ביקורת: "אלה גרוסמן" – מחזה מרתק ומרגש על פמיניזם, החברה הישראלית ונשים קרייריסטיות – בית ליסין
מאת חיים נוי
"אלה גרוסמן" העולה בתיאטרון בית ליסין הוא מחזה מרתק, מרגש, מלוהק בידי צוות שחקנים מוכשר, הממקד את הזרקור כלפי החברה הישראלית ודרכן של נשים קרייריסטיות עם קריצות פמיניסטיות, שוביניזם ופיסות מאירועי המלחמות, שזורים בעבודת העיתונות וחופש הביטוי.
דפנה אנגל מחרז כתבה את המחזה החדש, המאיר פכים קטנים ומשמעותיים בדרכה של בחורה ישראלית שאפתנית בדרכה אל פסגת חלומותיה המקצועיים.
ציפי פינס, מנכ"ל התיאטרון, ביימה את ההצגה ברגש ובתבונה, ליהטטה עם השחקנים המעולים והתוצאה היא הצגה עם עומק, תבונה, מעניינת שאין בה רגע דל.
העלילה עוסקת באלה גרוסמן, צעירה ישראלית שחולמת על עתיד ככתבת מלחמות, כמו גיבורת נעוריה, עיתונאית אמריקנית בשם הלן קירקפטריק מהנשים הראשונות שסיקרו את הקרבות במלחמת העולם השנייה.
אלה –יתומה מאם- היא נערה דעתנית , הנלחמת על עקרונותיה ונלחמת עליהן בבית הספר ובכל מקום אליו היא נקלעת. אביה ,מעמד בדפוס של עיתון, תומך בה ומנווט אותה בדרכה.
אלה לומדת כי דרכן של נשים אינה סלולה באותה תקופה, של ימי מלחמת ששת הימים, אל קריירה עיתונאית. (אגב, נשים בהחלט תפסו עמדות בעיתונות החל מחנה זמר העורכת המיתולוגית של דבר וכלה בכרמלה מנשה שעברה מכתבת משטרה להיות כתבת צבאית ידועה ועד טלי ליפקין-שחק שהייתה כתבת צבאית ראשונה בתקופת מלחמת לבנון הראשונה.)
אלה מפלסת דרכה בשרותה הצבאי בין עבודות פקידות שונות ואחר כך ככתבת צרכנות בעוד חברה נעזר בקשריו והופך כתב צבאי וגם עורך מגזין. אלה צוברת תאוצה והיא חושפת סקופים ומעללים של הטרדות מיניות מצד קצין ממיודעיה שמטפס בסולם הדרגות. היא גם נוכחת בטיוח המידע מצד השלטונות וכביכול בשתיקת העיתונות (לא מדויק) עד לנישואיה אחרי תקופות לא קלות עם חברה משחר נעוריה. היא מוצאת דרכה בתפקיד שאליו נכספה ועד הסיום המרגש.
הילה פלדמן מגלמת את אלה במקצועיות וברגש רב. הילה משחקת באורח מעולה.
גיה באר גורביץ מגלמת את אלה הקטנה , תפקיד השזור מידי פעם בעלילות אלה הבוגרת. גיה היא שחקנית טובה מאוד.
שמרית לוסטיג מגלמת את אוסי, חברתה של אלה ומשחקה הוא אמין, משובח ומוצלח מאוד.
אברהם סלקטר הוא אביה של אלה. סלקטר , מוותיקי הבמה, נותן לנו שיעור, במשחק מדויק ומצוין.
שלומי טפיארו הוא יאיר, חברה ומנהלה של אלה, הבולם אותה ומנסה להשפיע על מהלכיה. שלומי הוא שחקן מקצועי מעולה.
יניב לוי כמיקי מרגש מאוד ולא פעם גונב את ההצגה. יניב הוא שחקן מהסוג שיודע להרשים במשחק שקול ואמין.
חייקה מלכה מגלם את הקצין המטריד שמטפס בדרגות ובתפקיד ומנסה להשתיק את אלה. חייקה הוא שחקן טוב מאוד.
קרן מרום כשירה היא שחקנית נפלאה ומשחקה הוא מרשים ומצוין. קרן היא שחקנית מלאת רגש והבעות, משחקה הוא כליל השלמות. קרן תזכור זמן רב את ההצגה הנוכחית, לאחר שבמהלך הנפת דגלי הפגנת רחוב, בקע מן השלט תיקן גדול
שהחל לחצות את הבמה לקול הצווחות של השחקנית שחיש קל התגברה על האימה והמשיכה בתפקיד ללא היסוס.
ניר שטראוס מתבלט כמפקד בדובר צהל, המטייח את ההודעות לציבור והוא שחקן נהדר.
יקיר שוקרון כחייל ומלצר מתבלט באורח מעולה והוא שחקן מצוין.
ערן עצמון אחראי לעיצוב התפאורה המינימלית והפרקטית, המצוינת. אורנה סמורגונסקי עיצבה את התלבושות הנהדרות.
אמיר לקנר אחראי לעיצוב המוזיקה ולשיבוץ השירים התקופתיים היפים.
יואב כהן אחראי לוידיאו ארט המוקרן על הבמה והשזור בקטעי עיתונות מאותן תקופות. ביצוע ועיצוב – נפלאים.
קרן גרנק עיצבה תאורה מדויקת ומרשימה.
ציפי פינס ביימה הצגה מרגשת ומרתקת, בבואה של תקופה ,השוזרת את מאבק הנשים לקריירה עצמאית. זוהי הצגה נהדרת וקסומה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים