ביקורת: "אמנות ההצלחה", בכורה ישראלית, בית צבי , רמת גן

מאת חיים נוי

"אמנות ההצלחה" היא דרמה סוחפת המועלית לראשונה בישראל בבית צבי ברמת גן . המחזאי הבריטי ניק דיר (54) ממקם את המחזה בלילה אחד בשנת 1730 בלונדון והוא עוסק באחד מחשובי האמנים הבריטים, וויליאם הוגארת'.

ייחודו של המחזה הוא בוירטואוזיות של השחקנים הצעירים , המצליחים לחולל משחק מבריק וקולח, בצורה מקצועית וראויה לציון.

ייתכן והמחזה הוא לא רלבנטי ולא ברור מדוע הוחלט להעלותו. הוא גם נמשך כשעתיים וחצי, כולל הפסקה וניתן היה לקצרו. עם זאת, מדובר במחזה מעניין, מותח שהבמאית אתי רזניק הצליחה להפיק את המיטב והמרב מלהקת השחקנים המוצלחת והתוצאה היא מחזה שאין בו רגע דל והשופע משחק מרשים.

ההצגה עוסקת באמן הנודע אשר נקרע בין העולמות: בין רצונו להתמסד לבין הרפתקאותיו האמנותיות והמיניות. המחזה משרטט לילה אחד בלונדון שבו הצייר הוגארת מגיע לצייר דיוקן של רוצחת האמורה לעלות לגרדום והסבור שהתמונה תימכר היטב , מרמה את אשתו ומבלה עם יצאנית ובמקביל מנסה להבין את סיוטי הסירוס שלו. לעיסה נכנסים גם ראש הממשלה האנגלי דאז, וולפול ואפילו המלכה קרולין, אשתו של ג'ורג' השני. העלילה מסתבכת כשהאסירה מצליחה להימלט ומנסה להשיג את הפורטרט  שלה ובין לבין נע ונד הצייר הנודע בין הזיותיו לבין עיסוקיו המיניים.

עיקר הנטל רובץ על כתפיו של אבירם קליך, המגלם בהצלחה רבה את האמן הוגארת'. אבירם הוא שחקן מוכשר ביותר , המצליח לעקוף את כל נפתולי העלילה ולהגיש דמות מורכבת בצורה צלולה ובמשחק ראוי ומצטיין.

לואיזה היצאנית מגולמת בצורה מדהימה בידי אנה צ'רנוב-צנחני. אנה מפיקה מן הדמות את המיטב ומצליחה להפגין נוכחות בימתית מרשימה. זהו תפקיד קשה, אך אנה צולחת אותו בקלילות ומשאירה לקהל חוויה תיאטרלית נפלאה.

יעל נחום כג'ין אשתו הנבגדת של הצייר היא שברירה ועדינה ומשחקה קולח ויפה מאוד. היא מצליחה להפגין דמות סקסית העולה מן הסיוטים ומיד מפגינה דמות מיוסרת ואמינה כג'ין, אשת האמן. יעל היא שחקנית ברוכת כישרון.

אפי מרדכי כראש הממשלה וולפול מצליח בגילום הדמות האפיזודות והוא מותיר רושם רב ובל יימחה, בזכות כשרון המשחק המשובח שלו והמקצועי.

לילך אליאש ומורן רוף הן גב' נידהם והמלכה קרולין, לחילופין והן מגישות משחק מעולה. מורן מרשימה בעיניה הרושפות כחול נוסח מנת הבית של קפה גידי. מורן היא שחקנית טובה מאוד, מצליחה להעביר את הדמות שהיא מגלמת באורח מקצועי וייחודי ובהצלחה רבה.

לילך אליאש היא שחקנית מצוינת שאפילו בסצנה הקצרה של המלכה עם ראש הממשלה היא מפגינה כישורי משחק נהדרים ויש לה פוטנציאל רב ומשובח. לילך שולטת בכל מכמני הדמות , אמינה ומוצלחת.

בתאל משיאן כאסירה הרוצחת מפגינה משחק מעולה, נטולת איפור ואפורת פנים. בתאל מצליחה להפגין נוכחות בימתית מעולה ואמינה.

רן גוזי כפילדינג משחק יפה מאוד והוא שחקן רב כשרון ומוצלח.

יונתן משעלי ואבי גבריאלוב כפרנק ואוליבר משחקים בצורה מקצועית וקולחת, אמינים וראויים.

הנוסח העברי של טלי יצחקי ואבי עוז הוא ברור וקולח, שופע שפה בוטה , אך בצורה מדודה ולצורך העניין. התפאורה של זאב לוי היא פרקטית ויפה.

התאורה שעיצב אפי אורגד היא עניינית ומוצלחת. התלבושות של אירנה שר הן תקופתיות ונהדרות. לא ברור רק מה עושה כאן מצלמה חדשנית בתקופה שבה מסופרת העלילה.

המוזיקה של אפי שושני היא נעימה ותואמת לעלילה.

אין ספק כי המחזה הוא ייחודי ועוצמתי ובזכות הבמאית אתי רזניק והשחקנים הכישרוניים הוא הופך לחוויה תיאטרלית מפעימה.

הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.