ביקורת: "חיים פרטיים" – המחזה הנודע של נואל קווארד שוב מצחיק ומרגש – תיאטרון הספרייה
מאת חיים נוי
"חיים פרטיים" מאת המחזאי נואל קווארד נחשב לאחד המחזות הנודעים שבו לוהקו גדולי הבמה והקולנוע הבינלאומיים, בהם אליזבט טיילור, ריצ'ארד ברטון, לורנס אוליבייה, גרטרוד לורנס ועוד רבים. המחזה נכתב ב-1929 והפציע על הבמה שנה מאוחר יותר ולאחר מכן, כבש כמעט כל במה אפשרית, הופק לסרט קולנוע ולסרטי טלויזייה.
קווארד כתב את המחזה עם שלוש מערכות ועלילתו עסקה בשני זוגות גרושים שנישאו מחדש ויוצאים לבלות את ירח הדבש במלון נופש מול הים. למרבה ההפתעה מתברר כי בן הזוג לשעבר של אחת הגיבורות שוהה בחדר הסמוך עם כלתו החדשה . התדהמה הופכת לבהלה ולאחריה למשיכה הדדית, מהולה שוב במתח ובטלטלה . כל הנפשות הפועלות נקלעות למערבולת רגשית ופיזית, אך לבסוף , כצפוי, האהבה, שוב מנצחת (אולי).
המחזה הועלה בשעתו גם בבית ליסין. למרות שקווארד כתב את המחזה לפני שנים כה רבות, עדיין הוא מהווה קתדרה למשחק והשחקנים שלוהקו להשתתף בו, ניצלו את הטקסטים השנונים ותמונות המצב , חלקן שזורות באלימות קלה, כדי להוכיח כישרון, יכולת לרגש ולהצחיק והכול במינון מתאים.
ייתכן שחרף מצעד הכוכבים ששיחקו בהצגה לאורך השנים, על הבמה ועל המרקע, ההילה שעטתה את ההצגה עומעמה מעט ושוב אין בה בשורה מיוחדת או יכולת מופלגת של מסר או עונג תיאטרלי.
מכאן, שהעיקר בהצגה הוא כישרון המשחק של השחקנים ועבודת הבימוי.
ההפקה העולה בתיאטרון הספרייה (מיסודו של בית צבי), מלוהקת בארבעה שחקנים מקצועיים, מוכשרים ומרגשים . הבמאי מיטקו בוזקוב הצליח ללהטט עם הארבעה והתוצאה היא הצגה מבדרת, קולחת שאין בה רגע דל ועם זאת איננה נוסקת לגבהים וגם לא מתדרדרת לרדידות. זוהי הצגה שנחמד לחזות בה, לצחוק מעט, לפעמים להתרגש , אבל אין ספק שראוי להתפעל מהמשחק.
דיוויד לוינסקי מגלם את ויקטור פרין בעלה של אמנדה, שמגלה את הגרוש שלה בחדר הסמוך עם אשתו החדשה.
דיוויד הוא שחקן מופלא, בעל יכולות מצוינות ובזכות משחקו הנהדר וקולו הכמעט אופראי הוא מצליח להפעים את הקהל.
אמנדה מגולמת על ידי יעל פרימר סביר הנפלאה והיא משחקת באורח מקצועי, מוצלח ומעולה. היא מצליחה להיות רבת פנים והבעה , כובשת בקולה ובגופה גם את הבמה וגם את הקהל.
ערן מור המוכשר מגלם את אליוט בן זוגה לשעבר של אמנדה ומשחקו הוא מצויין, נעים ושופע רגש ומימיקה.
נטלי סמי-פאדני המשובחת היא סיביל, אשתו החדשה של אליוט ומשחקה טוב מאוד, קולח, מקצועי ומענג.
עיצוב התפאורה המעולה שייך לסאשה ליסיאנסקי. בתחילת המחזה, הבמה חצוייה לשניים, כאילו שתי מרפסות צמודות של חדרי המלון וכל זוג מופיע בחלק שונה על הבמה. בהמשך, העלילה מגיעה לחדר בפאריז והתפאורה בו היא נאותה ומוצלחת.
יהודית אהרון עיצבה תלבושות יפות, במיוחד של אמנדה. תלבושתו של ויקטור היא אנגלית טיפוסית ולמען האמת נדמה לי שהוא כבר לבש כמותה בהצגה של אגאתה כריסטי לפני כמה שנים.
יעקב סליב עיצב תאורה ראוייה ונכונה.
מיטקו בוזקוב גם אחראי לעריכה המוזיקלית היפה ושרה בוזקוב לוידיאו ארט. גיל וינברג הדריך את השחקנים בחילופי המהלומות וביכולת להחלץ מהן ללא פגע.
דורי פרנס אחראי לתרגום העברי הותיק והוא עכשווי וקולח.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים