אחד על אחד - מפגש מרתק בין עודד מנשה והרב יובל אשרוב

דוד אגמון

שכתוב מתומצת של עיקרי דברים שנאמרו בערב מיוחד שנערך במרכז "מודעות". מפגש בין אחד ממורי הקבלה המובילים בארץ, הרב יובל הכהן אשרוב ותלמידו, עודד מנשה.

בחודש שבט תשס"ח ינואר 2008 נערך מפגש ראשון בין הרב יובל הכהן אשרוב ותלמידו, עודד מנשה. במפגש האישי, בשיתוף קהל של מאה וחמישים איש, נשאלו שאלות על הבורא, הבריאה וכל מה ומי שנמצא ביניהם. שאלות של התחלת הדרך הרוחנית שמבהירות בקצרה ותמציתיות הרבה מתכלית העבודה והקיום של כל אחד מאיתנו בעולם הזה. אנו שמחים להביא לכם כאן שכתוב של עיקרי הדברים מאותה שיחה ומקוים שהדברים יהיו לתועלת רבה.
השתדלנו לחלק את השאלות על פי נושאים על מנת להקל על הקריאה לפי תחומי ענין כמו, זוגיות, חתונה, כיבוד הורים, אמונה, השגחה, מצוות, תיקונים ועוד.
שתהיה לכם קריאה מהנה!

לימוד קבלה
עודד: האם זה נכון ללמוד קבלה (סוד) לפני שלומדים את הפשט, רמז דרש? איך אפשר ללמוד קבלה לפני שיודעים את הדברים הפשוטים יותר?
הרב יובל: האמירה הזו מאוד נפוצה, ויש בזה משהו. העניין הוא שבקבלה יש שני חלקים. החלק הראשון עוסק בשמות וכוחות מיוחדים שאסור לחקור בהם. החלק השני זהו חלק שיש הכרח ללמוד אותו. זהו החלק שמסביר את הטעמים, הסיבות האמיתיות למה שקורה בעולם, איך העולם בנוי, איך האדם בנוי, מה הוא צריך לעשות פה, למה הוא צריך לעשות את זה. את זה כל אדם חייב ללמוד.
עודד: אז למה בכל זאת יש את השמועה שלפני גיל 40 אסור ללמוד?
הרב יובל: כי בעבר, עד לפני כ-50 שנה, הקבלה הייתה סגורה בפנינו והיה מאוד קשה להבין אותה ואנשים היו מסתבכים עם הלימוד. היום, בזכות 'בעל-הסולם' שפירש את הדברים בצורה פשוטה, כל אדם יכול ללמוד, להבין את עצמו, להבין את החיים ולשפר אותם מרגע לרגע, וקיים הכרח ללמוד את הדברים.

הבורא
עודד: כשאומרים הקב"ה - למה מתכוונים? מי זה האחד שאליו אנו מתפללים?
הרב יובל: אי אפשר לדעת את הבורא, אין לנו השגה בעצמותו. חז"ל אמרו, "אילו ידעתיו הייתיו" - אם הייתי יודע אותו, הייתי הוא.
שכל של נברא לא יכול להבין את השכל של הבורא. הנאצל לא יכול להבין את מאציל. לכן גדולי המקובלים לא התעסקו בזה כלל. אנחנו לא יכולים להשיג את זה בכלל. הדבר אותו אנו כן יכולים לחקור הוא את כל אשר הבורא האציל. בקבלה הבורא נקרא אור אינסוף. המשמעות היא, הוי-ה אלוקית שהמהות שלה זה נתינה והשפעה. הבורא ברא את הנבראים כדי להטיב להם. הבורא זה לא משהו אחד, זה הכל, זה הוי-ה. מה זה הוי-ה? כל מה שהווה. זה הכח שמחייה כל דבר. בתוך הפרי, בתוך הדומם, בתוכנו - כל דבר חדור בכח שלו. אין שום דבר שיכול להתקיים בלי הכח שלו. הוא עצמו אינו הכח הזה, אבל כל מה שיש זה הוא. לא יכול להיות מציאות בלי הדבר הזה. זה כמו ים של אנרגיה שהיא חיים. הבורא נקרא חי-החיים. זה לא שום דבר פיסי. 
כשאתה עושה משהו ואתה נהנה, לדוגמא, כשאתה אוכל פרי ונהנה ממנו, ממה אתה נהנה? מהפרי? לא! אלא מהתענוג שבתוך הפרי. אור = תענוג. מה מקור התענוג? הקב"ה. לכן צריך לעשות "שיוותי" - אדם צריך כל הזמן לתרגל שהשם איתו, לראות את שם השם לנגד עיניו תמיד. כל דבר חדור בזה וגם אני חלק מזה - והכל זה אחד. כשאתה מתבונן אתה באמת רואה שהכל זה אחד.
קשה לתפוס את זה, הקב"ה זה לא מישהו אחד עם רגשות ומחשבות אלו ואחרות. הבורא זה מקור אינסופי של אור. אור אינסופי שרק רוצה לתת ורק נותן. אולם, כדי להבין מדוע, למרות שהבורא הוא רק מיטיב, המציאות שלנו נראית כפי שהיא נראית זה דבר שדורש לימוד רב.

שינוי של הקבוע מראש
עודד: "עולם כמקום דטרמיניסטי", "הכל צפוי והרשות נתונה", כלומר יש דברים שאי-אפשר לשנות. האם זה כך?
הרב יובל: "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים".
ביום שאיש ואישה ביחד ויש עיבור, נקשרת נשמה לאישה. בשמים יש מלאך בשם "לילה" והוא בא לפני הבורא ושואל: "מה תהיה על אותה טיפה?" כלומר מה יהיה הגורל של אותה טיפה, ומה שאומרים בשמים, זה דבר חתום. יש תוכנית הקבועה מראש והיא נקבעת לפי תאריך העיבור (לא לפי תאריך הלידה). לדוגמא, אם העיבור היה בזמן שהירח עלה אז זה זמן טוב של חסדים ללא דינים. 
כמובן שאפשר לשנות הכל על-ידי תפילה. גם דברים בסיסיים שנקבעו מראש, כמו עושר וכו'. אבל זה לא תפילה רגילה - ילדים, בריאות ופרנסה זה דברים שקבועים לאדם מראש. אפשר לשנות את זה ע"י תפילה מיוחדת וגבוהה. זה קשור למזל. מזל ביהדות זה לא כמו המזל אליו אנו רגילים. מזל - מלשון נוזל, שפע שנוזל. מאיפה נוזל? מ"מזלא קדישא" (בארמית: המזל הקדוש). זה מקום גבוה בספירות. אם אדם יכול להגיע לשם בתפילה שלו הוא יכול לשנות הכל. 
תפילה תמיד נענית, אין דבר כזה שתפילה לא נענית, השאלה מתי - לפעמים התפילה נענית לאחר מספר דורות. אצל צדיקים התפילה נענית מיד. רוב האנשים לא יודעים על מה להתפלל וכיצד להתפלל. רוב הדברים שבאמת חשוב להתפלל עליהם (כגון: דעת, בריאות, פרנסה) מופיעים בסידור בתפילת שמונה-עשרה.

