ביקורת: כי בנו בחרת – בכורה, תיאטרון הבימה – מוזיקה ושירה מדהימים במחזה מרגש

מאת חיים נוי

"כי בנו בחרת", מאת יוכי ברנדס, המועלה בבכורה בתיאטרון הבימה הוא מחזה מרגש , המלווה בשירה ובמוזיקה מדהימים ומרטיטים והעוסק בתרבות היהודית, בדת ובהלכה, חילונים ומסורת.

ההצגה מורכבת בעצם משני רבדים. החלק הראשון הוא המחזה עצמו, העוסק במשפחה דתית שנקלעת למשבר עמוק בעקבות התפתחות בלתי צפויה, לאחר מותה של אם המשפחה. הרובד השני שעוטף את המחזה והוא בעצם מהות החוויה הדרמטית והמרטיטה הינו המוזיקה והשירה המדהימים והנפלאים, המותירים את הצופים נרגשים ומלאי התפעלות.

זהו המחזה הראשון שכתבה הסופרת יוכי ברנדס והוא עוסק במשפחת חסון. אם המשפחה מתה ובני הבית נאלצים להתמודד עם תפנית חדה ומפתיעה. מתברר, כי היא הותירה מסמך ירושה על שם אישה גרמניה. בדיקה מעלה, כי אותה גרמניה היא גויה, בת למשפחה שהייתה מקורבת לנאצים והיא בעצם אותה גברת חסון, שמחקה את עברה ובדתה קורות חיים של יהודיה שניצלה בשואה. כיון שכך, הרי שבני המשפחה הם גויים ועליהם להתגייר. אולם, הפיתרון הזה הוא טעון ועלול להזיק יותר מלהועיל, אליבא דבני הבית. מכאן, מתפתלת העלילה שמתרחשת בדירת המשפחה, בבית העלמין ובבית הכנסת. סוגיות יהודיות והלכתיות צצות לפרקים ועליהם לפתור אותן או להתעלם מהם, אם ברצונם לשמור על אחדות המשפחה.

ילדיו של אב המשפחה הן שירה, הבכורה, חילונית הנמצאת בהריון מתקדם, אפרת, מתנחלת דתית המאורסת לבחור שאין היא יכולה עתה להינשא לו, דוד שהוא עתה גם גוי וגם גיי, המתגורר עם בן זוגו, עורך הדין. אב המשפחה אברהם קרוע בין המתרחש בביתו לבין החשש שיגלו את עברה של המנוחה ויוציאו אותה מבית העלמין.

כך קורה שמשפחה שנחשבה למשפחה דתית רגילה , הופכת עם גילוי הסוד , למשפחה המסתחררת במערבולת דתית ואידיאולוגית.

הבמאי הכישרוני איציק ווינגרטן העלה מופע אמיץ, מרגש ומעניין.

שמיל בן ארי כאברהם הוא שחקן נפלא, היודע להגיש דמות הקרועה בין בני הבית לבין המסורת והסביבה. שמיל הגיע למחזה לאחר שקודמו בתפקיד עמוס לביא ז"ל, מת ממחלה ממארת בשלב החזרות. שמיל הוא שחקן ברוך כישרון, מרגש ונהדר.

אגב, כדאי היה לערוך הגהה בתכניה, שם רשום שמיל בשוגג ברשימת המשתתפים כשמיל לב ארי במקום שמיל בן ארי.

סיון ששון כשירה הבת הבכורה היא טובה מאוד ומדייקת בתפקיד  בצורה נעימה ומוצלחת.

עפר שכטר כדוד, מציג בפעם הראשונה במחזה והופעתו היא בסדר גמור, נקייה וקולחת.

נגה שחר כאפרת, הבת המתנחלת הדתית, היא מוצלחת ומעבירה את תפקידה באורח מעולה.

אורי אברהמי כשומר-גנן בית העלמין, מעין תפקיד של משולח, מצטיין בעיצוב הדמות. הופעתו היא נהדרת ומרשימה.

ערן פרץ,דורון עמית,תומר גלרון משחקים כהלכה ובמקצועיות.

אורי וידיסלבסקי המצטיין חיבר את המוזיקה למילים מהמקורות ומהתפילות. מדובר ביצירה מדהימה ומרשימה, המעוצבת בהתאמה למתרחש על הבמה .

שלושה זמרים מחוללים פלאות בהגשת השירים. עדי ארד-גרוס, זמרת וחזנית, היא נפלאה ורבת כישרון. מני פיליפ מצטיין בהגשת השירים ובביצועם. יגאל מזרחי מגיש את השירים בביצוע מפעים והסלסול בשירתו הוא ייחודי ומוסיף נופך מיוחד.

נמרוד נול על הכינור מוסיף לחוויה.

התפאורה של פרידה שוהם היא טובה מאוד והרעיון של הכיסאות ההופכים למצבות הוא מעניין ומוצלח.

התלבושות של ילנה קלריך הן יפות ותואמות לתפקידים. התאורה של מאיר אלון בוזקת אור במקומות הנכונים ובמדויק.גליה פרדקין עצבה את התנועה ובמיוחד ראוי לציון ריקוד השומר הנפלא.

אין ספק שהמוזיקה והשירה מאפילים על המחזה עצמו ואולם השילוב המופלא ביניהם יוצרים הצגה מיוחדת במינה וחוויה תיאטרלית מרשימה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.