כי יש כאלו שנראה שהם שמחים, ובעצם הם מאוד אומללים. בפרט אלו שרוצים להשיג איזה דבר המון זמן, ואז כאשר הם משיגים אותו, הם נראים כשמחים והם בעצם חוגגים את האומללות שלהם. והם עושים מצג שווא, גם כלפי חוץ ובעיקר כלפי עצמם, כאילו טוב להם, מכך שהם השיגו את המטרה שלהם, ובעצם הם מנסים להתכחש לעצבות שממלאת את ליבם.

כי מי ששמח בגלל שינוי צורת המציאות, הוא אומלל אמיתי. וכאשר האדם מספר לכולם, כמה הוא שמח על כך שהמציאות השתנתה כרצונו, הוא בעצם מספר לכולם כמה הוא אומלל ומסכן, שכ"כ רע לו ושהוא כ"כ שונא את קיומו העצמי ואת המציאות, שהוא צריך שהמציאות תשתנה, כדי שיהיה לו טוב.

ומי שהוא לא חירש כמו רוב העולם, דהיינו מי ששומע על מה באמת כולם מדברים, הוא רואה שכולם מדברים תמיד, *רק* על כמה רע להם. כי או שהאדם מספר שרע לו, או שהוא מספר על זה שטוב לו בטוב שקרי כלשהו. דהיינו, שרע לו מבפנים, ושהוא צריך שצורה חיצונית כלשהי תעשה לו טוב.

ובני האדם הם אומללים גדולים. שהם חיים, בלי לדעת למה הם חיים, ומתים, בלי לדעת למה הם מתים, ובדרך, הם *תמיד* סובלים. משום שתמיד האדם רוצה, משהו שונה ממה שיש לו, ותמיד האדם תלוי באיזו צורה חיצונית שתעשה לו טוב. כך שזאת אומללות גדולה באמת.

ועוד נוסיף ונעמיק: כל הטוב של העולם הזה, הוא בעצם רע. ולא רק שהוא רע, אלא שהסיבה האמיתית לכך שיש טוב בעולם, היא רק כדי לעשות לאדם *רע*. כי אם יהיה רק רע, הרע יגמר מהר מאוד. ולכן יש גם טוב, כדי שהאדם ירצה אותו, ואז ממילא הוא ירגיש רע.

כי אין האדם מרגיש רע, אלא אם כן הוא רוצה להרגיש טוב. ולכן צריך שיהיה גם טוב, כדי שהאדם ירצה אותו, ואז הוא ירגיש רע. ובכל פעם שהרע מתגבר יותר מידי, והאדם כמעט מתייאש לגמרי מהטוב, אז הרע מביא ...

המאמר מאת להיות אלוהים שבך + מאמן אימון אישי ייעוץ / אליעד כהן - www.EIP.co.il | ייעוץ אישי להיות אלוהים שבך

הכנס לאתר ותהנה מעוד אימון אישי על הסיבה האמיתית, הסיבה של כל הסיבות, החכם, חיים טובים, אינו תלוי בדבר ועוד ...