מצוות ועונשים
עודד: אני לא מקיים את כל המצוות. מה זה אומר - שה"אנרגיה" תעניש אותי?
הרב יובל: צריך להבין מה זה עונש. זה לא כמו בגן חובה - הגננת תעניש אותנו. האור ברא אותנו כדי שנקבל אותו. הוא רוצה להתקבל בתוך הכלים. כלומר, הוא רוצה להשפיע ושהשפע יכנס בתוך הכלים. אך, כמו בכל דבר, יש כללים איך האור יכנס בתוך הכלים. כל אדם רוצה שיהיה לו טוב, אבל איך משיגים את הטוב? אנו רוצים שיהיה לנו אור - זה ההתחלה וזה הסוף - אבל מה קורה בדרך?
מה המשמעות של קיום מצוות? מדוע אדם צריך לקיים מצוות?
רוב האנשים לא יודעים. המצוות זה צינורות לקבלת השפע. כל מצווה היא צינור לקבלת שפע אחר - יש 248 צינורות שמושכים את השפע. מה זה עונש? אף אחד לא מעניש אותך מלמעלה. אין כאן רגשות. עונש זה כאשר האור מסתלק מהכלים. עברה או חטא זה כאשר אדם עושה מעשה שחוסם את יכולת קבלת האור. כלומר האדם חסר את יכולת קבלת האנרגיה שלו. למה? כשאדם גונב הוא גונב כדי לקבל שפע. אך למעשה התנהגותו זו מגדילה את המרחק שלו מהאור, מאותו שפע.  
ברוחניות המושג 'מרחק' מתייחס לצורה - דברים שהם דומים הם קרובים. הטבע של הבורא - להשפיע. הטבע של האדם - לקבל. כשאדם מחזק את הטבע האגואיסטי שלו הוא מתרחק מהאור. יוצא שהאדם מתרחק מהאור בעצמו, בעצם טבעו. אף אחד לא מסתכל על מה שאתה עושה - אתה עושה את זה בעצמך. הבורא לא משתנה - הבורא כל הזמן רק נותן אור. אם אתה מקבל אותו - אתה מתמלא. אם אתה עושה דברים כדי לדחות אותו - אתה מתרוקן. זה העונש שלך. בעצם מי מעניש אותך? אתה את עצמך - אדם יוצר את העונשים שלו בעצמו. אנחנו בוראים את העונשים.
אם יש לנו בעיה עם כללי המשחק - זו שאלה אחרת. העונש זה בומרנג שאני עושה לעצמי, והמטרה שלו היא שאני לא אשאר במקום רע. למעשה, בעונש יש הרבה חסדים. זה גורם לי לדעת מה כן לעשות. כמו ברפואה - למה יש כאב? כי זה "נורת אזהרה" שצריך להתנהג או לא להתנהג בדרך מסוימת. הכאב הוא לטובת האדם - שיטפל, ישנה את דרכיו. אותו דבר עם עונשים - הם מונעים מאיתנו מלהמשיך בדרך הפסולה.

בחירה, הסתר וגילוי
עודד: כשאני מתנהג בצורה לא טובה (לדוגמא: לא שומר כשרות, לבוש לא צנוע) אני לא מרגיש את העונש. מתי העונש מגיע?
הרב יובל: ב"ספר ההקדמות" של "בעל הסולם" מוסבר שיש שתי השגחות בעולם: גילוי פנים והסתר פנים. כדי שתהיה בחירה, הבורא עשה הסתר פנים - הקשר בין הפעולה לתוצאה לא נראה. התוצאה יכולה לבוא גם כעבור שנה. 
למה לא לראות את הקשר בין הפעולה לתוצאה? כדי לאפשר בחירה. אם היית רואה באופן מיידי את התוצאה של מעשיך, לא הייתה בחירה. לדוגמא: אין לנו בחירה אם לשים יד באש כי ברור לנו התוצאה של זה. אם אדם היה אוכל טרפה ומת על המקום, לא הייתה בזה בחירה יותר. אם אדם היה משקר ומקבל סחרחורת ומגיע לאשפוז על כל שקר קטן  - לא הייתה בחירה. כל העולם נברא למטרת תחושה של בחירה. המהות של העולם הזה היא לטשטש את המציאות האמיתית. לדוגמא, לשון הרע ורכילות אלו הם הדברים הכי נוראים שאדם יכול לעשות, ואנחנו לא מרגישים את הרע שבזה. להפך, אנחנו מרגישים תענוג. זה עולם הפוך - השקר נראה כאמיתי - מה שנראה טוב, הוא רע. אנחנו לא רואים קשר סיבה מסובב. כמו בתזונה: דווקא הדברים שרעים לגוף נותנים לנו להרגיש טוב. הרבה יותר כייף לאכול פיצה מאשר חסה. 
מהות של צדיק - שהוא מרגיש מה טוב ומה רע. כשאדם מגיע לזיכוך הוא מרגיש איפה נמצא הכיעור בעולם, איפה השקר נמצא בעולם ואז הוא מתרחק מזה ובאמת מתחיל לעבוד. לעבור מהסתר פנים לגילוי פנים זה עניין של עבודת זיכוך - אדם צריך לזכך את האגואיזם שלו - את הרצון לקבל לעצמו עד שהוא זוכה לפקיחת עיניים - שנפתחות לאדם העיניים הרוחניות - הוא רואה את האמת. הכוונה בלראות - לתפוס את האמת, האמת הופכת לברורה.

זיכוך והיפוך הרצון
עודד: אתם אומרים שעיקר העבודה זה - "ואהבת לרעך כמוך" - להפוך מאגואיסט לאלטרואיסט. למה זה קשור לדת ולמצוות?
הרב יובל: אתה אומר, "אני מוכן לעשות טוב לזולת ואני מוכן גם לא לפגוע בו". השאלה היא מה נקרא לעשות טוב לזולת ומה נקרא לא לפגוע בו. לדבר רכילות או להסתכל על אישה של מישהו אחר - זה בסדר או לא בסדר?
המצוות הן הדברים שמוליכים את האדם להיות אדם זך שיכול לאהוב את האדם האחר. כתוב שכל המצוות כולן ניתנו כדי להגיע למצב של "ואהבת לרעך כמוך" - שאדם יאהב זולתו כמו שהוא אוהב את עצמו. זה העיקר של התורה - לזה צריך להגיע ונדיר להגיע לזה. כשרות לדוגמא, אסור לאכול בעל-חיים שאוכל בעל-חיים אחר. מותר לאכול רק בעלי חיים צמחוניים. מדוע? כי כשאתה אוכל משהו אתה "קונה" את התכונות שלו. אתה לא יכול לאהוב מישהו אחר אם קיימת בך נטייה לטרוף מישהו אחר. זה לדוגמא הטעם הכללי של הלכות כשרות - שתוכל להגיע לאיזון פנימי ולהפך את הרצון לקבל לרצון להשפיע.
דוגמא נוספת, "לא תיקום ולא תיטור". לא לנקום במישהו שעשה לך רע ולהמשיך לאהוב אותו בלבבך. כלומר, יותר מאשר לא לנטור לו טינה אתה ממש צריך לאהוב אותו. הבעיה היא שאנשים לא מכירים את הפן הזה במצוות, אלא יותר מכירים את הפן של, "אל תיסע בשבת", ולא יודעים שדווקא האיסורים הפשוטים הם יותר קלים לביצוע. התורה כתבה את המצוות כדי להביא את האדם לזיכוך שיוכל לקבל את האור של הבורא. התורה והמצוות ניתנו על מנת להפוך את הרצון לקבל שיהיה על-מנת להשפיע.
אמונה זה כלי. אם יש אמונה המאור יאיר לי. אם אין אמונה - האור לא יאיר לי. אם אדם ילמד תורה שבעים שנה בלי אמונה, לא יאיר לו. אמונה זה הכלי. "צדיק באמונתו יחיה" - אמונה מחייה. ככל שהאמונה יותר חזקה, המאור יותר חזק, הכלי משתנה יותר מהר. אז גם תכלית האמונה זה "ואהבת לרעך כמוך".

