הצוף של החיים!

תגידו – איך אתם מפנקים את עצמכם?

כבר שנים אני עורך עם כל אחד מילדיי יום כייף – אחת לכמה זמן.

במהלכו אנחנו מממשים את התוכניות והמשאלות שרקם ילדי.

זהו תענוג ענקי לכל אחד מילדיי, לי ולביחדנ'ס שלנו.

בפעם האחרונה שבני הבכור רן ואני ערכנו יום כזה, קינחנו אותו בנמל תל אביב – כשרן מוביל אותנו למסעדה כייפית " קום איל פו " (comme il faut בצרפתית = כמו שצריך).

אני תמיד מעדיף כלי פלסטיק יפים על פני כלי זכוכית או חרסינה.

במיוחד אני אוהב כלים בעלי עיצוב מצודד הנעימים למגע ולאחיזה.

הם נותנים לי תחושה קרובה ונטולת חשש כי הכלי ייפול וישבר.

השרות ב" קום איל פו" מסביר פנים ומהיר והשתייה הקרה מגיעה לשולחננו בכוסות פלסטיק מהממות שכמותן טרם פגשתי.

כל הארוחה אני לוגם, אוחז, מניח, ממשש, מתבונן מכל זווית, מראיין את רן לדעתו על הכוסות ובעיקר מתפעל ממערכת היחסים האינטימית שנוצרה בין כפות ידי - לבין הכוס החדשה בחיי.

ממש אהבה מליטוף ראשון.

בסיום הארוחה אני מבקש לדבר עם המנהל. משתף אותו בחוויית האירוח הנעימה שלהם ובתפריט הטעים; ושואל אותו היכן ניתן לרכוש כוסות מקסימות שכאלו.

המנהל "טל חליבה" קשוב ונעים מאוד אומר לי כי לצערו הפסיקו לייבא אותן לישראל, מספר לי כי בקרוב יחליפו אותן באחרות – ולהפתעתי שואל אותי האם אחפוץ באחדות מהן.

אני שומע את ליבי ההולם בצעקות ובתרועות : "כן, בטח, איזה ענק !"

משאיר לו בשמחה רבה כרטיס ביקור וביחד עם רן מתענג על קינוח כייפי של תענוג משותף.

עוברים שבועיים. על קו הטלפון קול בלתי מוכר. זהו "טל" ממסעדת " קום איל פו ".

"זוכר שאהבת את הכוסות שלנו?"

שוב ליבי צורח מתוכי בהתרגשות מופתעת מאוד "בטח, איזו הפתעה, ואיזה ענק שאתה התכוונת וגם מימשת".

"אז הן כבר מחכות לך כאן – מתי אתה מעוניין לבוא לקחת אותן?"

ואני הכול כך שמח (גר במודיעין ולא מזדמן בקרוב לאזור הנמל) מתחיל לחשוב על רעיונות חלופיים.

"לא נורא" קוטע טל את מחשבותיי. "מאיה – מלצרית אצלנו – גרה בשוהם ותשמח לקצר לך את המרחק".

ואני לא יודע את נפשי משמחה ומהשתאות על הבעדניקיות של האדם הטוב הזה אשר ממש לא הכרתיו קודם.

עוברים יומיים ועל הקו קול צעיר ונעים. "שלום זו מאיה מ" קום איל פו ", הכוסות ממתינות לך אצלי ואתה מוזמן לקחת אותן בחפץ לב".

ומאז הכוסות שבמטבח – ואני, לא יודעים את נפשנו מרוב התרגשות.

ממש נראה כי נועדנו מראש. כל מפגש בנינו – חגיגה.

וטל ומאיה – נראה כי הם שושבינים בכירים למרקחת זו.

מה תגידו על נפלאות החיים ועל טוב ליבם של אנשים?

אני מאחל לכם ימים מלאי צוף והתענגות רבה על כל לגימה ולגימה,
בני