חזייה היא פריט לבוש תחתון מקובל אצל נשים, המשמש לכיסוי ולתמיכת השדיים.
החזייה נכנסה לשימוש בסוף המאהה-19 ובתחילת המאה ה־20. קודם לכן לבשו נשים מחוכים מעצמות לווייתן על מנתלהרים ולייצב את החזה. כיום, במקומות רבים בעולם, החזייה הפכה לפריט ההלבשה התחתונה הנפוץ ביותר לפלג הגוף העליון.
לחזייה מספר תפקידים שונים: התפקיד הפשוט והשימושי שלה הוא תמיכה בשדייםבמהלך התעמלות (המטרה העיקרית של חזיות ספורט) ופעילויות יום-יומיות; נשיםנוהגות ללבוש חזייה גם בניסיון למנוע מהחזה "ליפול" בתקופות מאוחרות יותרשל החיים, עקב מתיחה של העור בחלקו העליון של השד. לבישת חזייה נהוגה גםמסיבות של צניעות, או בשביל לעמוד בציפיות חברתיות. החזייה יכולה לשמש גםכהכרזה אופנתית, בכוונה להציג תדמית מסוימת של נשיות; בתפקוד זה, היא בדרךכלל מעוצבת בצורה שמרימה את החזה גבוה יותר מתנוחתו הנורמלית, במטרה לספקמראה צעיר יותר או כדי להגדיל את המחשוף. מטרות אלו – השגת צניעות אך עםזאת רצון במחשוף, סותרות אחת את השנייה. לכן, רוב החזיות הן ניסיון שלמעצבים לייצר פריט לבוש שממלא תפקיד פרקטי, ובד בבד מהווה פריט לבוש מושךבפני עצמו.
יש המפקפקים בתועלתה של החזייה, וטוענים כי אינה עוזרת במניעת התוצאותשל הזדקנות החזה, ויש טוענים שהשדיים בריאים יותר כאשר הם חופשיים ואינםקשורים ומוצמדים בחוזקה[1]. מחקרים מצביעים על קשר בין לבישת חזייה במשךשעות רבות ביממה, בייחוד בלילה ובייחוד חזייה בעלת צלעות, לבין הופעת סרטןבבלוטות הלימפה.
בנוסף, החזייה הפכה לפריט שנוי במחלוקת, בעל משמעויות פוליטיותותרבותיות אשר מעיבות לעתים על מטרתו הפרקטית. באופן מסורתי, החזייה נחשבתלאחד הסימנים אשר מצביעים על התבגרות מינית נשית. החזייה יכולה להתפרש גםכאמצעי בו נשים מדגישות את מיניותן. מצד שני, יש הרואים בחזייה סמל להדחקהשל הנשים את גופן
לאורך ההיסטוריה המתועדת, השתמשו נשים בעזרים מגוונים על מנת לכסות,לתמוך ולעצב את שדיהן. ניתן למצוא פריטים דמויי חזייה או ביקיני אצל מספרנשים אתלטיות במאה ה-7 לפנה"ס, במהלך העידן המינואי. להלבשה העליונה כמו גםלתחתונה היה תפקיד דומה.
מן המאה ה-16 ואילך, השתלט המחוך על מחלקת לבני הנשים, בעיקר בקרב הנשיםהאמידות. המחוך דחף את החזה כלפי מעלה, אך עיוות גם את מיקומם של אבריםפנימיים, במטרה להשיג גזרה צרה במיוחד באזור המותניים. לקראת סוף המאהה-19, החלו מעצבי הבגדים להתנסות בחלופות שונות למחוך, כמו פיצול המחוךלמספר חלקים: פריט מעצב למותן התחתון, והתקן שתמך בשדיים מכיוון הכתף.
בתחילת שנות ה-20, החלו להופיע פריטי לבוש הדומים יותר לחזיותהמודרניות, למרות שייצור ברמה מסחרית לא הופיע עד שנות ה-30. החזייההראשונה כפי שאנו מכירים אותה כיום, הומצאה על ידי מארי פלפס ג'ייקוב בשנת1913, והפכה לפריט לבוש מקובל רק באמצע המאה ה־20. מאז, החזיות החליפו,למעשה, את המחוכים (חלק מעדיפים לכנותם – תחתוניות), וייצור חזיות ומכירתןהפך לתעשייה של מולטי-מיליארדי דולרים, שנשלטת על ידי תאגידים בינלאומיים.במהלך הזמן, הדגש על חזיות הפך מצורך שימושי לאופנה של ממש[3]. כיום נחשבתהחזייה לאחד הבגדים שייצורם מורכב ביותר, בעיקר בשל הקושי בייצורה במידותגדולות. .
חזיות נבדלות זו מזו בתפקידן, בצורת ייצורן ובמידתן. חזייה מורכבת בדרךכלל ממספר חלקים קבועים: גביעים בשביל השדיים, ביניהם חיבור במרכז עשויכעין פס, רצועה סביב היקף החזה תחת השדיים ורצועות בעלות אורך ניתן להתאמההמקבעות אותה לכתפיים. חזיות עשויות על פי רוב מטקסטיל, כמו למשל כותנה אופוליאסטר. בד סטרץ' ותחרה הם מרכיבים נוספים של חלק מן החזיות. הבדיםהמשמשים לייצור החזייה הם בדרך כלל בדים בעלי מראה אירוטי, בדים מעוטרים,או שקופים למחצה. הגביעים התומכים בשדיים מתוגברים על ידי "צלעות" עשויותמתכת במקור, אך בעיקר פלסטיק בימינו, שנמצאות תחת השדיים. החזייה בדרך כלמהודקת על ידי סוגר קרס הנמצא על הרצועה בגב, במקור. בחזיות מסוימות ממוקםהסוגר בחזית, בין הגביעים, ואחרות מעוצבות כך שניתן ללבוש אותן מכיווןהראש, ולהן אין סוגר כלל.
בחלק מהחזיות ישנו ריפוד, שמטרתו להגביר את מידת הנוחיות, או לגרוםלשדיים להראות גדולים יותר. חזיות פוש-אפ מעוצבות במיוחד בשביל מחשופיםעמוקים, ובהן נעשה שימוש בריפוד ובחיתוך הדוגמה על מנת להשיג את האפקט הזה.ישנו גם ריפוד עשוי מחומר רך, שמושם בין השדיים והחזייה ומשמש ליצירת מראהשל חזה גדול – על מנת להשתמש בריפוד זה, על לובשת החזייה ללבוש חזייה בעלתגביע במידה גדולה יותר מהמידה שלה היא נזקקת.
על החזייה, כפריט הלבשה תחתונה, להיות מותאמת בצורה המיטבית לגוף.הרצועה המחברת בין הגביעים, והגביעים עצמם צריכים לספק את מירב התמיכה,יותר מהתמיכה שמספקות רצועות הכתף, שאחראיות למספר בעיות בריאותיות (ראועקרונות מכניים, בהמשך). מספר נקודות עיקריות חשובות בהתאמת החזייה לצורתומידת החזה והגוף.
בהתבוננות מן הצד, הרצועה שנמצאת סביב הגוף צריכה להימצא במצב אופקי,היא איננה צריכה להימשך כלפי מעלה במעלה הגב ועליה להיות מתוחה, אךנוחה.
צלעות החזייה צריכות להימצא בצורה אופקית תחת השדיים היכן שנמצא הקיפולהתחתון שלהם מן הגוף, ויש להקפיד שהן לא ילחצו על החזה או על השדיים, לאישפשפו ולא יבלטו החוצה או ינעצו בשדיים מקדימה.
על הגביעים להקיף את השדיים, ועליהם להסתיים בקו עדין במקום בו בד הגביע נגמר.
בגביעים עצמם, לא צריך להיות חריץ או כל בליטה שהיא מעל החלק העליון, אוהצדי של הגביעים, אפילו בסגנון בעל חיתוך נמוך כמו בחזיית בלקונט.
לחזיות מספר סוגים ראשיים, על פי שימושיהן המיועדים:
* חזייה ל"מתחילות", המיועדת לנערות צעירות בתור חזייה ראשונה, עשויהבדרך כלל מבד בלבד, בלי "צלעות" מתכת. נקראת גם גוזייה (גופיה וחזייה).
* חזיית ספורט (טופ), שמטרתה הידוק השדיים כדי שלא יפריעו בפעילות ספורטיבית, עשויה בדרך כלל כעין גופייה אלסטית הדוקה מבד חלק.
* חזיית פוש-אפ – דחיקת השדיים כלפי מעלה, מתוך מטרה לגרום להם להראות גדולים יותר.
* חזייה מקטינה, שמטרתה להסתיר שדיים גדולים ולגרום להם להראות קטנים יותר.
* חזיית סטרפ לס ("חסרת רצועה") – חזייה מחוסרת רצועות כתפיים ללבישה עם שמלה החושפת את הכתפיים.
* חזייה בעלת רצועות פלסטיות שקופות – מיועדת ללבישה תחת בגד החושף חלק גדול מהגב והכתפיים.
* חזיית הנקה – בעלת פתיחה קדמית או בעלת פתיחה חלקית לכל אחד מן הגביעים. בדרך כלל ללא צלעות.
* חזיית מילוי – חזייה לנשיםשעברו כריתת שד. בחזייה זו ממולא הגביע בתותב, חומר אלסטי מיוחד המשחזר אתמבנה השד החסר, או את שני השדיים החסרים. בחזייה יש כיס נוסף בו שמים אתהתותב.
חנויות רבות לממכר לבני נשים ערוכות לכך שגברים עשויים לרצות לרכושחזייה לאישה שאינם יודעים את מידת החזייה שלה. לשם כך מכינות חנויות אלוקיר ועליו שדי נשים מספוג, מתוייגים לפי מידות חזיות. הגברים מוזמנים לאחוזבשדיים מהספוג כדי לשחזר את מידת החזייה של האישה שעבורה הם מבקשים לרכושחזייה.