אהבה עצמית
עודד: אתה לא יכול לאהוב אחר אם אתה לא אוהב את עצמך.
הרב יובל: הבעיה היא בהגדרות. מה זה אהבה? אהבה = נתינה. מה זה לאהוב את עצמי? נתינה לעצמי. לאהוב את עצמי, המשמעות של זה היא שיהיו לי יכולות נתינה. לאהוב את עצמי - את זה אתה לא צריך ללמוד, זה בבסיס. מה זה מצוות? מצוות מתייחסות למה שקשה לעשות. למזוג מים למישהו אחר זה הרבה יותר קשה מאשר למזוג מים לעצמך. אהבה עצמית זה דבר מושלם וזה חשוב כדי שהקיים ימשיך - שהאדם יאכל, ישתה, יתקלח. אהבה עצמית - זה כדי שתהיה לי יכולת נתינה.

הנאות גשמיות / הנאות רוחניות
עודד: אנו באים לעולם כדי לקבל תענוג. בשבילי, תענוג זה להנות מהחיים החומריים, למה צריך הנאות רוחניות? מה זה בכלל תענוג?
הרב יובל: במה שחשוב להתבונן זה בתוצאה הסופית - טוב לך? אתה מאושר?  
הדבר שהבורא רוצה הוא שיהיה לך טוב - שתהיה מלא באור. שתהיה שמח בלי תלות בדברים חיצוניים. להרגיש שאתה שמח בעצם ההוויה שלך. אני מסופק אם אתה יכול להגיע לזה בלי תורה ומצוות. כשמדובר בתענוג חומרי, כשאדם רוצה לקבל תענוג, הוא מושך הארה (רואה סרט, אוכל). אבל זה מסתלק, לא נשאר כלום אחר-כך. מה נשאר לאדם אחרי שהוא אכל ארוחה טובה? כלום. 
אני מדבר על עונג שנשאר ומצטבר. עונג שנצבר במדרגות. העונג הזה זה חוויה רוחנית שאי אפשר לתת אותו לאחר, להסביר אותו. בלשון הקבלה זה נקרא חוויה "מפה לפה". בדרך כלל מעבירים "מפה לאוזן" - אני מדבר ואתם שומעים ואז אתם מבינים בערך 1% ממה שאמרתי כי בדרך-כלל השומע מבין מעט מאוד ממה שיוצא מהמדבר, כי המדבר חי את הדבר ורק מוציא את זה החוצה. אבל יש "פה לפה" - זה הטעם, הנשמה. יש דרגה של מסירה מרב לתלמיד כך שהתלמיד מקבל את הטעם. זה כמו להעביר טעם של תות - עד שאדם לא יתנסה בחוויה הוא לא ידע מהו טעמו של תות אפילו אם נסביר לו זאת שכלית. על זה נכתב על התורה"טועמיה חיים זכו". העונג הרוחני הוא נצחי.
בנוסף, הנאה גשמית מחסרת את הנברא. כל פעם שהוא נהנה הוא יורד. כמו גירוד - האדם מגרד והוא נהנה מזה, אבל בעצם הוא מעמיק את הפצע. כשהוא סיים לגרד הוא אומר "טוב לי", אבל אחרי הטוב הזה התביעה מתחדשת ושוב האדם יגרד וההנאה תהיה יותר גדולה, אבל היא מדומיינת כי הוא לא באמת ריפא את הפצע. כל פעם שהוא מגרד הוא בעצם מחסר יותר. ככה הנאות שאדם עושה כדי להשקיט את הסבל, אלה הנאות שמחסרות. רב ההנאות שברחוב הן הנאות שמחסרות במטרה להפחית סבל. למה זה לא יעזור? כי השורש של זה, להפחית סבל - זה הנאה שמחסרת. נקרא בקבלה "הנאות דפרודא" - הנאה שמפרידה את האדם מהחיים. הנאה אמיתית נוצרת על-ידי שיווי צורה, דבר שמחבר את האדם לאור ומשאיר אותו באור כל הזמן.

זוגיות
עודד: למה זוג שחיי ביחד בזוגיות טובה ומאושרת צריך להתחתן כדת וכדין? במיוחד אנשים שממילא לא עושים מצוות ולא מבינים את הברכות?
הרב יובל: השאלה הייתה צריכה להיות: למה להתחתן בכלל? למה שאדם לא יחליף בן-זוג כל תקופה מסוימת? למה אישה אחת?
תורת הקבלה מתחילה מהשורש. יש נשמה שזה כללות של רצון לקבל את האור. בעולם העליון הנשמה נמצאת במצב של אחדות. בעולם התחתון, כשנשמה יורדת, היא מתחלקת לשניים, לכן יש גוף של זכר וגוף של נקבה. גוף של זכר זה החלק הזכרי והגוף של הנקבה זה החלק הנקבי של אותה הנשמה. כתוב בזוהר הקדוש אדם שלא נשא אישה הוא 'פלגא גופה', פירוש, הוא חצי. כמו שכוס מים החצויה לאורכה לא יכולה להכיל מים גם גבר שלא התחתן הוא חצי. לא יכול להכיל את האור העליון שמגיע להם משורש נשמתם.
מה סוד המשיכה בין גבר לאישה?
זה כמו משיכה לאוכל. באוכל האדם משלים את עצמו מבחוץ. בנישואין האדם משלים את עצמו, כי האישה היא חצי שלו. לכן עד שהוא לא מתחתן הוא לא רגוע, כי חסר לו חצי. מה אחד הסימנים של נישואים נכונים? שיש מנוחה. הגעתי הביתה.

חתונה
עודד: אז למה חשוב חתונה כדת וכדין?
הרב יובל: תהליך הנישואין הנו קשר בין נשמות. מחברים חזרה שתי נשמות שהיו פעם שלמות אחת. זה אקט רוחני. בנשמה קיימים שבעה רבדים (שכלי, רגשי וכו'). ניתן לחבר את כל הרמות ביחד רק על-ידי ברכה. אנחנו מחברים על-ידי דיבור. מילה היא דבר שמחבר ומקשר נשמה לנשמה. כשאני מברך על פרי אני מחבר את האנרגיה הרוחנית שבתוך הפרי לנשמה שלי. כשאני רוצה שהאנרגיה הרוחנית בתוך הפרי תתחבר לנשמה שלי אני אומר כמה מילים שהתכלית שלהם זה לחבר את הנפש שלי לניצוץ שנמצא בתוך אותו פרי. הברכה מלשון חיבור. הברכה זה אותן אותיות של הרכבה. כמו הרכבה שעושים לעצי פרי. עושים הרכבה - זה לחבר כדי שתהיה ברכה, שיהיו פירות.
יש שבע ברכות לפי הקבלה, זה כמו שבע ספירות שהנשמה בנויה מהם ואומרים את כל שבע הברכות במשך שבעה ימים. סה"כ זה ארבעים ותשע - זה כמו לפני מתן תורה - ארבעים ותשע שלבים של ספירת העומר, זה שבע דרגות של חיבור ושבע ברכות כל יום - זה חיבור מאוד מאוד חזק של הזוג, מעבר למישור הפיסי. נישואין זה מלשון התנשאות - התרוממות. האישה מתרוממת ומתחברת עם הזכר ואז הם הופכים לאחד.

