכנסים לתמונה סוגי סידן הקשורים למולקולות אחרות, כמו למשל: סידן ציטראט (סידן הקשור לחומצת לימון) אשר אינו זקוק לתנאים שצוינו כדי להשפיע באופן אופטימלי. כמו כן, ישנם סוגי סידן טובים אחרים, כמו: סידן גלוקונאט, סידן פיקולינאט וכ"ו. ויטמינים שונים, כמו: ויטמיני c, e, k, ובעיקר ויטמין d, מסייעים לספיגה אופטימלית של בסידן. את המקורות לויטמינים אילו ניתן לאכול ממגוון הפירות.

מי בעד מוצרי חלב ? מוצרי חלב הינם מקורות טובים ביותר לסידן. אך השאלה הנשאלת היא האם הם מקור אופטימלי וזמין לגופינו ? לשאלה זו תשובה מורכבת היות ולפי מחקרים רבים, ניתן לומר כי מוצרי חלב אכן מסייעים במניעת תהליך איבוד העצם. לעומת זאת מוצרי חלב מכילים בנוסף לסידן, גם כמויות בלתי מבוטלות של זרחן – פוספאט (המצוי ברוב המזונות), אשר מתחרה על אתרי הספיגה עם הסידן, מהמעיים למחזור הדם. כל ניתן להסיק כי הזרחן מקטין את רמות הסידן בדם – ועל כן חסרונו. כמו כן, מוצרי חלב מכילים כמות גבוה של שומן מהקבוצה הרוויה – זו שמסייעת ליצור עורקים חסומים יותר. בנוסף, מכילים סוג של דו-סוכר הנקרא: לקטוז. סוכר זה עשוי לגרום הפרעות עיכול בעיקר בגיל המבוגר. המצב מכונה, אי סבילות ללקטוז, ומטופל ע"י הוספת האנזים בכדורים או ע"י הימנעות ממוצרי חלב עתירי לקטוז. הסימפטומים להפרעה זו הם: לרוב רק סימפטומים עיכוליים, כמו: גזים, כאבי בטן, שלשולים וכ"ו.

סידן מן הצומח מזונות צמחיים רבים מכילים כמויות בלתי מבוטלות של סידן. מקורות אילו מצויים בעיקר בירקות ירוקים, פירות, שקדים ואגוזים. צמח הסויה נעשה פופולרי ביותר, היות ומפיקים ממנו חלב-סויה העשיר בסידן ובפיטו-אסטרוגנים.

מניעה אצל אישה שכבר פיתחה אוסטאופורוזיס אין אפשרות להחזיר לעצם את כמותה ואת איכותה המקורית. לכן עדיף תמיד למנוע התהליך. זאת ניתן לעשות על-ידי: השגת כמות שיא אופטימלית של העצם. מניעה של איבוד עצם. השגת שיא אופטימלית פירושה: ככל שכמות העצם גבוהה יותר בגיל הבגרות, כך העצם תהיה מוכנה טוב יותר לקראת השנים של איבוד עצם, ויעבור זמן ממושך יותר עד שהעצם תעבור את סף הפגיעות לשברים. יש מספר דרכים למניעת אוסטאופורוזיס:  הבטחת תזונה נכונה הכוללת שפע של סידן:

הצריכה היומית המומלצת של סידן ילדים קטנים 800 מ"ג ליום גיל 10 - 20 1200 מ"ג ליום נשים בגיל 20 - 40 1000 מ"ג ליום גברים בגיל 20 - 60 1200 מ"ג ליום נשים לאחר הפסקת הווסת 1000 - 1500 מ"ג ביום (תלוי בטיפולים נוספים).

הטיפול באוסטאופורוזיס בעייתי מכמה סיבות. זהו טיפול ארוך, שתועלתו לא נראית תמיד לעין והרבה מהחולים מתקשים להתמיד בו. קשה לנבא איזה טיפול יתאים לאיזה חולה.קשה להעריך את השפעת הטיפול על מסת העצם ועל חוזקה.צריך לזכור שגם הטיפול המוצלח ביותר לא יכול לשקם את מסת העצם ולהחזירה לקדמותה, אלא בעיקר למנוע את התקדמות התהליך. יעקב עזרא מומחה לרפואה נטורופטית תזונאי, לפגישת יעוץ בקליניקה צרו קשר: 0528-567140