ביקורת: "נעצר בחצות" – דרמה דוקומנטרית מרגשת על ראשית הנאציזם – משחק מרשים של גילה אלמגור - הבימה
מאת חיים נוי
"נעצר בחצות" היא דרמה דוקומנטרית מרגשת על אירוע מראשית הנאציזם, העולה בתיאטרון הבימה ומאפשרת לגילה אלמגור להרשים את הצופים במפגן של משחק עצמתי ונוקב.
המחזאי האנגלי מארק הייהרסט כתב מחזה המהווה מעין רפורטאז'ה והמביא לצופים פרשיה אמיתית ולא ידועה בציבור הרחב אודות האנס ליטן, עורך דין יהודי מגרמניה ששם את היטלר ללעג ולקלס. ליטן העלה את אדולף היטלר לדוכן העדים במשפט שניהל נגד ארבעה חיילים מפלוגות הסער, במשפט שהתקיים בברלין בשנת 1931. ליטן לעג להיטלר כשניסה להוכיח את הקשר המובהק בינו לבין פלוגות הסער של האס.אס שהיו בריונים שחתרו למהפכה בכוח הזרוע. היטלר טען כי הם היו רק ספורטאים ואילו ליטן כינה אותו שילוב של הברון מינכהאוזן ואטילה ההוני.
שנתיים מאוחר יותר מונה היטלר לקאנצלר וניצל את שריפת הרייכסטאג, שהוא עצמו היה אחראי לה, לביצוע מעצרים של מתנגדי השלטון וביניהם הפרקליט ליטן.
עלילת המחזה הדוקומנטרי עוסקת בסיפורו הטראגי של ליטן שהושלך ממחנה מעצר אחד למשנהו והגיע גם לדכאו ואת סיפורה האמיץ של אימו שנלחמה בכל כוחה כדי להביא לשחרורו.
אימו של ליטן עוררה את דעת הקהל בארצה ובאנגליה, נפגשה עם אישים וניהלה שיחות נוקבות עם קצין אס.אס שהיה אחראי למעצרים. הסיום של הטרגדיה היה כנראה צפוי מראש וליטן , שבר הכלי שלא כשל ולא נפל ברוחו, החליט לבסוף להצטרף לידידו במחנה ושם קץ לחייו.
הפרשיה הזו שאינה מוכרת כל כך לציבור מעידה על ראשית צמיחת הרוע והתהוות כוחות הרשע. היא מלמדת על החוסן האישי של המעורבים בפרשה ובראשם אימו של ליטן – אירמגארד.
אין זו הצגה במובן הרגיל של תיאטרון. זו דרמה המוגשת לצופים בתצורה ייחודית, המגוללת את האירועים מנקודת מבטם של ליטן וחבריו, הנאצים ובני משפחתו ובראשם האימא.
הבמאי משה קפטן הצליח להפיק מחזה מרגש מאוד ומרשים והעניק לגילה אלמגור תפקיד עצמתי ונוקב. ביחד עם להקת השחקנים המוכשרת. ההפקה היא מיוחדת מאוד ולמעשה הצגת חובה לקהל צעיר המבקש לדעת את ראשית ימי הרוע ולצופים בכלל, השואפים לחוות את התקופה שבה צמחו הנאצים לפסגת שטניותם.
גילה אלמגור-אגמון ניצבת רוב הזמן על הבמה ומצליחה לעורר אמפטיה ולרגש את הצופים. זהו תפקיד תובעני ורב עצמה וגילה מצליחה להעניק לצופים חוויה תיאטרלית אמיתית.
רן דנקר מגלם את הפרקליט שלא נפל ברוחו ומשחקו הוא אמין ומקצועי, נוקב ומעולה.
עידו ברטל גונב לפרקים את ההצגה בדמות דר' קונראד, קצין הגסטאפו המנהל את השיחות עם אימו של ליטן. עידו מגיש משחק קולח, אמין ומפעים. משחקו מקצועי ונפלא.
שמיל בן ארי בתפקיד עציר פוליטי בשם אריך מוזהיים מפגין יכולות דרמטיות מעולות בתפקיד הצנוע ומוכיח שאין תפקידים קטנים לשחקנים בעלי שיעור קומה.
אמנון וולף מוצלח מאוד בתפקיד האסיר קארל אוסייצקי. משחקו קולח ואמין ומשובח.
מיכאל כורש מגלם את תפקיד פריץ ליטן, אביו של הפרקליט ומשחקו טוב מאוד.
תומר שרון מגלם את הלורד האנגלי אלן שמגיע לפגישה עם היטלר ובמקביל מגלם את קולו של הצורר והוא עושה זאת באורח מצוין.
שחר רז מתבלט כקצין פלוגות הסער ומשחקו יפה מאוד.
כמו כן מפגינים יכולות נאות עמית דורון ונצר אלוני בתפקידי החיילים.
דורי פרנס תרגם את המחזה לשפה קולחת ורהוטה.
פרידה קלפהולץ-אברהמי עיצבה את התפאורה המעניינת שכולה כתלים של הכלא, משרדים ותאי כלא עם דלתות נפתחות.
פולינה אדמוב עיצבה את התלבושות הנאותות והראויות.
מאיר אלון עיצב תאורה נאה.
יוסף ברנדנשוילי חיבר את המוזיקה המעולה.
עריכת הוידיאו ארט והפקה מוזיקלית עוצבה בידי אריק אביגדור והיא הייתה מצוינת. שרון גל עיצב את התנועה המתבקשת מהחיילים על רקע אופי המחזה.
המחזאי הייהרסט הגיע לפרמיירה שהייתה ביום ב בתיאטרון הבימה והודה לצופים, לשחקנים וליוצרים על הבמה.
הכותב הוא חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, עורך ראשי לשעבר סוכנות הידיעות עתים, חבר אגודת העיתונאים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים.
חיים נוי, עיתונאי, עורך ראשי של סוכנות החדשות הבינ"ל IPA, לשעבר עורך ראשי של סוכנות הידיעות עתים, חבר תא מבקרי התיאטרון באגודת העיתונאים