תיקון הנשמה
עודד: מה זה תיקון?
הרב יובל: הדבר מפורט בספר 'שער הגלגולים', של האר"י הקדוש. כל אדם צריך להביא את עצמו למצב שהוא יתחבר לאור. אם הוא עשה עיוות אז יש עיוות כנגד. כלומר, אם אדם עשה עבירה מסוימת בגלגול אחד ולא תיקן את זה, לדוגמא אם האדם היה ישר אבל הוא גנב פעם אחת ולא החזיר ולא עשה תשובה, הוא יבוא בגלגול הבא והכותרת שלו תהיה גנב. הוא יחיה בין גנבים, הוא עצמו יהיה גנב ובעצם מטרת הגעתו לגלגול זה הייתה אחת - לא לגנוב. משמעות התיקון הינה שאדם צריך לשנות משהו בעצמו כדי להתאים את עצמו לאור עליון. יש עיוות שהוא עשה פעם ועכשיו הוא משלם על זה. לפעמים זה בא בייסורים ולפעמים זה מגיע בדעת. כמובן שעדיף שזה יהיה בדעת - שאדם יעשה פעולה "בחירית", ויבחר לתקן את אשר עיוות, ואם לא, זה נכפה עליו בדרך של ייסורים. ייסורים ממרקים - כל דבר שקורה לאדם שהוא לא בתוכנית של האדם היא מכפרת וממרקת. 
הדבר דומה לאדם שלקח אנרגיה לא בדרך שצריך וכתוצאה מכך לוקחים לו את האנרגיה בחזרה אך בלי לשאול אותו. כלומר, על כל טיפת אנרגיה שאדם יסחוב מהעולם הזה לא כמו שצריך הוא יהיה חייב לשלם חזרה. אדם שגמר את התיקון שלו נפטר ועולה לעולם הבא ומחכה לתחיית המתים. מי שנמצא בעולם הזה יש לו עוד מה לתקן. המהות של התיקון זה להפוך את הרצון לקבל לרצון להשפיע. מי שהופך למשפיע מתחבר לאור וזה גמר התיקון.
במקור יש 600,000 נשמות יהודיות. השאר זה אומות העולם. אנו רואים שיש הרבה יותר יהודים מנשמות. איך זה קורה? נשמה מתחלקת לחמישה חלקים: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כל חלק כזה יכול להתחלק להמון ניצוצות קטנים. בגלגולים הראשונים היו נשמות גדולות מאוד, היו יכולות רוחניות אדירות. היום רוב הנשמות הם חלקי נשמה, רוב הנשמות הן חלשות. אנחנו בסוף הדורות - סוף הבירורים. זה כאילו הטיפות האחרונות. לכן יש הרבה יותר אנשים עם יכולות יותר קטנות ורצונות יותר קטנים. כלומר יש הרבה יותר אנשים בעולם, כי הנשמות התחלקו, וכשיגמרו כל הנשמות לתקן אז יבוא המשיח.

התיקון שלי
שאלת קהל: איך יודעים מה התיקון שלך?
הרב יובל: אמרו המקובלים שיש שתי נקודות. האחת - מה קל לי? והשנייה - מה קשה לי? אדם מתגלגל לעולם וישנה נקודה אחת בה הוא תמיד נכשל - איזה תאווה, איזה יצר-הרע, זאת הנקודה שלו וזאת הנקודה שהוא צריך לתקן. לעומת זאת, יש נקודה שהוא מאוד טוב בה, משהו שהוא מצליח בו ללא מאמץ. כישרון מולד שאתה לא מתאמץ בשבילו. אחרים צריכים ללמוד את זה ולהתאמץ בשביל זה ובשבילך זה טבעי. סימן שזה לא שלך. סימן שאתה צריך לתת את זה לאחרים, אל תחסוך את זה, אל תעצור את זה. אלו שני התיקונים, שתי הנקודות העיקריות.

משיח וגאולה
עודד: איך נדע שהמשיח מגיע? איך נזהה את זה?
הרב יובל: איך ידעו שהוא בא? כולם ידעו, לא יהיה ספק בכך. יהיה עמוד של אש מהשמים לארץ וכל בני האדם יראו אותו. "בעל הסולם" אמר שעמוד אש הינו אור של חכמה. כלומר תסתיים ההסתרה הקיימת בעולם. אי אפשר יהיה לא לראות את האמת. מצב זה יהיה קשה לחלק מהאנשים, כי הרבה אנשים היום חיים בצורת חיים שמזיקה לעצמם והם לא יודעים את זה כי הם חיים בהסתרה. בתוך תוכם הם יודעים שמשהו לא עובד כמו שצריך, העולם לא עובד כמו שצריך, אבל ממשיכים. כשהמשיח יבוא הקליפה הזו תרד. לכן כתוב שיהיו אנשים שממש יברחו ממנו. לא יוכלו לעמוד בזה. 
עודד: מה זה גאולה?
הרב יובל: זה קודם כל גאולת הדעת. לצאת מהבוץ - מהרדיפה האינסופית אחר הנאות החומר, הנאות גשמיות של פרוד, מכל הדברים ההרסניים. בגאולה כולם יראו את האמת. לא יהיה הסתרה בכלל. יגמר הסתר פנים. כולם יראו למה הם באו לפה, מה הם עשו עם עצמם עד עכשיו ומה הם צריכים לעשות הלאה. זה יבוא על-ידי בן-אדם. משיח זה בן אדם. יהיו שני משיחים: משיח בן-יוסף ומשיח בן-דוד.
משיח בן יוסף הנו מידת הדין. הוא בא לתקן אותנו. לכל אדם יש נקודה עיקרית אותה צריך לתקן בעולם הזה. למעשה, הוא הגיע לעולם בעיקר כדי לתקן את הנקודה הזו. זו נקודה מאוד נסתרת אצלנו - לפעמים מכסים אותה באלף כיסויים כדי לא להתמודד איתה. משיח בן יוסף יגיד לך - זו הנקודה ותתקן אותה. הוא מביא אותך לנקודות הכי שחורות שלך כי אתה לא יכול להמשיך לחיות ככה. זה התמודדות. כתוב שמשיח בן יוסף יעורר מלחמות בעולם כי הוא מביא את האור של הדעת וכל העולם יתחיל להתמודד עם הנקודות הקשות שלו ולכן אנשים יברחו ממנו, לא ירצו להסתכל בפנים שלו.
כשמשיח בן-יוסף גומר לתקן את העולם וכולם מגיעים להכרה אלוקית ברורה ושלמה, אז יגיע משיח בן-דוד ואז יהיה החלק של "איש תחת גפנו ותחת תאנתו". משיח בן-דוד יגיע לעולם מתוקן כבר. כל הסימנים מראים שהאור כבר צריך להגיע. הרב שיינברגר שליט"א אומר שהאור כבר החל להגיע ממזמן ומי שעיניו פקוחות רואה שקורה משהו בעולם שהוא לא רגיל ולא שיגרתי. למעשה, האור התחיל לרדת לעולם בשנת 5600 לבריאת העולם, זה לפני 170 שנה בערך ועכשיו זה רק הולך ומתגבר. לפני 20 שנה זה התעצם עוד ועכשיו זה ממש בעיצומם של דברים אלו והאפשרויות של האדם להיות קשור לכל המהלך, הן כמעט בלתי מוגבלות. איפה רואים את זה? בחומר. לדוגמא, כיום, בטלפון אפשר לדבר ולראות את כל העולם. זה התרגום בעולם החומר, אבל זה גם קיים בעולם הרוח - כי אין משהו שקיים למטה בלי שיהיה קיים למעלה. היום כל אחד ואחד יכול לחבר את הנשמה שלו לכל האפשרויות שיש עכשיו. לכן חשוב לפתוח את הספר הנכון, לקרוא את האותיות ולהתחבר. ספר הזוהר.

