ביקורת: מעגנון ועד לוין– שתי אופרות מקוריות בביצועים משובחים – האופרה הישראלית
מאת חיים נוי
"האדונית והרוכל" ו"שיץ" הן שתי אופרות מקוריות העולות בבכורה עולמית באופרה הישראלית והן מצטיינות בביצועים משובחים, המעידים על רמת הזמרים הישראלים, ההפקה המוזיקלית וההישג האומנותי המעולה שמציב אותנו ברף העליון של האופרות.
"האדונית והרוכל" היא אופרה מאת המלחין חיים פרמונט המבוססת על יצירת המופת של שי עגנון, סיפור קצר עם אופי אליגורי ושזור בנחילי דם ושבמהותו הוא נעוץ במערכת היחסים בין הגויים לבין היהודים בגולה.
צרויה להב כתבה את הליברית על סמך הסיפור של עגנון ובעצם כתבה אותו כמעט מחדש. עם זאת, המדובר באופרה רווית משלים ורמיזות כלפי היחסים בין היהודים לנוצרים והישועות שחווים היהודים שמקפידים על דתם.
העלילה עוסקת ברוכל, המזדמן לביתה של אדונית, המתגוררת ביער והמוזמן להיות במחיצתה עד שוך הגשמים הסוערים. מתברר, כי האדונית היא צמאת דם אדם וכבר טרפה את בעליה הקודמים שרוחם עדיין שורה בבית ואולם, הרוכל ניצל בזכות הקפדה על תפילה שחש להתפלל במחסן הבית.
עידית זמיר בתפקיד האדונית וגיא מנהיים בתפקיד הרוכל מבצעים את התפקידים בעוצמה ווקלית ייחודית. עידית זמיר היא זמרת אדירת קול, ברורה וצלולה ופיה מפיק מרגליות. גיא מנהיים מחרה אחריה בכישרון ומבצע את התפקיד הקשה באורח נעים ורב רושם.
המלחין חיים פרמונט הצליח להפיק יצירה רבת הוד, זכה וקולחת. הוא השחיל בין הצלילים מוטיבים של נעימות כלייזמרים וגם פעמוני כנסייה. השירה בעטיפה מלהיבה ותזמור מוצלח הם חוויה אופראית מענגת.
"שיץ" מאת חנוך לוין כבר עלה בעבר כמחזה מוזיקלי וכמה פעמים והוא הולחן לאופרה בידי יוני רכטר. הליברית נותרה של חנוך לוין בעריכה של מולי מלצר.
"שיץ" הוא מחזה פוליטי במהותו והוא נכתב שנתיים לאחר מלחמת יום הכיפורים והמאפיין העיקרי של חבורת גיבורי המחזה הוא הזלילה הגדולה.
הזללנות, אינה רק הזללנות לאוכל אלא גם הזללנות לרכוש והיא אופיינית לכל הדמויות. תאוות הבצע הופכת לקריטריון בלעדי בחיי הדמויות.
הזמרים מבצעים את התפקידים באורח מצוין ושופע יכולות ווקליות מעולות.
נח בריגר מגלם את פפכץ בעוצמה יפה ונפלאה.
יעל לויטה המקסימה מבצעת את תפקיד שפרכצי בקסם אישי וביכולת מוזיקלית מצוינת.
עודד רייך הוא צ'רכס מעולה ונוטף עוצמה אופראית.
אירה ברטמן טובה מאוד כצשה.
בשתי האופרות מלווים את הדמויות שלושה שחקנים המבצעים את התפקיד בתנועה נקייה ומוצלחת, לפי הכוריאוגרפיה של יורם כרמי. (עופר פלדמן, ציון חורי ויגאל ברנר).
המנצח איתן שמייסר להטט עם התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והפיח משב אופראי מופלא בשתי היצירות.
הבמאי עידו ריקלין הפיק הצגות עם קסם מיוחד והטמיע את המוזיקה במתרחש על הבמה בדיוק ובמשחק מוצלח.
אורן דר עיצב תלבושות נאות ויפות.
אלכסנדר ליסיאנסקי עיצב תפאורה פרקטית ומוצלחת מאוד. אבי יונה בואנו עיצב תאורה נאותה.
אין ספק כי המלחינים הישראלים העלו אופרות המסוגלות להתמודד בהצלחה עם יצירות אופראיות משמעותיות ועוד יותר יש להעלות על נס את היכולות המוזיקליות והווקליות של הזמרים הישראלים, המסוגלים להתמודד בהצלחה עם היצירות הללו שהן די קשות לביצוע.
לאופרה הישראלית ראויות תשואות חן חן על שהעזה להפיק את היצירות המקוריות ולהעניק להן מקום של כבוד במדף היצירות האופראיות המעולות.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים