בפרשתנו נזכרת הדבקות בה' פעמיים: "את ה' אלוקיך תירא, אותו תעבוד ובו תידבק... " (דברים י'/כ') ובשנית, "...לאהבה את ה' אלוקיכם, ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו" (י"א/כב') .

מהי מהות הדבקות בה'? האם דרישה שכזו מאיתנו ניתנת לביצוע? ובמה יבוא הדבר לידי ביטוי?

התלמוד (במסכת כתובות קי"א/ע"א) שואל מה פשר המלים: "ואתם הדבקים בה' ". וכי אפשר להדבק בשכינה, הרי כתוב "כי ה' אלוקיך אש אכלה"?. אלא, כל המתנהל על פי תורת ישראל, מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה.

המהר"ל מפראג בספרו "נצח ישראל" מסביר, שפעם אחת כתוב על עם ישראל "הנצמדים לבעל פעור" ופעם אחרת כתוב עליהם "הדבקים בה' ". מהו ההבדל בין "היצמדות" ל"דבקות"? התשובה היא: שאין לעם ישראל שום דביקות עם ה"עבודה זרה" ולכן "עבודה זרה" נקראת "אלוהים אחרים", שהם זרים לעובדיהם, והם דומים ל"צמידים" שהם אמנם על ידיה של האשה אך הם חיצוניים לה ואין חיבור גמור ביניהם. לעומת זאת, העם היהודי קשור לקב"ה בעבותות אהבה ובקשר של קיימא, הקב"ה ועם ישראל הם דבר אחד. אולם, כיצד נביא את הדבר לידי ביטוי?

נאמר בתורה: "והיו הדברים האלה, אשר אנוכי מצווך היום, על לבבך" (דברים ו'/ו') - ללא חציצה ובלי מחשבה זרה.

היטיב לבאר זאת המגיד מדובנא במשל: כפרי אחד הביא בחזרה לחייט את החליפה אשר תפר לו, בטענה שהחליפה לא עשויה לפי מידתו. התבונן החייט בכפרי ופרץ בצחוק... האיש לבש את החליפה החדשה על חליפתו הישנה והמרופטת. בוודאי שכך אין החליפה החדשה יכולה להיות כמידתו.

כך הדבר בתכונות הנפש, במידות ובערכים - לא ניתן להגיע לדבקות בה' בלי הסרת המידות השליליות, המעכבות את החיבור הישיר לבורא יתברך. נאמר: "סור מרע ועשה טוב" - תחילה עליך להרחיק מעליך את המעשים הרעים וכך תהיה פנוי לעשיית טוב.

אם כך ננהג, נזכה לברכה - "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם, חיים כולכם היום" (דברים ד'/ד').

חוויית השבוע שלי          http://2all.co.il/web/Sites13/hy3/

לע"נ יעקב בובר, שבתאי טורס, שמואל פולק ואברהם פישר שנפלו במלחמות ישראל והיו נצר אחרון למשפחתם