שינה והתעוררות רוחנית
שאלת קהל: רוב האנשים לא נולדו לתוך הדת והיהדות, לא יודעים ולא מכירים את הדברים שאתה מדבר עליהם. איך אפשר לבא אל מישהו בטענות?
הרב יובל: זו שאלה מאוד חשובה. את אומרת "מה באים אליי בטענות? אני בתוך ההסתר ואף אחד לא דופק לי על הדלת..." למה זה ככה? על "למה זה ככה?" הרב שיינברגר שליט"א ענה פעם, שעם ישראל כולו עובר תהליך. התהליך התחיל מיציאת מצרים - כולם היו בדרגת נביאים (שזו דרגה גבוהה מאוד) וגם בימי שלמה הייתה רמה גבוהה מאוד ומאז נמצאים בתהליך של ירידה, עד שהיהדות הפכה ל"כמעט יבשה". הוא המשיל את זה לאדם שכותב חידושים ודברים יפים ופתאום נהיה לילה והוא מתעייף ופתאום הוא עושה טעויות. אז הוא אומר - אני אלך לישון ואני אקום בבוקר ואכתוב עם כח מחודש. 
אותו דבר היהדות - עם ישראל התעייף ובאיזשהו שלב הוחלט בשמים שעם ישראל ילך לישון. זה היה לפני חמישים שנה בערך. זאת תופעה - עם שלם שהיה שומר תורה ומצוות אלפי שנים, פתאום - בום - חושך מוחלט ורוב העם לא בעניינים בכלל. זה נקרא בקבלה "דורמיטא". לפני שבא אור גדול בעולם צריך לנוח ולישון. כמו בשושן - העם ישן. המן רצה לגזור גזרה קשה. זה היה כמה שנים לפני שעם ישראל היה צריך לעלות לישראל ולבנות את בית המקדש ולכן העירו אותם עם מרדכי הצדיק. זה מה שמתרחש עכשיו - עם ישראל ישן כבר חמישים שנה וזו לא אשמתו. זה תהליך היסטורי שקורה כי אנחנו לפני אור עצום.
אנשים ששמרו מצוות בלי לדעת, בלי כוונה, זה כבר היה אצלם "יבש", עדיף שילכו לישון וכשיתעוררו, כמוך, יתעוררו עם רצון לחפש את האמת בלבד, עם עוצמה בלתי רגילה. מה קורה עם אנשים כמוך ואנשים נוספים שמחפשים את השורשים? עוזבים את הפשט והולכים ישר ללב העניין - מה באתי לעשות פה? אני רוצה לעשות רק את זה!
עם ישראל הולך להתעורר בגדול וזה כבר קורה. זה לא בידינו בכלל! זה קורה - נשמות מתעוררות בקצב מסחרר. יש תור וכולם רוצים להיכנס להיכל. אחד קורא לזה רוחניות, אחר קורא לזה בשם אחר, זה קורה עכשיו. אור גדול מאוד של גאולה וזה התחיל כבר ונשמות יוצאות עכשיו מחושך לאור. הרב המשיל את זה לאדם שיוצא מחושך גמור לאור גדול. הוא לא יכול להסתכל ולכן מסתיר את עיניו - זה מה שקורה לדור היום. אז חלק קוראים לזה יוגה וחלק בשם אחר - ובסוף כולם יגיעו לזה. 
כולם עוברים שינוי. למה? החזון שכתוב במקורות, "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", כל העמים יעשו בסוף את אותה עבודה. המטרה של כל העולם היא בסוף להיות משפיעים. עם ישראל יעשו את זה הראשונים, וכשאנחנו נגמור את העבודה שלנו, כשנקבל את כל האור, הוא יהיה מעל לראשנו וכל העמים ירגישו את זה. זה העניין של עם סגולה - זה לא שייך לנו ואין לנו יתרון מעל מישהו אחר. אלא שנבחרנו להיות הראשונים לעשות היפוך של האגואיזם לאלטרואיזם. ברגע שנעשה זאת כקבוצה זה יצוץ מעל שאר העמים וגם הם יעשו את זה ונהפוך לעם אחד ושפה אחת. תראו שברמה הפיסית זה קורה כבר. ארה"ב ויפן לבושים אותו הדבר. גם כמעט ומדברים באותה שפה. הבעיה היא שהם הקדימו אותנו בחיצוניות מפני שאנו לא עשינו את העבודה בפנימיות - אנחנו מלאי מחלוקת ופילוגים. אבל זה יכול להשתנות ברגע אחד.

השתדלות ואמונה
עודד: אם מצליחים לבטל את התחושה והאמונה ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", זאת אומרת, מגיעים לאמונה של, "אני עשיתי את שלי, עכשיו הקב"ה מטפל בזה", האם זה לא גורם להסרת אחריות ולתבוסתנות? 
הרב יובל: התעוררות למעלה מתרחשת רק כאשר יש התעוררות למטה. אם אדם לא עושה צעד למטה לא קורה שום דבר למעלה - בין לטוב ובין לרע. כלומר, אדם צריך לעשות את המעשה הנכון למטה - זה נקרא השתדלות. בכל דבר ודבר אדם צריך לעשות השתדלות בדרך הטבע, אפילו שיש לו אמונה. הבעל שם טוב אמר שבכל בוקר אדם צריך להגיד "אני צריך ללכת לעבוד. אם אני לא אעבוד לא יהיה לי מה לאכול". בערב, כשחוזר הביתה בסוף היום צריך להגיד, "גם אם הייתי יושב כל היום בבית, הכסף הזה היה מגיע אלי איך שהוא".
היהדות היא בעד השתדלות טבעית לחלוטין, אבל עד כמה שידו של האדם מגעת, לא יותר מדי. כי אם האדם עושה יותר מדי הוא מגיע ל"כוחי ועוצם ידי", שזו לא המציאות. האדם לא עושה שום דבר. אנחנו חלק קטן ממה שאנחנו עושים. אנחנו לא יודעים כלום. אדם צריך ענווה - לדעת שהכל קורה לנו ואנחנו לא עושים את זה. גם כישרונות זה מתנות שניתנו לאדם. נתנו לאדם כשרון מסוים אבל אפשר לקחת אותו ברגע אחד.
אני הולך לחצר וזורע זרעים. אני לא יודע איך הם גדלים, אבל הם גדלים לבד.
זה תחושת חופש ושחרור אמיתי. אין מה להאשים את עצמך. אדם עושה מה שהוא יכול. מימי בראשית לא היה אדם שתכנן את היום שלו והיום היה כפי שתוכנן. הדבר היחיד שאנחנו צריכים לבחור זה ללכת בדרך הנכונה, לעשות את הדבר הנכון. מה שיקרה צריך להיות. להיות פתוח שמה שיקרה - זה מה שצריך לקרות.

עונשים, מוות ותיקונים
עודד: קיימים הרבה איסורים בתורה. לדוגמא, שבת. אדם שמחלל את השבת צפוי למוות בסקילה ובייסורים. מצד אחד אתה כל הזמן אומר שאין עונשים ומצד שני קיימים איסורים ועונשים. הדבר קשה במיוחד כשאנו רוצים להתקרב לדת, כיוון שאז אנו מבינים שיש דברים שהם אסורים ולאדם שלא מגיע מהעולם הדתי זה קשה. 
הרב יובל: כל עונש הוא תיקון. ישנן ארבע מיתות בין דין לנשמה. צורת המוות היא גם כן תיקון. ניתן לראות שמישהו מת בתאונת דרכים ולעומת זאת מישהו אחר מת בניתוח. כשאדם מגיע למצב שאין בו תיקון - "חותכים" - והוא מת. כשאדם פועל בניגוד לטבע הוא מת. התורה היא אמת, אין שום רגשי טינה למי שאינו שומר שבת, אלא השאלה איך יביאו את האדם לתכלית הטוב.
אדם עם גידול ממאיר רציני לא יכול להמשיך לחיות. חייבים לחתוך את הגידול. זה אותו דבר. יש דברים שאנו לא מבינים כי חסר לנו ידע. למה צריך לחתוך כשיש מצב של חילול שבת? מה זה שבת? מה זה חילול שבת? אם היינו מבינים את משמעות הדברים, היינו מבינים מה זה חילול שבת. כל עונש מטרתו להביא את הנשמה של האדם למקום הטוב ביותר עבורה. הדבר דומה לכך שלפעמים צריך לחתוך בשביל להציל חיים, גם ככה מצילים. יש פרטי פרטים: ארבע מיתות בין דין זה כנגד ארבע אותיות הוי-ה, כשאדם פוגע באחת האותיות הוא חייב לתקן באותה צורה. יחד עם זאת, במציאות, אף פעם לא עשו את זה. אבל האמת היא שצורת המוות בה נפטר האדם, היא זו שתביא את הנשמה למקום הגבוה ביותר. ב"שער הכוונות" של האריז"ל כתוב שצורת המוות היא לפי מה שהאדם עשה, צורת המוות היא משמים. תאונת דרכים לדוגמא זה מיתת חרב. אנחנו לא רואים את זה. אנחנו רואים רק מה קרה לגוף וזה חלק קטן מאוד מהסיפור השלם. כשאין סנהדרין (כמו עכשיו) אין דיני נפשות. אבל עדין אין מיתה מקרית. הכול מידי שמים.

תחיית המתים
עודד: אומרים שכשהמשיח יגיע כל המתים יחזרו לתחייה. מי יחזור? הנשמות? מה יהיה בעולם הזה?
הרב יובל: הרמב"ם אמר - "עד שיהיה לא נדע מה יהיה" - עד שיהיה אף אחד לא ממש יודע מה יהיה. מקובלים אמרו שכשיגיע המשיח זה יהיה תיקון העולם, תיקון שאר הנשמות שלא תיקנו. יש מחלוקת לגבי מתי תהיה תחיית המתים - האם זה יהיה ארבעים או ארבע מאות שנה אחרי ביאת משיח. אני אסביר את זה בכלליות כי זה מאוד עמוק. בתחיית המתים לא יקום רק הגוף, כי מת זה לא רק הגוף, מת זה דבר שאין בו אור. יש שלוש בחינות ברצון שלנו שיכולות להתמלא באור ויש בחינה אחת שנגזר עליה שתהיה ריקה מאור עד תחיית המתים. החלק הזה נקרא מת. לכן עכשיו אנחנו יכולים לתקן את החלקים הנמוכים של הנשמה הנקראים: נפש, רוח, נשמה. אחרי שהמשיח יבוא אצל כל אחד מאיתנו יתעוררו רצונות אדירים שאנחנו לא מכירים בכלל ואותם נרצה למלא. אנחנו לא מכירים את התענוגות האלו בכלל. כתוב, "עין לא ראתה אלוקים זולתך". היום רק באמצעות תאוות גופניות אפשר להרגיש, וגם אז זה רק חלק מזה. מי שיזכה לזה זה רק מי שתיקן את שלושת הראשונים. יש כאלה שלא יזכו לזה - לא יקומו לתחייה או יקומו ויחזרו. מי שתיקן את הנשמה שלו יזכה לתיקון של החלק הרביעי.

בשלב זה עברנו לשאלות קהל

יראה
שאלה: הידיעה שהכול כתוב מראש מקשה על קיום החוקים הנוקשים של היהדות - כי אם הכול כתוב מראש למה להתאמץ?
הרב יובל: התשובה היא - "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (מסכת ברכות), על זה אתה כן צריך להתאמץ - על כמה אתה תראה את השמים ("יראה" מלשון ראייה). כמה כסף יש לך - זה משהו שאתה לא צריך להתאמץ יותר מדי. היום הכול הפוך לגמרי - אנשים מתאמצים על מה שלא צריך להתאמץ במיוחד. אל תתאמץ על דברים שכבר קבועים מראש. אם נתבונן נראה שהחיים של רוב האנשים די שגרתיים ודי קבועים - כמה עליות ומורדות כבר יש? הדבר היחיד שעליו צריך להתאמץ הוא יראת שמים, ועל זה יש שכר. זה שכר הנשמה ולכן זה הדבר היחידי שצריך להתאמץ עבורו.

זהירות והשגחה
שאלה: הרב שיינברגר שליט"א אמר במלחמה שצריך זהירות גדולה. מצד שני המוות הוא קבוע ("הכל קבוע"), אז למה להיזהר?
הרב יובל: אדם צריך לרצות לחיות כמה שיותר, לשמור על בריאותו ולהיות בריא כי הוא בא לפה לעשות עבודה. הוא לא צריך לשאוף לקצר את הזמן הזה. הוא לא אמור להכניס את עצמו לסכנה. על כל אדם יש השגחה. מתי ההשגחה מוסרת? כאשר אדם יכול ללכת במקום בטוח אבל הוא בוחר ללכת מתחת לסולם. בחר מקום יותר מסוכן כשיש לו מקום בטוח, מסירים ממנו את ההשגחה. שומרים על מי ששומר על עצמו. אם הוא השתדל - שומרים עליו, אך אם הוא מתגרה במוות מסירים ממנו את ההשגחה. אז אדם צריך לעשות פעולות נורמאליות. לדוגמא: כשהיה רעב בארץ, למרות שיעקב אבינו ומשפחתו היו צדיקים ולכן היה להם מספיק מה לאכול, הוא אמר למשפחתו לכו למצרים ותביאו אוכל כמו כל העולם. אל תראו לכל שאתם צדיקים ומצפצפים על כל העולם. למרות שצדיקים יכולים להתנהג ככה. לא. תתנהג בדרך הטבע. אדם רוחני לא עושה פעולות משונות ומתנהג בצורה שונה כאילו הוא מסתורי. אדם רוחני מתנהג בצורת טבעית וארצית, אך הראש שלו בשמים - מחבר שמים וארץ. אסור להתנתק מהארץ.

