תודעה ובחירה חופשית תודעה ובחירה חופשית

"החופש האמיתי זהו החופש להיות מי שאנחנו באמת" (דון מיגל רואיס)


"תודעה היא אחת מתכונות הנפש ובדרך-כלל מייחסים אליה תכונות כמו:
סוביקטיביות, הכרה עצמית, כושר חישה והבנה והאפשרות לקלוט את היחס בין הזהות האישית לסביבה..." (ויקיפדיה)
                           
"בקונטקסט פילוסופי משמעות המילה 'תודעה' היא מודעות.
כשאנו חשים, אנו מודעים לכך שאנו חשים. כשאנו חושבים, אנו מודעים לכך שאנו חושבים..." (ויקיפדיה) וכך הלאה.

בתחום אימון אישי אנו אומרים שהתודעה ערה 24 שעות ביממה, גם כשאנו ערים וגם כשאנו ישנים, במטרה לקלוט את המתרחש סביבה.
תודעת האדם סופגת ללא הרף – דעות, הארות, מחשבות, רעיונות, מושגים, המשתחררים
לאוויר העולם, בהתאמה לאוויר אותו נושם כל אדם. אדם שגדל בסביבה של פחד, תודעתו תהיה רוויה בדעות ובמחשבות של פחד.
אדם שגדל בסביבה אוהבת, תודעתו תהיה רוויה במושגים, במילים, במחשבות של אהבה וכך הלאה.
כשהאדם ישן, קליטה זו של התודעה פורצת גבולות ואין לה כל מעצורים.
כשהאדם ער, הוא קולט עשרות דברים בו זמנית, אך העניין שהוא מגלה בדבר מסוים בזמן
מסוים, מציב דבר זה במקום מרכזי בתודעתו.

במה מגלה האדם עניין?

במה שמלמדים אותו מילדותו הוריו, מוריו, אחיו ואחיותיו הבוגרים והחברה שסביבו.
המרכיבים החשובים ביותר היוצרים את רוח האדם, לא ניתנו לו לבחירתו, אלא נבחרו בעבורו
מעצם לידתו להורים מסוימים, כמו: דתו, אמונותיו, ערכיו, מנהגיו ואפילו שמו.

ככל שהאדם מתבגר ומפנים מערכת אמונות, ערכים ומנהגים אלו – הם תופסים מקום מרכזי
בתודעתו והופכים לספר החוקים שלו, דרכם הוא מתבונן בעולם: עושה את הבחירות שלו, שופט את השפיטות שלו ופועל את הפעולות שלו.
הוא אינו חופשי,שכן תוכנת ע"י הבחירות של הוריו והורי הוריו מדור לדור, ומרבית מעשיו באים
כדי לרצות אחרים, עפ"י ספר החוקים הנ"ל,ולאו דווקא כדי לרצות את עצמו.

זאת אומרת, האדם יוצר דימוי של עצמו שאיננו אמיתי, שאינו תואם אותו אלא את הוריו,
הורי הוריו, אחיו.... ואז אם וכאשר באה "התגלית" – הרגשת הזיוף והתסכול נוכח הבנתו של
האדם שהוא מתיימר להיות מה שהוא בעצם איננו – הוא מעניש את עצמו. בחדרי חדרים
הוא עושה לעצמו חשבון נפש נוקב. כלפי עצמו הוא השופט הקשוח ביותר.

יש אנשים שאינם מודעים לכבלים אלו של ספר החוקים הנ"ל. טוב להם באשר הם - מאמינים
באמונה שלמה ובלתי מעורערת בכל מה שלימדו אותם הוריהם, הורי הוריהם וסביבתם הקרובה והמשפיעה.
ההמשכיות נר לרגליהם.לעומתם - אדם שהתעוררה בו מודעות לכבלים אלו המלפפים אותו
מכל עבר - עומדות בפניו שתי אפשרויות: להמשיך לחיות כך או להתקומם.
הממשיך לחיות כך – לומד לקבל את עצמו באהבה.

הקורא תיגר על מערכת זו שגדל עליה – אפשר משום שהגיע למסקנה שהיא גורמת לו סבל
ו/או היא מזויפת בעיניו והוא אינו מאמין בה עוד, זקוק לאמונה חזקה מאד העומדת מול
המערכת הקיימת, לכוח רצון עז ולאומץ לב רב.

מה בעצם עושה אדם כזה?

הוא "מנקה" את התודעה שלו מאמונות, רעיונות, דעות ומחשבות שאינו מאמין בהם ושגרמו לו
סבל, ומאמץ אחרים תחתם, שישרו עליו שלווה ונועם ויאפשרו לו חופש אישי בבחירות שהוא עושה ומאמין.
אפשר להגיע למצב כזה, כאשר האדם יוצר בתודעתו "סיפור חיים" שאינו נשלט ע"י דעות אחרים והכוונתם.
הוא מתמקד בו, מציב אותו במקום מרכזי בתודעתו, מתרגל אותו ובכך מחליף בו את ה"סיפור" הקודם.

מהלך כזה יוצר כמובן, כאוס עצום בתודעה, כאשר מחשבות, רעיונות וערכים סותרים נלחמים
זה בזה, אך בסופו האדם "מרוויח" את הבחירה החופשית להשתמש בתודעתו האישית
וללכת בעקבות לבו.

בחירה חופשית באה לציין את התפיסה האומרת שלאדם יש כושר החלטה וחופש בחירה לגבי
חייו. הם אינם קבועים מראש, אינם מוכתבים בידי הגורל, הסיבתיות או כוחות עליונים.

חז"ל ביטאו יפה תפיסה זו בביטוי הידוע: "הכול צפוי והרשות נתונה" (דברי ר' עקיבא, פרקי אבות, פרק ג').
כלומר, על אף שהכול צפוי בעיני האל, הרשות ניתנת לאדם לפעול לפי רצונו.

אימון אישי.