הכרזת העצמאות של עם ישראל בארץ ישראל, נעשתה בעצומה שלמערכה מדינית וצבאית כבדה, שהייתה נטושה ברחבי הארץ. ב-14 במאי 1948 בכל הארץ נשמעו שריקות כדורים, אנקות פצועים, ובערים, בהם חשבו הערבים לערוך טבח המוני ביהודים, הונף לראשונה דגל עברי – הורד הדגל הבריטי מעל התורן בבית הממשלה המגודר, כמו מבצר בירושלים. הנציב העליון האחרון של ארץ ישראל סיר אלן קאנינגהאם עלה על סיפון המשחתת "ויליאמס", שעגנה בחיפה והפליג לאנגליה. השלטון הבריטי, השלטון הזר האחרון בארץישראל – תם.

בצאתו השאיר בארץ המנדט הבריטי , כפי שהבטיחו הפקידים הבריטים הבכירים, תוהו ובוהו. הכול הושבת, כמתוכנן על ידי הבריטים, משרדי הממשלה הפסיקו לפעול, תחנות המשטרה נסגרו או נמסרו ברובן לערבים והיה צורך לכבוש אותן. שירותי הדואר הופסקו, הקשר עם העולם החיצון הופסק. היה צורך דחוף להתחיל מיד בעבודה רגילה, יומיומית, להחזיר הכול למסלול-מחדש. כל עיכוב בהסדר החיים הפנימיים, אף בשעה גורלית זו של מלחמת דמים, פירושו הרס של כל המפעל הציוני , שטופח במשך עשרות בשנים.

מן ההכרח היה לקבוע מיד ממשלה, מוסד מחוקק, בר סמכא, שיסדיר, ינהל את מכלול העניינים ויפעיל את המכונה, שבין גלגליה שמו הבריטים בלמים ואף מוקשים.

אף-על-פי-כן היו ביישוב דעות שכדאי עוד להמתין להחלטת האו"ם חדשה, שנתכנסה לדון מחדש בבעיית ארץ-ישראל. אכן עד להכרזת המדינה, לא ידעו נציגי האומות והיהודים בחוץ לארץ, אם אמנם תמצא "מינהלת העם" עוז להכריז על הקמת המדינה.

שלושה ימים לפני ההכרזה, ביקשו חבריה של מינהלת-העם לשמוע מפי ראשי ההגנה אם יהיה באפשרותו של היישוב לנצח, במקרה שצבאות ערב יפלשו למדינה לכשתקום. ראשי ההגנה והרכש מסרו דין וחשבון תמציתי על מערך הכוחות היהודי ונשקו.

לרשות כוחות אלה נמסרו רובים מכל הסוגים, בחלקם מיושנים, מקלעים, מרגמות קלות, רימוני יד, רובם תוצרת הארץ וסטנים שנוצרו על ידי ההגנה.

דוברי ההגנה הביעו את דעתם שאפשר לנצח, אם יעשה כל מאמץ לרכוש ציוד לחימה, אם ירוכז כל הנשק שבידי היישוב ואם יכריזו על גיוס כללי.

בסיום הדיון דרש בן גוריון להכריז על הקמת המדינה היהודית, מיד ביום סיום המנדט הבריטי. בניגוד לרבים הוא לא היסס אף רגע. כלכל מנהיג גדול, הייתה לו דרך ברורה בה ילך, אף אם חזה מראש בכמה דם תעלה החלטתו.

לפירוט אירועי יום העצמאות 2011