תפילה נכונה
שאלה: אמרת, "הכול צפוי והרשות נתונה" וניתן לשנות את מה שניתן לנו על-ידי תפילה ושנתפלל על הדברים הנכונים. אז איך אדם יכול לדעת שהוא מתפלל לדבר נכון?
הרב יובל: צריך ללמוד, כי אדם יכול להתפלל מתוך מחשבה שהוא יודע מה הם צרכיו. הבעיה בדור שלנו, לא יודעים מה לרצות - רוצים את הדברים הלא נכונים ואת הדברים הנכונים לא רוצים. לכן צריך ללמוד את הבסיס - מה באתי לעשות פה? החפץ-חיים ראה בבית המדרש בחור שהתפלל על בחורה מסוימת. החפץ-חיים אמר לו, "לא ככה מתפללים, אתה צריך להתפלל מהקב"ה שייתן לך את האישה הנכונה. האישה שמתאימה לך". הבחור התעקש ואמר "לא. אני רוצה אותה". אכן משמים נתנו לו אותה. אחרי שנה ראה אותו החפץ-חיים מתפלל בבכיות עוד יותר גדולות. אמר לו "מה קרה עכשיו?", ענה לו הבחור, "מתפלל שיקחו אותה". אז צריך לדעת - אישה זה לא רק "קליק" ו"כימיה".  אלא, "תן לי אישה שאיתה אני אגמור את התיקון". אם אתה יודע מה התכלית אז תתפלל לפרנסה שתאפשר לך לעשות עבודה רוחנית בנחת. בשביל זה אתה צריך פרנסה. אם אתה תמיד מחבר את רצונותיך לתכלית - תגיע לתפילה הנכונה. 
יש סיפור, מישהו הלך במדבר והיה לו קשה. אז הוא התפלל לקב"ה - "תן לי בבקשה חמור". פתאום הוא רואה מישהו רוכב על חמור ומאחוריו נגרר חמור קטן. הסתבר שהגיע לידו גוי גס רוכב על חמור. אז הגוי אמר לו, "קח על הכתפיים את החמור הקטן הזה, כי הוא חלש והולך למות". אמר לו היהודי, "אני מחפש חמור לרכוב עליו ואתה נותן לי חמור לסחוב על הגב". היות שהגוי היה גס מאוד הוא הכריח את היהודי לסחוב את החמור הקטן עד העיר. כשהגיע היהודי לבית המדרש אמר לחכמים, "תראו איזה עולם - ביקשתי מהקב"ה חמור ופתאום הביאו לי חמור אבל הייתי צריך לסחוב אותו על גבי". אמרו לו, "היית צריך להתפלל שיתנו לך חמור לרכב עליו". צריך לדייק בתפילה.

תשובת המשקל
שאלה: אפשר לעשות תשובה על חטאים שאדם עשה?
הרב יובל: ראשית האדם צריך להגיע לתובנה - קודם כל חרטה. אם אדם לא מתחרט, התשובה לא שווה דבר. אחרי זה יש וידוי דברים. וידוי דברים זה מלשון דיבורים - האדם בינו לבין עצמו, בינו לבין הבורא, אומר: "הבנתי שהדבר הזה פסול, אני לא חוזר על זה יותר", ואז כשזה יבוא לידי מעשה האדם בודק שהוא אכן שינה את דרכיו. כתוב, "אותו עיר, אותה אישה, אותה הזדמנות ולא חטא - זה בעל תשובה". איך ידע אם עשה תשובה? שלא ישוב לכסלו עוד. כך שהדבר שצריך לעשות הוא חרטה עמוקה, וידוי דברים וקבלה לעתיד, שלא יהיה דבר כזה יותר - ואז זה נמחק מהתיק. זה פלא פלאים.
לכל דבר יש את התשובה שלו, את התיקון שלו. לדוגמא: לשון הרע - יש וידוי - פה צריך גם לתקן, כי הפה של האדם נחלש, כוח הדיבור שלו נחלש, הוא מתפלל ולא עונים לו, אז צריך לתקן. יש "תשובת המשקל" - כל דבר שהאדם קלקל הוא צריך לתקן באותה המידה. לדוגמא, אם אדם החליש את הפה שלו אז הוא צריך להגיד הרבה תהילים, ללמוד הרבה דברי קודש, למלא את הפה בקדושה, זה יכול לכפר על דיבורים לא טובים.

תרבויות זרות
שאלה: יש לי שאלה לגבי המסורות האינדיאניות או ההודיות - אם אני עושה משהו שהוא נגד היהדות אבל אני מרגיש שהוא תורם לצמיחתי הנפשית והרוחנית - האם זה מותר? איך אני יכול לדעת מתי אני עושה משהו טוב ומתי זה משבש את הצמיחה הרוחנית היהודית שלי? האם כל ההתעסקות הזאת היא אסורה או האם היא מותרת עם הגבלות?
הרב יובל: הכלל שהרב שיינברגר שליט"א נתן לי לגבי תורות רוחניות אחרות או אפילו לגבי רפואות אחרות הוא, שכל עוד זה בתוך הטבע זה בסדר. אם זה מעל הטבע - זה אסור. לדוגמא - אם רפואה משלימה עובדת בצורה טבעית - זה בסדר, אם עושים תנועות כמו עמידה על הראש - זה גם בסדר. דבר גבולי הוא כאשר אתה עושה תנועה ומכוון בכך לעורר בעל-חיים וכוחות רוחניים. אבל אם זה ממש מערב טקסים דתיים - זה ממש אסור. ההגדרה של דברים רוחניים - דברים שלא מובנים על-פי שכל טבעי. מזה צריך להיזהר. לדוגמא יש אקופונקטורה שמערבת אסטרולוגיה סינית (שנת החתול, שנת החזיר וכו') - זה אסור! עד כאן! רפואה צריכה לעבוד באופן טבעי - אנרגיה, צ'י, יין-יאנג, דם. זה מה שצריך לעבוד. מעבר לזה - לא. סימן לעבודה רוחנית פסולה היא עצבות גדלה. סימן לעבודה רוחנית טובה - מצווה גוררת מצווה והשמחה גדלה.

מדיטציה והתבוננות
שאלה: האם מותר לעשות מדיטציה?
הרב יובל: מה זה מדיטציה? באנגלית משמעות המילה מדיטציה היא מחשבה. אין בעיה לחשוב. השאלה לאן לוקחים את המחשבה. אם עושים מדיטציה כדי להשקיט את המחשבה, לרגיעה, לבריאות, להתבוננות עצמית (מה עשיתי טוב היום, מה לא עשיתי טוב היום) - זה טוב מאוד. אך אם משתמשים בכל מיני שמות אסורים - זה אסור. כל המנטרות הן שמות שונים מע"ב שמות קודש ואסור להשתמש בע"ב שמות סתם, כיוון שזה מושך אור בלי כלי. כשאור נמשך בלי כלי זה שובר את הכלי. לכן אסור לחזור על שמות אלו שלא בדרך שמותרת. משה רבנו חצה עם זה את הים, אבל אנחנו לא. ברגע שנכנסים לרובד המיסטי הזה יש לעצור.
פעם כשלימדתי באחד מבתי הספר לרפואה משלימה, עלתה הצעה באחת מישיבות המורים שכל שיעור יתחיל ב- 5 דק' מדיטציה. אז ישר כולם הסתכלו עליי כי אני הייתי כאילו "הבד"צ" שלהם. אז שאלתי "מה זה מדיטציה?" והם ענו שזה כשיושבים בשקט, מתכנסים פנימה, נושמים וכו'. שאלתי "לא מדברים?" והם ענו לי שלא, אז אמרתי "מבורך! 5 דק' לא מדברים לשון-הרע!". שאלו את הרבי מלובביץ' לגבי מדיטציה והוא ענה שאם זה רק התבוננות זה מותר.

