שלושה ספרים נפתחים בראש השנה: אחד של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים, ואחד של בינוניים (לא רשעים ולא צדיקים). צדיקים גמורים – נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים; רשעים גמורים – נכתבים ונחתמים למיתה; בינוניים תלויים ועומדים מראש השנה עד ליום הכיפורים, זכו – נכתבים לחיים, לא זכו – נכתבים למיתה.

לאדם שחטא, עדיין יש שהות לתקן את הטעון תיקון, על מנת להיכנס ליום הכיפורים בלב טהור. בראשית החודש תשרי פותח אלוהים את שערי תשובה, מחילה וסליחה והם פתוחים במשך עשרה ימים לתשובת רשעים וחוטאים, עד זמן נעילת שערים ביום הכיפורים.

עשרת ימי תשובה נקראים גם "בין כסה לעשור", כלומר ימים בין האחד בתשרי, שבו מכוסה הלבנה ("כסה") ויום הכיפורים, שחל בעשרה לחודש ("עשור").

עשרת ימי תשובה – אלה הם הימים מראש השנה (א' בתשרי) עד ליום הכיפורים (י' בתשרי). ימים אלה מוקדשים לתשובה, לתפילה ולצדקה. בימים אלה מברך איש את רעהו בברכת "חתימה טובה" ו"לשנה טובה תכתבו ותחתמו!"

מחזור - התפילות הנאמרות בימים הנוראים (כמו בשלוש רגלים) מרוכזות בקובץ הנקרא "מחזור".

סליחות - החל מראש חודש אלול ועד ערב יום הכיפורים נוהגים יהודי המזרח לקום באשמורת השלישית של הבוקר, לומר סליחות ותחנונים, כדי לעורר את הלבבות לתשובה ולמעשים טובים לפני יום הדין. יהודי תימן קוראים לסליחות "אשמורות", על שם הקימה באשמורת לתפילה.

אצל האשכנזים נהוג לומר סליחות רק בשבוע שלפני ראש השנה. גם ב"עשרת ימי תשובה" אומרים סליחות.

ברוב קהילות ישראל היה מוטל על שמש בית-הכנסת להשכים קום ולהעיר משנתם את הישנים לקום לעבודת הבורא ולומר סליחות

תשליך - לפי מנהג עתיק. שנתפשט בתוך עדות-אשכנז, הולכים ביום א' של ראש-השנה אחרי תפילת מנחה, לפני שקיעת השמש אל הים, או אל הנהר, או אגם או אל באר-מים, להתפלל, כדי לקיים מה שנאמר: "ותשליך במצולות ים כל חטאותם" (מיכה ז', י"ט).

בירושלים נוהגים לעלות על גגות, שמהם רואים את ים המלח או שמתפללים תפילת תשליך ליד הבורות, שלא כלו בחם המים. בצפת עולים על גגות בתים, שמהם רואים את ים כנרת. בתל-אביב ובחיפה, הולכים אל שפת הים.

השופר – ב"ימים הנוראים" נהוגים לתקוע בבית-הכנסת בשופר. התרועה, תרועת השופר. שימשה בימי קדם אות אזעקה. לקול השופר נתכנס העם למפקד ונזעק למלחמה.

לשופר תפקיד רב באחרית הימים. תקיעת השופר תסמן את בוא הגאולה, שחזו אותה הנביאים .

בימינו לשופר תפקיד בתפילה בלבד. למה תוקעים בראש-השנה בשופר של איל? כדי לזכור אתעקדת-יצחק בן אברהם. מלאכת תקיעה בשופר היא אמנות שיש ללמדה ולהתאמן בה.

לשופר תפקיד חשוב, כי קולו פותח את שערי הרקיע ומפנה דרו לתפילות, שתחדורנה ישר אל לב השמים.

ראש השנה 2011 במיני ישראל-חג מתוק במיוחד!