הוא עבד שם שנה וחצי ולא בא במגע עם יותר מידי עם אנשים חוץ מאלו אשר עבדו לצידו, שלושת הפקידות, המתמחים וחמשת עורכי הדין לא הכיר יובל את כל המחלקות הנוספות. כמה פעמים במעלית נתקל במיכל. הם החליפו משפטי נימוס - "בוקר טוב" או "אחר צהריים טובים" מספר פעמים אך מעבר לכך תמיד השפילו ראשם במעלית.
יום אחד החליט בעל המשרד, עוזי, כי זה לא הגיוני שהמשרד מכיל כל כך הרבה עובדים אשר לא דיברו זה עם זה מעולם. הוא לא אהב זאת. הוא עצמו היה אדם חברותי ביותר. בשל כך החליט לבצע יום גיבוש לעובדים. בצורה זו חשב, יכירו הצוותים השונים זה את זה והאווירה במשרד תשתפר. שבירת שיגרה הינה דבר מבורך, חשב ואכן הסתבר כי צדק.
יום גיבוש לעובדים- בוחרים לצאת לטיול
עוזי חשב והתייעץ עם חבר אשר עבד בחברה של טיולים מאורגנים בארץ. מידי פעם, היו שניהם מטיילים יחד. החבר המליץ לעוזי על טיול בנצרת אשר משלב סיורי אוכל. הוא אמר כי היו כמה ארגוני עובדים אשר נהנו מהחוויה הזו מאוד. עוד הוסיף החבר כי באמת הגיע הזמן לעשות גיבוש לעובדים. עוזי לא הכריח את כולם לצאת לטיול, אך עודד את ההגעה אליו. במהלך הטיול אליו נסע חלק מצוות המשרד שבוע מאוחר יותר, נהנו כולם ללמוד בנצרת על יינות שונים, גידול בשר ואופן הכנתו. כמו כן, למדו המטיילים וכיצד יש לבחור גבינות ודגים בשוק. לאחר מכן ישבו בבית קפה אשר הגיש קפה משובח. משם, המשיכו לעבר כנסייה יפיפייה בה שמעו סיפורים על מריה הקדושה.
יובל וקארין, הבחורה מהמעלית מצאו את עצמם מחייכים זה לזו ובהמשך התחילו לשוחח. הם צילמו את אתרי הארכיטקטורה, נדהמו יחדיו מבית אפנדים המפואר, למדו מדוע הערבים של נצרת נחשבים לאליטה, טיילו בסמטאותיה היפיפיות של נצרת ונשמו את האוויר הקריר שבה. עוזי הביט על שניהם מחויכים ושמח. הוא הכיר היטב את יובל וידע שהוא רווק. הוא חשב לעצמו האם התחילו השניים לדבר במהלך הטיול. במידה וכן, הניח כי שמור בגן עדן.
חזרה בשירה
לאחר אכילת הקובה, הממתקים וכניסה לחנות תבלינים עתיקה הנקראת תבליני אל באבור אשר קיימת מאתיים וחמישים שנה, התחילו כולם לחזור חזרה. כולם היו מרוצים מהחוויה רווית הטעמים, הריחות, ההיסטוריה, הארכיטקטורה וההיכרות עם חברי המשרד. קשרים נוספים וחברויות נרקמו, קומה א' זכתה להכיר את קומה ג' וכו'.
עוזי הודיע לכולם כי יום גיבוש לעובדים יתקיים כל כמה חודשים ואם הם רוצים הם יכולים בשמחה להציע הצעות לגבי היעד הבא. יובל וקארין החליפו טלפונים ובאוטובוס לחש יובל לעוזי תודה. עוזי השיב כי הוא מבין שלא הכירו לפני וחייך.