כיבוד הורים
שאלה: כתוב: "כבד את אביך ואמך" אבל יש הורים שלא צריך לכבד.
הרב יובל: כיבוד הורים שקול לשמירת שבת. אין בזה איזון. אנחנו שטיח והם דורכים עלינו. השיקול הוא שאנו מחויבים לכבד אותם והם לא מחויבים בכלום. יהיה הורה רשע לגמרי, מעליב ופוגע, אתה חייב בכבודו. 
למה?
כיבוד הורים זה דבר רוחני לחלוטין. אתה בא לעולם הזה דרך ההורים האלה, אז כל האור הרוחני חייב לעבור דרכם. אפילו שהם מנותקים לגמרי מהרוחניות - כל הארה שתגלה בחיים שלך, אפילו לאחר מותם, חייבת לעבור דרך הנשמות שלהם. בן יכול לזכות את אביו אם הוא מושך הארה רוחנית, כיוון שהאור חייב לעבור דרכם והארה רוחנית כשהיא עוברת היא נשארת, אז הוא חייב להעלות את הוריו במדרגות הרוחניות בעולם העליון. התנאי שתקבל את ההארה הוא שהצינורות בינך ובין הוריך יהיו פתוחים. אם אדם מעליב את הוריו או לא מכבדם כפי שצריך, הוא מנתק את הצינורות. אם אדם מתנתק מהוריו והופך להיות אדם רוחני - השפע לא יעבור, כי את העיקר - אבא ואמא (יש גם אבא ואמא רוחניים בספירות) הוא ניתק - הוא סתם את הצינורות. 
כלומר, הלכות כיבוד הורים זה על-מנת להשאיר את הצינורות פתוחים. לכן כתוב, אפילו אדם יושב מול ציבור, בא אביו וסותר לו מול כולם - אסור לאדם לפצות את הפה. אבל, מצד שני, הוא יכול לתבוע את אביו בבית-דין למחרת, כי זה כן במסגרת כיבוד הורים. אבל אסור לו לפגוע באביו בדיבור. אסור להגיד לאבא, "זה שטויות". אלא צריך להגיד: "אבא, קראתי בספר כך וכך... מה אתה אומר על זה?". אסור לצער הורים. צער הורים זה דבר חמור מאוד והיהדות מאוד מקפידה על זה. היה חכם שקראו לו אבויה, והוא הודה לקב"ה שנולד יתום, כי המצווה הזאת מאוד קשה לקיום וכמעט ואי-אפשר לקיימה בשלמות, בעיקר כשיש הורים שהופכים אותה להרבה יותר קשה. אבל גם זה תיקון. אז צריך לעשות את זה. זה מקום שאתה יכול לבטל את עצמך לגמרי וכל הזמן לשמח את ההורים. 
רק במקרה בו הוריך מבקשים ממך משהו שסותר את אבינו שבשמים (כגון חילול שבת) אז זה לא! אבל אם, לדוגמא, אביך אומר שהוא מתנגד לפאות, אז יש לך בעיה כי זה לא מאורייתא (מהתורה) ואתה לא רוצה לצער את אביך. דוגמא נוספת, אם אביך אומר לך "אל תיסע בלילה כי אני לא אישן בלילה מרוב דאגה", אז אתה לא יכול לצער אותו. אין בזה מו"מ. זה מצווה מהחמורה שבחמורות.
שאלה: האם האדם מצווה לכבד גם את אביו ואמו של אשתו?
הרב יובל: כשאישה התחתנה היא הופכת לאחד עם בעלה. הבעל לא הופך לאחד עם האישה אלא הוא נושא אותה. האישה מתחברת אליו. הגבר חייב לכבד את הוריו ולכן גם היא חייבת לכבד את הוריו. אבל אם ההורים שלה אומרים משהו שסותר את בעלה היא צריכה להיות עם בעלה. זה ההלכה, כי אחרת לא היה שלום בעולם והחוקים של השלום בעולם נקבעים על-ידי האמת ומשרתים את האמת, והאמת היא שהאישה היא חלק מבעלה והוא יותר קשור להוריו מאשר היא קשורה להוריה. למרות שמבחינה רגשית וודאי שהיא קשורה להוריה, אבל מבחינת מצב שבו הוריה אומרים לה לעשות משהו אחר מבעלה, היא צריכה להיות עם בעלה.

זיווגים
שאלה: האם יכול להיות שבני-זוג מתחתנים למרות שזה לא "הזיווג" האמיתי שלהם?
הרב יובל: האמונה היהודית, במיוחד לפי הקבלה היא, שאדם יכול לחפש את הבן-זוג כמה שהוא רוצה, אבל ברגע שעומדים מתחת לחופה זה הבן-אדם - זה הזיווג. כי כתוב בכתבי האריז"ל שקשה למצוא את החצי המתאים, את חצי הנשמה מגן-עדן, ולכן נותנים לאדם את בן-הזוג שהכי מתאים לו באותה נקודת זמן שנמצא על כדור הארץ. ברגע שנמצאים מתחת לחופה ואומרים, "הרי את מקודשת לי" - זהו - עם זה צריך להתחתן. אפילו שזה לא הכי מתאים לכל "השפיצים" שלי -זה  הזיווג שלי. הקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים.

קשיים בזוגיות
שאלה: לפעמים למרות שאנשים מתחתנים כדת וכדין הזיווג לא עולה יפה, לדוגמא: הגבר מכה את האישה. מה עושים במקרה כזה?
הרב יובל: אז יש גט. היהדות היא בעד להתגרש כשצריך. כיוון שבציבור שלנו מבינים שהמטרה של זוגיות היא להשלים את התיקון, אחוז גירושים מאוד נמוך. במילים אחרות, אחוז הגירושים במגזר הדתי הוא נמוך מאוד כיוון שהחשיבה היא אחרת, המטרות הן אחרות ולכן מתגברים על הרבה קשיים בקלות רבה יותר. 
אני אומר לך באחריות ש 90%-95% ממקרי הגירושים שאני ראיתי, (וראיתי הרבה), מיותרים והרבה פעמים הגירושין נעשים מבורות, מחוסר הרגש של בני-הזוג. זוגות חילוניים לא מקבלים הדרכה. הם לא יודעים איך להתנהג אחד מול השני בדברים פשוטים: איך אני מתלבש בבית, מתי לדבר ומתי לא, איך לדבר, המגע ביניהם. דברים מאוד פשוטים. רוב הזוגות שמתחתנים מיועדים אחד לשני אבל אין להם הדרכה. הרבה מאלו שמכים הם אנשים טובים, אבל הם לא יודעים איך להתנהג. כשנמצאים ביחד יום יום וצריך להתמודד עם אותו אדם כל הזמן כשברקע יש הרבה לחצים - זה עלול להכריע. לכן צריך הכוונה. בשנה הראשונה שבני-הזוג יקבלו הדרכה. יש לנו הנהגות מיוחדות לשנת הנישואים הראשונה, אחרי זה, הנישואים כבר זורמים.

אהבה
שאלה: מה זאת אהבה?
הרב יובל: אהבה בגימטרייה זה 13, 13= גימטריה של המילה אחד - אדם אוהב רק מה שהוא מרגיש אחד איתו, רק מה שהאדם מרגיש אחדות איתו. למה אמא אוהבת את הילד שלה - כי זה אחד איתה. ילד של מישהו אחר - זה פחות. תטפל בעציצים, אם תרגיש שהאנרגיה שלך בתוך הצמח - תאהב אותו. אתה אוהב רק מה שהוא אחד איתך. אתה לא אוהב מה שהוא שניים. זה פרוד. לכן אהבה זה אחדות וזה נוצר על-ידי נתינה. רק על-ידי נתינה אפשר להגיע לאהבה. אהבה זה דבר שיוצרים. זוג שרוצה שתהיה אהבה - שלא ידרוש ממנה כלום, אפילו לא כוס מים. אבל אם הוא מציע לה כוס מים, מציע לה לאכול, מציע לה לנוח, נותן לה, לא דורש כלום והיא תעשה אותו דבר - זה גן-עדן. כל-כך פשוט.